כי לא נשאר דבר – פרק 9

פרק 9 –

– ״היי,״ שמעתי קול כל כך מוכר מאחורי.
העיניים שלי היו עצומות, רציתי להסתובב אבל משהו באדמה תפס אותי ולא נתן לרגלים שלי לזוז.
– ״אבישג,״ שמעתי שוב את הקול הרך ואחרי כמה שניות צעדים.
הצעדים לא הפסיקו, עוד ועוד… כאילו הוא רחוק אבל בעצם ממש קרוב.
– ״תסתובבי.״ הוא אמר שוב באותו הקול, ניסיתי להזיז שוב את הרגליים והפעם הצלחתי. הסתובבתי לאט לאט, העיניים שלי עדיין היו עצומות. אני לא יודעת למה, אבל… פחדתי לפקוח אותן, פחדתי לראות מישהו או משהו שאני לא רוצה לראות או בדיוק ההפך… שאני רוצה לראות אבל פשוט לא יכולה. שמעתי נשימות, אני לא לבד כאן… הבנתי שאני חייבת להתגבר על הפחד ופקחתי עיניים לאט. הסתכלתי מסביבי, הכל מואר בלבן… כמו יקום מקביל. בחנתי את המקום עד שקלטתי שאני מסתכלת למטה, ראיתי שלבשתי שמלה לבנה אבל רגליי היו יחפות.
– ״היי.״ שמעתי את קולו קרוב אליי וישר הרמתי את המבט.
אור עמד שם, לבוש גם הוא בבגדים לבנים וחייך חיוך קטן.
חייכתי גם ודמעות עלו לי אוטומטית, כמה שהתגעגעתי אליו. לא ראיתי אותו כמעט חודש, לא ידעתי מה קורה איתו ומה הוא עושה אבל… הינה הוא כאן.
יפה יותר מתמיד.
השיער שלו לא היה מסודר והחיוך הסגיר אותו, הוא עצוב.
״איפה אנחנו ?״ שאלתי ועשיתי צעד לכיוונו.
עם כל צעד שלי והוא הולך צעד אחד אחורה.
״מה קרה ?״ נעצרתי והסתכלתי עליו, הוא נעצר אחרי ולא זז.
– ״אבישג אני…״ הוא אמר והוריד מבט לרצפה, לא הסתכל עליי.
״אתה מה ?״ לחשתי.
– ״אני לא יכול.״
״לא יכול ?״ לא הבנתי.
– ״אני אוהב אותך.״ הוא אמר, מכל הפעמים שאמר לי את זה, אני חושבת שזו הייתה הפעם שהרגשתי כמה הרגשות שלי אליו חזקים.
״אני אוהבת אותך.״ חייכתי, ירדה לי שוב דמעה ועשיתי צעד לכיוונו, אבל שוב הוא עשה צעד אחורה.
״מה יש לך ?״ צעקתי בהיסטריה מוגזמת.
אני לא רגילה להיות רחוקה ממנו, לא בעולם האמיתי ולא כאן. אני רגילה לנוכחות שלו לידי. לזה שכשאני עצובה הוא הראשון שתומך בי. לזה שהוא מחבק ומנשק ברגעים הכי קשים, מרגשים או שמחים. לזה שהוא תמיד שם בשבילי… פשוט בשבילי. בלי שום כוונה אחרת.
– ״אני לא יכול!״ צעק ועמד במקום.
״למה אתה מרחיק אותי ?״ לחשתי.
– ״אני לא רוצה שתפגעי.״ לחש ושניה אחרי זה נעלם.

