חיים בברלין – פרק 1 : בית הקפה ברחוב אוקספורד (חוות דעת ..)

היום החלטתי ללכת לבית הקפה שנמצא מול ביתי , אני מרגיש עצוב , אני מרגיש שהחיים
שלי לא מנוצלים .
קוראים לי טימי , אני בן 29 שחי בברלין .
החיים האמיתיים שלי רק התחילו , אבל משהו חסר לי בהם , ואני חושב שאהבה .
נכנסתי לבית הקפה וישבתי ליד החלון .
" תרצה להזמין משהו ? " שאל המלצר
" הפוך אחד עם 4 עוגיות שוקולד צ'יפ . " עניתי
לאחר שהמלצר עזב , שמתי לב לבחורה שנראת צעירה בערך בגיל שלי ,
היתה לה שיער שחור חלק והיא נראת לי מיפן , בדיוק בחורת חלומתי !
האם היה כדי לגשת אליה ? אני לא יודע , אולי זאת צורה מהירה מדי …
המלצר התקרב אלי .
" בבקשה , תהנה . "
הסתכלתי עליה שוב , שמתי לב שהעיניים שלה כחולות , אני מאוד אוהב את הצבע הזה .
לא ידעתי מה לעשות כדי שהיא תשים לב אליי , חשבתי על להמציא תירוץ …
ניגשתי אליה .
"סליחה ?" שאלתי
"כן ?" הקול שלה הקסים אותי
"אפשר לדעת מה השעה ?"
" עכשיו 10:15 בדיוק . "
"תודה רבה . "
"אתה יודע … אתה חמוד… "
" טוב לשמוע את זה ממישהי כמוך ! "
" חחח … אתה ממש מחמיא לי ! "
" את יודעת , העיניים שלך כחולות , ואומרים שיש מזל למי שיש עיניים כחולות , בגלל שהם יפות
כמובן , אבל לך זה לא מזל , לך הביאו ערכה מלאה של יופי . "
" ואו ! תודה , אף פעם לא אמרו לי דבר .. כזה …
אתה רוצה אולי לאכול ביחד ? "
" בטח ! "

– הסיפור לא נגמר , אבל אני רוצה לשמוע אם זה מוצא חיין בעייניכם , או שכדי לשנות את העלילה
או את השם טימי (נגיד) או כל חוות דעת אחרת לפני שאני ממשיך בפרק …