חזרה מהחיים פרק ~2~

כשמצאנו את המכתב חשבנו שיוליה ציירה לנו ציור ושתחזור בעוד יומים כמו שאמרה לפני שיצאה, אבל עברו מאז שמונה ימים ויוליה לא חזרה עוד.
"קומי מיי, קומי" התעוררתי בבוקר אם תחושה לא טובה בגלל יוליה, רציתי להסתכל מי אמר לי לקום, היסתכלתי וראיתי את קי עומד ליד המיטה שלי.
קי ,יוליה ואני החברים הכי טובים, את קי ויוליה פגשתי בעולם האנושי בכיתה י' ואני מזכירה שבעולם האנושי חייתי עד גיל תשעים ושתיים אז זה הרבה זמן.
"בוקר טוב, קי" אמרתי,וביקשתי שילך כי אני רוצה להחליף בגדים, היום היה יום שבת אז אפשר ללבוש בגדים רגילים ולא תלבושת אחידה.
שמתי מהר בגדים וירדתי מהר לארוחת בוקר,אני אוהבת להגיע מבין הראשונים, זה כיף שאפשר להיות עם חברים ולדבר עם המדריכה מאשר להיות לבד ולא לדעת מה עושים.
אחרי שסיימתי לאכול הלכתי החוצה עם קי ואם עוד נערה נחמדה בשם: מארינה, דיברנו קצת על בית הספר, ועל העולם האנושי כמה שהוא שונה מעולם של החוזרים מהמתים.
זה היה כיף לדבר עם מארינה אבל זה לא היה כמו עם יוליה.
כשאני אני מרגישה את החמימות של השמש יחד עם הקור, זו הרגשה נעימה מאוד, אני מרגישה בטוחה מאוד.
אבל יוליה נעלמה אז אני מרגישה פחות בטוחה, כיף עם קי אבל יותר כיף שזה עם יוליה, גם קי מרגיש ככה.
דיברתי לדבר עם מארינה ונשארתי לדבר עם קי פתאום נזכרתי בסיפור אחד שתמיד סיפרה זה הולך: יש אל יווני אחד בשם האדס הוא מזמין נערות לאכול את הפרי שהן הכי אוהבות,אבל בפרות שהוא מביא יש כוח היפנות אחרי שאת אוכלת את הפרי קשה מאוד להביא אותך חזרה לאיפה שאת גרה.
"אני יודעת איפה נמצע את יוליה!" אמרתי ועלה אל פני חיוך,"איך?" שאל קי וראיתי שגם לו עלה חיוך על הפנים.
המשך יבוא…