*

התעוררתי.
התנשפתי בכבדות כשבראש שלי יש בומים חזקים.
כל זה היה… חלום ?
הורדתי ממני את השמיכה ונכנסתי מהר למקלחת, שטפתי את הפנים והסתכלתי על עצמי במראה.
אור… הוא ניסה להגיד לי שם משהו.
'אני לא רוצה שתפגעי.' המשפט הזה הדהד לי בראש בלי הפסקה.
אני לא יכולה להפגע ממנו… בטח כשהוא אפילו לא נמצא לידי.
חזרתי לחדר שלי והתיישבתי על המיטה, כשאני מחבקת את הברכיים שלי צמוד לחזה והראש שלי מונח עליהן.
הרגשתי שהחלום הזה ממש מציאותי. ראיתי אותו… סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן ראיתי אותו, גם אם זה בחלום.
שחזרתי את מה שאני זוכרת אבל עדין לא הצלחתי להבין מה החלום הזה אומר…
אחרי חצי שעה החלטתי להפסיק לחשוב על זה. אני מתחילה להיות פרנואידית…
ירדתי למטה והלכתי למטבח, מזגתי לי כוס מים וישבתי בסלון.
אני לבד השבוע, ההורים לקחו את אביתר לאיטליה ואני בחרתי להישאר בארץ. גם ככה אם הייתי נוסעת איתם הלב שלי היה נשאר כאן אז העדפתי להישאר וזהו.
– "מסיבה ?" קיבלתי הודעה משירן.
כל הזמן הזה שאור לא נמצא פה, היא מנסה להיות איתי ולהוציא אותי כמה שיותר… כדי שאני אשכח שזה קורה בכלל ושאני קצת אשתחרר מכל המתח והלחץ.
"דודה שלי באה לכאן, פעם אחרת." שלחתי, שקרתי.
העדפתי לשקר וששירן לא תתחיל לחפור לי עכשיו.
– "דברי איתי יותר מאוחר." היא שלחה והתנתקה מהוואטאפ.
נכנסתי לשיחות שלי עם שון, לא דיברנו מהבוקר ואפשר להגיד… שהוא היחיד בזמן האחרון שאני באמת מוכנה לפתוח בפניו את הלב ולדבר על הכל.
– "בא לך להיפגש ?" פתאום קיבלתי ממנו הודעה, נבהלתי קצת אבל אחרי שניה יצא לי צחוק קטן.
"יהיו לך חיים ארוכים." שלחתי.
"אתה רוצה לקפוץ אלי ?"
– "רבע שעה אצלך." הוא כתב והתנתק.
קמתי מהספה והלכתי חזרה למטבח, שמתי את הכוס בכיור והוצאתי מלפפון ועגבנייה מהמקרר.
התחלתי לחתוך לי סלט, כשסיימתי בדיוק היה צלצול בדלת. שטפתי ידיים והתקדמתי אליה, פתחתי ושון עמד שם.
״תרגיש בבית.״ אמרתי וחזרתי למטבח.
זו לא פעם ראשונה שהוא כאן, יצא לו להיות פה כמה פעמים שבוע שעבר כשהרגשתי ממש לבד.
הוא התיישב בסלון ופתח טלוויזיה.
– ״אז מה חדש ?״ שאל והעביר ערוצים.
״אין כל כך.״ אמרתי ושמתי שמן, לימון ומלח על הירקות.
– ״שמעת מאור ?״
״הלוואי.״ צחקתי בכאילו וערבבתי את הסלט.
סוף סוף מוכן.
– ״עוד פעם חדשות סמאק.״ שון אמר ועזב את השלט.
בטלוויזיה היה כתוב – 'מבזק' ואחרי כמה שניות הופיעה האישה הבלונדינית הזאת שבימים האחרונים כבר ממש מוכרת.
היא התחילה לדבר על כמה רקטות נורו היום לישראל ומה הנזק.
– ״משעממת רצח.״ שון אמר והרים את השלט כדי להעביר ערוץ.
״חכה שזה יגמר ואז תעביר.״ אמרתי והוא הניח את השלט בחזרה.
רציתי רק לראות שאין עוד חיילים שנהרגו או נפצעו או משהו… זה אנוכי אני יודעת, אבל ככה אני בזמן האחרון… אי אפשר להאשים אותי.
– ״טיל נ"ט שנורה מבית ברצועה פגע ישירות בטנק. חמישה לוחמי גולני שהיו באיזור נהרגו מרסיסים ועוד שלושה במצב בינוני עד קשה. הודעה נמסרת ברגעים אלה למשפחות.״ השדרנית אמרה ואז היה כתוב 'תחזית' על המסך.
הלב שלי עצר, המחשבות, הנשימות.
הכל.