זאבה שחורה פרק 40

…….התחלנו לרוץ לעבר מעבר צר שהיה ביער. מוסטאנג עבר בו בקלילות. מקס נהפך לקנטאור כדי להקל על עצמו. ניק רץ בקלילות כאילו הרוח מעיפה אותו, ורק אני נשארת כמעט בסוף עם מון תקועה מאחור ומרגישה לבד. ״את יודעת אולי איך הוכל להפוך לזאבה כמוך?״ שאלתי את מון מתנשפת. ראיתי את כולם מקדימה הם היו רחוקים קצת ממני ובגלל זה התחלתי לרוץ מהר יותר. על פניה של מון היה מבט חושב. מון הסתכלה עליי ועל פניה נירא מבט של כלבלב שמח ומחייך. מון זינקה עליי ונשכה אותי ביד היכן שהדופק נמצא. רציתי לצרוח מוכנה לכאב שארגיש. אך במקום צעקה השמעתי יללה. ראיתי את מון יושבת ומחייכת. ז׳נבה התרוצץ מעלה ומטה. הסתכלתי על ידי ואז ראיתי כפות רגליים של כלב. הבנתי שהיא הפכה אותי לזאבה. ניסיתי להגיד לה תודה אבל הבנתי מפניה שהיא הבינה. חזרנו לרוץ תוך שתי דקות צמצמתי את הפער והגעתי לכולם. מקס חייך עליי והשמיעה צחקוק קטן. ניק חייך ולא אמר מילה. ״איזה יפה את בדמות הזאת!״ אמר מקס בחיוך. ״זאת את מידנייט נכון? כי אני לא מצליח להבדיל״ אמר מקס בעוקצנות. ׳אוי תעשה טובה׳ חשבתי לעצמי בעודינו רצים בסבח העצים, הגזעים, והשורשים הללו. ״או.קיי אני יעשה לך טובה.״ ענה לי מקס. הסתכלתי עליו בפליאה. ׳אתה יכול להבין אותי?׳ חשבתי. ״אכן כן. את מדברת איתי בטלפתיה.״ ענה מקס. לפתע שמעתי כל של מים זורמים. ראיתי נחל שהתרחב והתרחב יותר ויותר. שמעתי כבר התנשפויות מצד הבנים. לפתע ראיתי שמוסטאנג מתחיל לעלות על סלע ענק. הוא רץ במעלה הסלע עד לקצה. מוסטאנג האיט את קצבו ואז התחלנו לצמצם פערים. ברגע שהגענו שאותו קו בריצה מוסטאנג פתח שוב פעם בריצה מהירה. התחלתי לרוץ יחד איתו. נתתי למקס וניק לעקוף אותי. לפתע ראיתי אותם מגיעים לקצה הסלע. עיניי נפערו לרווחה. לא מאמינה מהמעשה שהם עושים. ׳אתם הולכים להתאבד!׳ חשבתי לעצמי. ראיתי את מוסטאנג קופץ מן הסלע ואז כבר לא ראיתי אותו יותר. ראיתי את הנחל שהיה לידינו מתחיל לפול. המים נשמעו יותר חזק. התחלתי להאט את קצבי בכדי שלא לפול מן הסלע. אך מון דחפה אותי ישר לקצה ושנינו נפלנו מן הסלע. ראיתי את מון עוצמת עיניים ונרגעת. שמעתי את מקס וניק צועקים. אני פחדתי ופתחתי ביללה. מון השתיקה אותי. ראיתי שאנחנו באוויר. נופלים מטה. ראיתי ציפורים, ועוד כל מיני יצורים שעפים באוויר. הם היו מרהיבים ביופים, בצורתם, בצבעם המרהיב וקולתיהם שהשמיעו. אחד הסוגים שממש ריגש אותי היה נירא כמו דרקון, אבל דרקון מוזר. ממש כמו בסרט אווטאר ה׳ איקראנים׳ אבל פה הם ניראו יותר יפים גדולים ויותר טובים מאשר בסרט. כל הטבע של המחנה נירא כאילו לקחו חלקים של סטים מהסרט ושמו אותם פה. המראה היה מרהיב ביופיו. השגתי את מקס בנפילה. ״והווווווווו״ צעק מקס מהנאה. לפתע ראיתי את מוסטאנג פורש כנפיים. הוא נעצר במקומו ואנחנו המשכנו ליפול. ראיתי אותו ואת מון. שניהם פורשים כנפיים ומשאירים אותנו ליפול. ״מה הם עושים?״ שאל מקס לפתע מודאג. לא הבנתי מה קורה כאן. הסתכלתי על שניהם מוסטאנג ומון. על פניהם ניכר מבט מרושע של שטן. שניהם ניתחו באוויר ונופפו בכנפיהם הענקיות, היפות והמרהיבות. הסתכלתי למטה ו….. ׳אוי לא!׳ חשבתי לעצמי בראש.
ההמשך יבוא…..