חומה ומגדל

במרכז החומה יושב לו מגדל. בתוך המגדל הגבוה נמצא הדבר שהכי חשוב לי בעולם. נמצא שם הלב שלי. הכנסתי אותך לתוך המגדל בתור שומר, הכנסתי אותך בתור החבר הכי טוב שלי. ידעתי כשאני אתן לך לשמור עליו, תדע לעשות את זה באופן הכי טוב שיש. כי אתה מכיר אותי הכי טוב שיש. אבל לפני שמתי לב ולפני שהתכוונתי לקחת אותו ממני. שמת אותו במגדל שלך ועכשיו הוא שבוי אצלך. ולא משנה כמה אני אבקש אותו בחזרה, אני לא אצליח להחזיר אותו. לפעמים אני חושבת, לא בעצם אני יודעת, אני רוצה לקחת גם את הלב שלך ולשמור עליו במגדל שלי. אבל אתה פשוט מסרב לתת לי אותו. או פשוט לתת לי מה שאני צריכה. תמיד אמרו לי שאני אוהבת לסבול, ואתה פשוט סבל טהור. טבע האדם הוא לרצות יותר, אחרת כאנשים היינו מפסיקים לשאוף ולחלום. ועדיין כל לילה אני הולכת לישון במחשבה שמחר יהיה יותר טוב, שמחר יהיה אחרת. אבל המחר הזה לא מגיע, אין לו את הרצון והשאיפה להגיע. לפעמים למצב נראה כאילו נוח לו ככה והוא פשוט לא רוצה להשתנות. לא רוצה להתקדם למקום הלא נוח. תמיד אמרו לי אל תפחדי לדרוך במקום, תפחדי לא להתקדם קדימה והנה המצב שאני לא דורכת במקום ולא מתקדמת לשום מקום. וזה הרגע שכל לילה אני רוצה להרדם במחשבה שזו יכולה להיות זוגיות והקשר יכול להתקדם, אבל למרות שכל האופטימיות שבי, אין לא רואה את הקשר מתקדם יותר קדימה. אני רוצה לחשוב שיש אולי אפשרות אחרת, אופטימית יותר. אני מנסה לחשוב אולי משהו שעשיתי הוא הגורם למצב הנוכחי, אבל אז אני מבינה, הבעיה היא לא משהו שעשיתי או שאמרתי, הבעיה היא אצלך. ואז אני מבינה שנפתחתי יותר מידי, שאמרתי לך על עצמי קצת יותר ממך שצריך. פתאום הבנתי למה היו כל החומות ולמה היו כל המגננות והאגו, ואני מבינה שצדקתי. פעם הייתה חומה גבוהה ועבה, ובתוכה היה מגדל גבוה, ושם שכן לב חם וגדול שהיום הוא סתם לב קר וחסר תחושה, גם המגדל המגן נפל ביחד עם הכל