זאת אני עונה 2 פרק 17- כמה התגעגעתי אלייך למרות הכל

"הגענו"
אמרתי נעמדת מאחוריו ומורידה את כיסוי העיניים מעיניו.
"ואוו. אל, זה ממש דומה לנרניה"
הוא אמר מופתע ומחזיק את ידי, ציחקוק ברח מפי.
הגענו לחוף, והתיישבנו על השמיכה שמסביבה נרות.
"זה איפה שאני…"
הוא אמר בוחן את מה שעשיתי.
"אני ממש אהבתי את מה שעשית לי אז וחשבתי ש…שאין דרך טובה יותר"
אמרתי נבוכה מעט.
"צדקת"
הוא אמר מחייך.
"והמתנה שלך"
אמרתי מוציאה אותה מהתיק הקטן בצבע חום שנתלה על כתפי והגיע עד מותניי.
"אני לא צריך כלום. יש לי אותך בחזרה"
הוא אמר עם חצי חיוך.
"בכל זאת"
חייכתי אליו והבאתי לו את המעטפה.
הוא פתח את המעטפה והוציא את המכתב.
נקודת מבט דניאל:
הוצאתי את הנייר והתחלתי לקרוא.
"אז.. התאריך היום הוא ה-12. 3. 2015.
היום ראיתי אותך בפעם הראשונה אחרי שנה, היום ראיתי את העיניים שלך שכל כך אהבתי, ואת פנייך היפות.
היום נזכרתי כמה התגעגעתי לריח המוכר שלך , ולתשובות המתחכמות שלך. והבנתי כמה התגעגעתי אליך למרות הכל.
התאריך היום הוא- 14. 3. 2015.
היום נישקת אותי אחרי שנה, היום הרגשתי את הטעם הממכר של שפתייך, היום הלב שלי דפק במהירות כשחיבקת אותי צמוד אלייך.
היום ידיי בילגנו את שיעריך כמו בנשיקות הקודמות שלנו.
היום הבנתי כמה התגעגעתי אליך למרות הכל.
התאריך היום הוא -16. 3. 2015.
היום ביקשת סליחה בפעם המאה. שוב התחננת ואמרת לי שאתה אוהב אותי. ושוב אמרתי לא, שוב ההגיון איכשהו הצליח לגבור על הלב שלי.
שוב נפרדנו כשמבטי מושפל לאדמה, ואני רק רוצה לנשק אותך שוב.
היום הבנתי כמה התגעגעתי אליך למרות הכל.
התאריך היום הוא – 18. 3. 2014.
היום החלטת לוותר, לא לחזור ולומר שאתה אוהב אותי,לא לבקש סליחה שוב. לחזור לחברות המתחלפות ולסיגריות.
היום נפגעתי שוב.
לקחתי את הצמידים וזרקתי אותם מהחלון.
היום הבנתי כמה התגעגעתי אליך למרות הכל.
התאריך היום הוא -20. 3. 2015.
היום הצלת אותי מהמכונית, דחפת אותי ואותך כדי שאני יינצל.
היום לא יכולתי יותר ונישקתי אותך שוב.
היום הבנתי שסלחתי לך, היום הבנתי שלמרות הכל, אני מאוהבת בך כמו שלא התאהבתי בחיים."