“ואם הלב שלי עוד מחפש מילים… אתה החצי שאותי משלים…”- פרק 7 :)

"את מבינה עם מה אני צריכה להתמודד?!" שאלתי את לינט בשיעור היסטוריה, או יותר נכון זה היה אמור להיות שיעור היסטוריה אבל המורה לא באמת טרחה להגיע.
"אז את אומרת שההורים שלך מתגרשים ואיזה נער חתיך שיש לו תשובה להכל עובר לגור אצלך בבית עם אבא שלו?" שאלה לינט בקול תמים והתחמקה מכדור נייר שהושלך על הילד שישב מאחוריה.
"כן זה בדיוק מה שאני אומרת," חשבתי שוב על מה שהיא אמרה. "חוץ מהקטע של הנער החתיך, כי מייק ממש לא חתיך!" נופפתי בידי לביטול. מייק היה נראה טוב אבל לא יותר מזה.
"אני חושבת שאת צריכה לקחת את העניין על הצד הטוב ביותר, הרי זה לא שאת לא תראי יותר את אבא שלך," היה משהו בדבריה.
"הו, עם כבר הזכרת דברים טובים תראי מה אמא שלי ארזה לי היום," הוצאתי מתיק הגב שלי קופסה עטופה בנייר צבעוני, כשפתחתי את הקופסה הראתי ללינט את הירקות שמסודרים בתוכה לפי צבעים וגודלה.
"אמא אמרה שאני צריכה להתחיל לאכול בריא. אני חושבת שהיא הכינה לי את זה רק כדי להתחנף אלי, בכל מקרה היא כנראה לא יודעת שאני צמחונית…" אמא שלי מעולם לא התעניינה בחיי הפרטיים וזה לא הפתיעה אותי שהיא לא ידעה על זה שלפני שנתיים התחלתי להיות צמחונית מעטם התעללות בבעלי חיים חסרי ישע.
"את רואה היא מנסה לחפר על המצב," לינט לקחה בידה חתיכת מלפפון והכניסה אותו לפיה.
"יש הבדל בין חנופה ללחפר על המצב," מלמלתי ודחפתי לפי פלח עגבנייה.
"אני מצטערת על האיחור…" כל הכיתה התיישבה והשתתקה בבת אחרת למשמע קולה של המורה להיסטוריה שנכנסה לכיתה. כולם בלעו את המסטיקים שלהם והעלימו באורך פלא את כדורי ומטוסי הנייר שלהם. "איחרתי בגלל שהייתי צריכה לשוחח עם ילד חדש שיצטרף לבית הספר, מינו אותי למנות לו חונך שיעזור לו להסתתר בבית הספר אז אני חושבת ש… לינט קרב," לינט נעמדה במקומה בזמן שדמות מוכרת עם כובע של קפוצ'ון נכנסה לכיתה.
"לינט זה מייק הוא חדש בבית הספר ואת תעזרי לו להתמצא כאן, ברור?"לינט הנהנה אבל הייתה עסוקה בלבחון את דמותו של מייק.
מה אני עשיתי באותו הזמן? אני חשבתי על איך אני הולכת לצעוק על אמא שלי כשאני אחזור הביתה, ואיך אני הולכת לשכנעה אותה שאני ומייק לא צריכים ללמוד האותו בית ספר.
כמו שכבר אמרתי החיים שלי לא יכולים להיות דפוקים יותר.