חיים (?) חלק 2

25/02/2013 653 צפיות אין תגובות

רבתי איתו , כי זה בעצם מה שרציתי .. להפסיק ךמה שגורם לי כל כך הרבה נזק .. פיזי ונפשי .
אז הצלחתי בזה . אנחנו לא מדברים שבוע , רק מסתכלים אחד לשני ..
לפני יומיים ניסיתי לעזור לו ..
*כמה ילדים בשכבה שלי שונאים אותו , כי הוא סוג של בריון כזה .. לפחות בשבילם .
הם התכנסו בחבורה ובוא לכיתה שלי כשלא היו מורים .. הם תפסו אותו והעיפו אותו על הרצפה .
קמתי ישר מהכיסא שלי , רצתי ונפלתי מכמה כיסאות שהיו בדרך אליו .
הם בעטו לו בבטן ובגב . הוא לא צעק , לא אמר כלום .. שתק וספג את המכות שלו .
קפצתי עליו וניסיתי איכשהו להפסיק את זה .
"די ! בבקשה ממכם תפסיקו , אני מתחננת ! " צעקתי להם .
הם לא ענו . רק התנשפו ולאט לאט הפסיקו .
הם יצאו מהכיתה ונשארתי ליידו . אף אחד לא התקרב . אף אחד לא בא לעזור . כולם פחדו .
פתאום כל ה"חברים וה "חברות" שלו לא היו שם בשבילו .. רק אני .
הוא היה מכוסה בדם ולא היה יכול להוציא מילה מהפה , והאמת שגם אני .
אפילו לא שמתי לב לדם שנזל לי מפצע שהיה לי בבטן , היה לי רק חשוב שהוא יישמר , שלא ייפצע .
נפלו לי דמעות על הלחיים , הכרחתי את עצמי לקום . עזרתי לו להישען עליי .
גררתי אותו שתי קומות למטה בבית הספר שלי למזכירות . ונישארתי איתו שני שיעורים בלי לדבר .
הוא כמעט איבד את ההכרה .
הוא שכב במיטה של חדר האחות ואני ישבתי בכיסא ליידו . השפלתי את הראש לפלאפון להחליף שיר באוזניות . הוא תפס אותי , היד החמה שלו הצליחה להקפיאה אותי , כמו כל פעם .
הרמתי את המבט אליו , אל הפנים שלו שהיו חצי מנופחות אל היד השבורה וברך שבורה .
הוא ניסה לחייך אבל .. לא הצליח .
חייכתי אליו והחזרתי את האחיזה ביד שלו .
אבל לא דיברתי .. לא הרשתי לעצמי . הייתי חייבת לעמוד על המשמר של עצמי , כי הייתי האותו מצב בגללו .
הוא הרים את השרוול שלי , ועבר עם האצבע שלו על החתכים שלי .. הצטמררתי ..
אחרי כמה דקות נשמע צלצול בבית ספר , ליאור ידיד שלי נכנס לחדר של האחות וצעק:
"ירדן !! בואי מהר החוצה בואי !! "


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך