זאבה שחורה פרק 41 פליזזז תגיבו! אני זקוקה נואשות לתגובות.

…….׳אוי לא!׳ חשבתי לעצמי בראש. ראיתי את עצמי נופלת מטה יחד עם מקס וניק. הם היו מבוהלים למוות. התחלתי לשמוע מים ולאט לאט הרעש התחזק. ׳חבל שלא מצלמים על חיי סרט או כותבים ספר׳ חשבתי לעצמי בזלזול.הרגשתי טיפות מים נופלות עליי. הסתכלתי וראיתי שאנחנו נופלים ליד מפל. ראיתי את ניק שמתכונן למצב צלילה. ניק עבר לתנוחת צלילה ראשו הוביל את גופו לעבר מטה. מקס הפך לדמות האנוש שלו ועבר למצב צלילה גם הוא. רק אני תקועה בגוף הזה. בגוף זאבת הענק השחורה שלי. מעלי עפו איקראנים, צפורי ענק, פגסוסים ועוד. ׳שיט!!׳ חשבתי לעצמי בראש. ׳מקס עזור לי!!׳ קראתי למקס באמצעות טלפתיה. מקס הסתכל עליי במבט מודאג. ׳או.קיי דבר ראשון הרגעי. דבר שני תזכרי לפני הנפילה שלך למים כחי אוויר לראות. ודבר שלישי ברגע שתרגישי רטובה תתחילי לשחות.׳ אמר לי מקס בביטחון. ׳מקס אני לא יכולה תעזור לי!׳ בקשתי ממנו מתחננת. ׳תרגעי את יכולה.׳ מקס הסתכל למטה וצעק בקול רם. ״הנה זה בא!!!!!!!!!!!!!״ לפתע מצאתי את עצמי במים הפגישה בין הבטן שלי למים כאבה מאוד. התחלתי לשחות מעלה. לפתע מצאתי את עצמי בדמות האנוש שלי. ״מה לעזאזל? איך זה אפשרי?!״ שאלתי את עצמי בקול רם. התחלתי לשחות במהירות לעבר היציאה. שמעתי את מקס מתחיל לשחות גם הוא ואחר כך ניק. ברגע שרגלי נחו על האדמה התחלתי להסדיר את הנשימה שלי. ״מידניים איך השתנת?״ שאל אותי מקס. ״לא יודעת.״ השבתי לו. ״זו צורה חדשה שלך מזל״ט״ אמר לי מקס בצחקוק. ״מה? על מה אתה מדבר?״ שאלתי אותו לא מבינה. ״תסתכלי על המים.״ אמר ניק שיצא מהמים והסתכל עליי גם. הסתכלתי במבט לא מבין במקס והוא סימן לי עם סנטרו להתקדם לעבר המים. הסתכלתי על המים הזזים קצת. לרגע נבהלתי אבל הסתגלתי עליו במהירות.כל גופי ופני נראו כרגיל חוץ מכמה פריטים יחידים. אוזני היו על ראשי, זנב בצבץ לי מאחורי המכנס. הזנב יצר חור במכנס ומצא את דרכו לבחוץ. ועיני כבר לא היו חומות ירוקות הן היו בצבע זהוב בוהק. דווקא אהבתי את המראה זה. הוא החמיא לי וגרם לי להראות יותר יפה. ״וואו״ לחשתי לעצמי בהתפאלות. לפתע שמעתי נפנוף כנפיים. מון ומוסטאנג ירדו עליינו. על שניהם היה פרצוף ערמומי על הפנים. שניהם המשיכו לרוץ אל תוך היער. והאם יש לנו ברירה? אכן לא….. ״אוי״ השבתי באנחה והמשכתי לרוץ. הפעם רציתי מהר יותר מבתוך גופי האנושי. כבר יכולתי להשיג את מקס וניק שרץ בקצב של מקס כדי להיות איתנו. ראינו את מוסטאנג. מרחוק הוא נראה כמו גור קטן מרחוק. ראינו אותו בהליכת סוס הוא עשה הליכת טרוט. אפילו אז לא השגנו אותו. ״הוא הורג אותי״ אמרתי בעודי רצה ומתנשפת קשות. ״עוד מעט ושנינו נהיה בקבר.״ מקס אמר לי בשעשוע. צחקתי כהוגן והמשכנו לרוץ בשתיקה מביכה. לפתע מצאתי את עצמי יחד עם כולם ביער… במעבר לעולם הזה לעולם האנושי. מוסטאנג נכנס בתור גור קטן למעבר. היססתי לא רציתי לעזוב אבל ידעתי שזה רק לכמה זמן. ״בואי״אמר מקס והחזיק בכתפי. הסתכלתי לאחור ראיתי את ניק עומד ומנופף לשלום. עצרתי עצירה מוחלטת. ״אתה לא הולך איתנו?״ שאלתי אותו. ״לא אני כבר עשיתי את שלי בעולם הזה.״ אמר בחיוך. ״או.קיי״ אמרתי בעצב מזויף אך בתוכי הכל התעורר לחיים ולבי התחיל לפעום בחוזקה. נכנסנו לתוך המעבר יצאתי מהמעבר עם סחרחורת קלה. ״על תדאגי״ אמרה….
ההמשך יבוא