חייה של ג'סי! פרק 3

קמתי בבוקר,
ורוניקה זמזמה שיר מוכר בקול.
פקחתי את עיניי באיטיות, ראיתי אותה אורזת מזוודה.
"לאן את נוסעת?" שאלתי אותה בקול צרוד.
היא והשיגעונות שלה..
"אני לא נוסעת" אמרה אליי בחיוך.
"אז?" שאלתי והתיישבתי.
"אני עוזבת" היא משכה בכתפייה, עדיין מסתכלת עליי בחיוך.
"וואו, אמ..אני שמחה בשבילך" אמרתי וקמתי לחבק אותה.
אומנם ורוניקה בלתי נסבלת רוב הזמן, אבל… היא יתומה, גם מאמא וגם מאבא.
היא נשלחה לפנימייה ממשרד הרווחה ורוב החפירות שלה קשורות לזה שהיא רוצה לעזוב.
והיא סוף סוף עוזבת.
וזה לא שאני לא אוהבת אותה, היא אחלה. חוץ מזה שלפעמים היא נכנסת לי לחיים ומשגעת לי את הצורה.
אנחנו כבר שנתיים באותו החדר, ולא.. עדיין לא התרגלתי אליה. וכל יום ויום התפללתי שהיא תעזוב, ושוב. לא מרוע.
"את תתגעגעי אליי?" שאלה בחיוך אחריי שהתנתקנו.
"ברור" צעקקתי, ברור שלא.
"את יודעת למי הכי יתגעגע?" שאלה בחיוך.
"למי?"
"לדין..דרך אגב, מה הוא רצה ממך אתמול?" שאלה. אה, ושחכתי את העובדה שהיא חסרת טקט.
"נפרדנו" אמרתי לה, אם היא לא הייתה עוזבת בחיים לא הייתי אומרת לה את זה. אבל אם כבר ,אז כבר.
"או מיי גד, הוא נפרד ממך??" שאלה.
נאנחתי.
"נפרדנו ביחד" שיקרתי לה.
"אוייש, חבל הוא היה חתיך" אמרה.
קול הודעה נשמע מפלאפונה.
היא הביטה בהודעה.
"טוב אני חייבת ללכת" אמרה.
"ביי" אמרתי לה בחיוך חם.

התקלחתי במהירות, למזלי אני מתחילה ללמוד היום רק בשעה 12.
יצאתי עם החלוק הטורקיז שלי, אני אוהבת אותו..
עוד פלוס יצא לי מהעזיבה של ורוניקה, יש לי חדר לבד.
התכוונתי להכין לי נס קפה, אך נקישות הדלת מנעו ממני לעשות את זה.
התקדמתי לעבר הדלת ופתחתי אותי.
סגרתי כשראיתי את דין אך הוא עצר את הדלת עם רגליו.
"בוקר טוב גם לך ג'ס" אמר בחיוך ונכנס.
"דין" אמרתי לו בכעס.
הוא בחן את החדר, כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא נמצא בו.
"אז יש לך עכשיו דירה לבד,אה?" שאל והביט בי, מכניס את הידיים לכיסיי מכנסיו.
"א..אין אתה יודע?" שאלתי אותו, אני בעצמי ידעתי על זה רק הבוקר.
"למה את חושבת שאני הבן של המנהל?" שאל וקרץ.
אני . לא . מאמינה .
"בגללך היא עזבה?" שאלתי.
"בזכותי היא עזבה" תיקן אותי והתקרב אליי.
"לעזאזל , למה?" שאלתי אותו והתרחקתי כלכך שהוא התקרב.
"את לא זוכרת שאמרת לי בחוף שהיא משגעת אותך ואת מתה שהיא תעוף?" שאלתי.
"איך אתה עדיין זוכר מה אמרתי בחוף, זה היה לפני שבועיים" אמרתי לו.
"איך אפשר לשכוח. זה היה היום שנפגשנו" אמר והביט בי במבט שובבי כשנתקעתי בספה.
הוא ניצמד אליי, ואני כמעט נפלתי על אחורה על הספה.
"וואו זהירות" אמר צוחק ותפס בי.
"תפסיק דין" אמרתי והעפתי אותו ממני, עדיין כעסתי על אתמול. הוא לא היה שיכור, אבל הוא אמר לי שהוא שיכור.
התקדמתי לעבר המטבחון הקטן שיש בכל חדר בפנימייה.
נזכרתי שהתכוונתי להכין לעצמי נס.
"את לא מציעה לי קפה?" שאל ונכנס גם הוא למטבח.
נאנחתי והוצאתי עוד כוס מהארון.
התחלתי להכין, עד שהרגשתי נשימות חמות על העורף שלי. הוא עטף את מותניו עם ידיו הכלכך שריריות.
עצמתי את עיניו לאור מגעו, עבר פחות מיום וכבר התגעגעתי אליו.
ולחשוב שאנחנו ביחד רק שבועיים. לחשוב שאנחנו מכירים רק שבועיים!
"דיי דין" מלמלתי כשהוא החל לנשק את צווארי.
"אני לא הולך לוותר עלייך ג'ס" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קטנה בלחי.
שתקתי.
הרגשתי את חיוכו על עורפי כשהוא נגע בחוט החלוק. הוא התכוון לפתוח אותו אבל עצרתי אותו בזמן. מזל.
"תפסיק" התעצבנתי.
הוא צחק והתרחק ממני.
"תלך כבר דין, אנחנו לא נחזור" אמרתי לו בכעס.
"בגלל שרלוט?" שאל באותו הטון.
"כן, בגללה. בסדר? זה מה שאתה רוצה לשמוע?" שאלתי.
"אבל אני לא רוצה אותה ג'ס, מה את לא מבינה?, אני רוצה אותך!" אמר והתקרב.
"היא רוצה אותך" אמרתי בשקט.
"היא יכולה להמשיך, גם בחלומות הכי טובים שלה אני לא אהיה איתה, מבינה?" שאל ותפס בפניי.
השפלתי את מבטי אך הוא מיהר להרים אותו.
"לא. את תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך, תפסיקי להתחמק מזה" אמר.
"דין..ביי" אמרתי לו הבטתי עמוק בעיניו.
הוא הביט בי במבט נוקב ולסתו ננעלה בכעס.
"אוקיי" הוא אמר בעצבים והלך משם.
הוא לא הולך לוותר עליי, אבל הוא לא יודע שאני יותר עקשנית ממנו.