"ואם הלב שלי עוד מחפש מילים… אתה החצי שאותי משלים…"- הקדמה-

הקדמה-

תשמעו, הכל קרה מהר מידי, אפילו בשבילי ואני ללא ספק חיה בשביל מהירות.
זה היה כאילו למוח שלי פשוט היה קשה מידי לעקל את הכל בבת אחת, קודם החבר של אמא שלי ואז הגירשים והמעבר ועם כל זה לא מספיק היה את כל העניין של בית הספר שהייתי צריכה לגמור.
באותו זמן הרגשתי כאילו הכל היה חלום וזהו, כאילו הכל לא באמת קרה.
טוב הלוואי שכל זה לא באמת היה קורה….
בכל אופן הכל התפרץ בתחילת השנה, לא בעצם הכל התפרץ אחרי שחזרתי מנשף הסתיו של בית הספר, אז גיליתי מה קורה עם החיים שלי ושהכל הולך להשתנות, לעולם.