'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 20

עמדתי בין כל שאר הקבוצה מול מפקד היחידה שבחן כל אחד מאיתנו ברצינות רבה,
"אני רוצה להבהיר לכולכם שכאן אין הנחות,אף אחד לא עוצר אם קצת קשה לו" אמר בטון סמכותי,משלב את ידיו.
"תוצאות המבחנים שלכם יעזרו לכם בהמשך השירות" הרים את קולו,הבטתי בו והרגשתי איך הלחץ מתפשט בגופי.
"זה ברור לכולם?" צעק,גורם לכולנו להזדקף במקום,
"ברור המפקד" החזרנו בצעקה עבה,גוררים את חיוכו המרוצה.
"שימו לב,סדר היום שלכם מחולק לשניים.החלק ההתחלתי הוא מסלולי ריצות ומכשולים" רפאל אמר בקול גבוה ועבה,גורם לי לחייך לרגע.
"ובחלק השני תיבחנו על כל מה שלמדתם בקורס עזרה ראשונה" הוסיף,מביט בנו.
"שיהיה בהצלחה" אמר בחיוך סגור וסימן לנו להיעמד בקו ההזנקה.
"קדימה,צאו" צעק לאחר שכולם הסתדרו,ובזאת פתחתי בריצה מהירה,מנסה לסיים את המסלול כמה שיותר מוקדם.
השמש הכתה על פניי ללא רחמים והתחלתי להתנשם בכבדות,מביטה לרגע באלה שמאחוריי.
לקראת הסיבוב הרביעי והאחרון הגברתי את קצב ריצתי עד קצה גבול היכולת,מרגישה את רגליי מתחילות לכאוב מרוב מאמץ.
"שטרית,תוצאה מעולה" רפאל אמר בחיוך גאה והביט בי בעיניו הירוקות שנצצו מעט,
"את התוצאות תקבלי בסוף היום,את יכולה ללכת לשתות בינתיים" אמר והנהנתי,עושה כדבריו.
התיישבתי ליד הבודדים שסיימו את המסלול,נאנחת בעייפות ושותה מהמים בתאווה.
"אני בקושי עומדת על הרגליים" מיקה התקדמה לכיווני ונשכבה על החולות בחוסר כוחות,
"זה היה מסלול קשה" הנהנתי בהסכמה והבאתי לה את המים שלה,
"קשה זאת לא מילה" אמרה והתרוממה מעט,שותה מהמים.
זה הולך להיות יום מעייף..מאוד.
********************
עמדנו בצורה מסודרת,כל אחד מחכה לרגע שהוא צריך להיבחן שקט.
"אני מפחדת" מלמלתי בלחץ והבטתי במיקה שנראתה כל כך רגועה,
"אין לך ממה,עברנו את המבחנים האלה בסוף הקורס" חייכה בניסיון להרגיע אותי,
"אוצר שטרית" אחד החיילים קרא בשמי,הלב שלי החל לפעום בטירוף,כאילו עמד לצאת מחזי בכל רגע.
"תירגעי קצת,אני בטוחה שתצליחי" מיקה אמרה ותפסה בכתפיי,הנהנתי באיטיות ולקחתי נשימה עמוקה,נכנסת.
נעמדתי מול רפאל ומפקד היחידה שהביטו בי ברצינות,גורמים ללחץ להתגבר.
"אוצר שטרית" המפקד הסתכל לרגע על רשימת השמות והחזיר את מבטו אליי,
"את תקבלי סיטואציות שעליהן תצטרכי לענות ולאחר מכן להדגים" אמר בקול גבוה,
"כמובן שאת צריכה לעשות את זה כמה שיותר מהר" הוסיף והשעין את גבו על הכיסא עליו ישב.
"שטרית,תירגעי את לא צריכה להילחץ" רפאל אמר,כנראה שהוא שם לב ללחץ שלי.
"את מוכנה?" שאל,הבטתי בו והנהנתי.
"במהלך מבצע צבאי תחמושת התרסקה על זרועו של אחד החיילים,מה את עושה בכדיי שלא יגיע למצב של כריתה?" מפקד היחידה שאל,מביט בי בפנים הרציניות התמידיות שלו.
"הדבר הכי חשוב הוא לחטא את האזור בעזרת תרסיס חיטוי ולא להזיז את זרועו בשום מצב,לאחר מכן צריך לשים על זרועו חוסם עורקים בשביל שלא יאבד יותר מדיי דם" אמרתי בקול רועד מעט,נושמת עמוקות.
שניהם הביטו בי בשקט,רפאל חייך חיוך קטן שגרם ללחץ לחלוף ולרוגע לשרור בתוכי.משהו בו משרה בי שלווה.
"יפה מאוד" המפקד אמר לבסוף.חיוך נפרס על פניי ונאנחתי בהקלה.
*********************
הערב ירד,ישבתי בחדר האוכל המאולתר לצידה של מיקה.עיניי איימו להיעצם בכל רגע ובקושי הצלחתי להכניס משהו לפי.
"אני מקווה לטובתם שהתוצאות שלי טובות,אני גמורה" מיקה אמרה במעט עצבים והשעינה את ידה על השולחן,
"אני לא יכולה לזוז,כואב לי בכל הגוף" אמרתי בעייפות.מפקד היחידה צריך לקרוא לכל אחד בשביל להגיד לו את התוצאות אבל בינתיים הזמן עובר ועוד לא קראו לי,זה מדאיג אותי.
"מוזר שעוד לא קראו לנו" סובבתי את מבטי למיקה שנרדמה,מגחכת ומנסה להעיר אותה ללא הצלחה.
"שטרית" רפאל נעמד מולי,מיהרתי לקום ממקומי והסתכלתי עליו
"קרה משהו?" שאלתי במהירות,הוא הסתכל עליי בחיוך והניד בראשו לשלילה
"תורך" אמר,גורם לליבי להלום בקצב בפעם המאה היום.
הלכתי בעקבותיו לעבר האוהל של מפקד היחידה,מפחדת להתמוטט בחוסר כוחות.
"אוצר,תשבי בבקשה" המפקד אמר,התיישבתי על הכיסא מולו בשקט.
"אני חייב להודות שבלטת מאוד היום במבחנים" אמר ושילב את ידיו,מביט בי
"התרשמתי ממך,התוצאות שלך הן מהטובות ביותר במחזור" אמר בחיוך סגור,הרמתי את גבותיי בהפתעה.
"אחרי שיחה עם המפקד שלך החלטתי להציע לך משהו" הוסיף לאחר כמה רגעים של שקט.
"כן המפקד?" שאלתי בהיסוס,מביטה בו
"במהלך השירות שלך,תרצי להיות חובשת ראשית?" שאל,רגליי רעדו מהתרגשות וחיוך נפרס על פניי ברגע.
"ברצינות?אתה מתכוון לזה?" שאלתי בחיוך,הוא הנהן בראשו והביט בי בקוצר רוח,מחכה לתשובה
"אני אשמח,תודה רבה המפקד" אמרתי ולחצתי את ידו,גורמת לו לחייך מעט.
"את משוחררת" אמר,קמתי ממקומי ויצאתי מהאוהל,מחייכת לעצמי