חיים על הקצה – פרק 27

פרק 27- מופע האימים של אביה
•אריאל•
•שעתיים לפני המופע הגדול•
נכנסתי לבית של ההורים שלי שעד לא מזמן היה הבית שלי. הנחתי את המפתחות על השיש. החלטתי לעבור במטבח לפני שאפסע אל חדרו של אבא. כאשר עמדתי בפתח המטבח ריח טוב של אוכל איפף את אפי. זוג עיניי הבחינו בשני סירים מונחים על הגז. אם יש דבר שהתגעגעתי אליו יותר מכל בבית הוא לריח הבישולים של אימא. הנחתי את ידי על מכסה הסיר. רגע לפני שהרמתי אותו הבטתי מכל צדדי מהחשש להיתפס. רק כאשר הבחנתי שהשטח פנוי הרשיתי לעצמי להרים את מכסה הסיר ולמזוג לי מנת אוכל זעירה אל תוך הקערית.

לאחר שמזגתי לי מעט אוכל אל תוך הקערית התיישבתי בפינת האוכל במטבח.
מחשבותיי נדדו אל השיחה של ינון ושלי הבוקר. וממנה אל הריב של אביה ושלי ליל אמש. מדהים איך בסופו של דבר הכל מוביל אותי לאותה אחת- אביה. מדהים אותי איך תמיד כשאני מנסה לבוא אליה בטוב בסופו של דבר מהטוב יוצא רע. זה מצחיק אבל עם כל השנאה והדחייה שהבחורה הזאת מעוררת בי כלפיה בתוך כל זה היא מצליחה ליצור בי מין רגש קטן כזה העונה לשם דאגה.
טוב. אני לא ממש יודע איך זה קורה או למה זה קורה אבל אני מרגיש צורך עז להגן עליה. זו לא אהבה! זה משהו אחר, כמו… כמו דאגה של אח גדול לאחותו הקטנה. אני באמת לא יודע למה זה קורה לי בכלל, למה זה…
״ידעתי ששמעתי רעש מהמטבח. רק לא העליתי בדעתי שזה אתה.״ קול חדר לי לתודעה וקטע את רצף מחשבותיי. הרמתי את מבטי מן הקערית הקטנה והבחנתי באימא עומדת בפתח המטבח לבושה בחלוק ארוך ורוד כאשר שיערה אסוף בקוקו מרושל וחיוך רחב מאוזן לאוזן פרוס על שפתיה.
״אימא… אני…״ כחכחתי בגרוני.
״חיים שלי, אני כל כך שמחה שבאת.״ אימא התנפלה עליי בחיבוק חם ואוהב. לראשונה אחרי המון זמן הרגשתי תחושת רוגע וחמימות אשר הייתה מלווה גם בבטחון.

״אז מה, מאז שעזבת את הבית כמעט ולא רואים אותך.״ אמרה אימא בעצב אשר היה מלווה במעט אכזבה.
״אני… ככה זה יצא.״ אמרתי בשקט. ״מצטער.״
״לא נורא, זו כנראה אני שלא בסדר כאן.״ זרקה. ״אתם מתבגרים לאט לאט ואני כנראה שוכחת את זה.״
״זו לא את שלא בסדר, זה אני.״ לקחתי את האשמה על עצמי. ״מצטער שזה יצא ככה.״
״טוב, אז קרה לך משהו מעניין כל הזמן הזה?״ שאלה בסקרנות.
״תגידי, מה אם נניח היית יודעת שמישהו עומד לפגוע במישהו אחר, היית מספרת לו?״ הרגשתי שאני חייב לפרוק את המועקה הזאת שיושבת לי על הלב כבר שבועיים ואימא היא הכתובת.
״אתה… המישהו הזה הוא במקרה מישהי?״ שאלה בעוד חיוך ממזרי מתלבש על שפתיה.
״זה באמת משנה?״ שאלתי ברוגז.
אנחת ייאוש נפלטה מתוך מפיה של אימא. ״אתה צודק, זה באמת לא משנה.״ אמרה בכניעה.
״אז מה היית עושה?״ שאלתי מסוקרן.
״אני חושבת שכן.״ היא הנהנה בראשה לחיוב.
״כן?״ שאלתי מבולבל.
״הייתי מספרת.״ השיבה בחיוך.
אם לומר את האמת, השיחה עם אימא בהחלט האירה לי במעט את הדרך ועזרה לי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר.
״טוב, נסיך שלי אני חייבת ללכת להתארגן לעבודה.״ אמרה אימא בהתנצלות.
הנהנתי בראשי להבנה. ״אני שמח שדיברנו.״ אמרתי בכנות.
אימא הניחה את כף ידה החמה על לחיי והביטה בי בחיוך מאושר. ״גם אני.״ היא נשקה ללחיי ומיהרה לעזוב את המטבח.
נותרתי לבדי במטבח כאשר המחשבות מציפות אותי. העפתי מבט בשעון הקיר אשר היה תלוי על הקיר במטבח.
פיניתי את הצלחת שלי ושטפתי אותה במהירות.

״אפשר?״ הצצתי מדלת חדרו של אבא. אבא בתגובה הנהן בראשו והורה לי להיכנס.
״ינון אמר שאתה רוצה לדבר אז…״
״רציתי.״ הוא התפרץ לדבריי.
״מה זאת אומרת רצית?״ שאלתי מבולבל.
״איך מתקדמת המשימה שלך עם אביה?״ שאל מתעלם לגמרי משאלתי.
״האמת,״ גירדתי בעורפי. ״אנחנו… רבנו. שוב.״
אבא הניד בראשו והביט בי במבט אטום.
״אפילו את הדבר הכי פשוט שאפשר אתה לא עושה כמו שצריך?״ שאל בנימה מזלזלת.
״אני…״ ניסיתי להסביר.
״לא יודע.״ הוא קטע את דבריי. ״אולי לתת לך משימה קלה כל כך הייתה טעות.״
״איך אתה רוצה שאני אתקרב אליה כשהיא כל הזמן שמה לי מכשולים בדרך?״ שאלתי מיואש.
״עוד עשרה ימים שאול בן הרוש עומד לנחות בישראל.״ זרק לאוויר. ״אתה מבין מה זה אומר?״ הוא הגביר את קולו. ״שאם אנחנו רוצים שמסע הנקמה הזה יצליח אנחנו חייבים את אביה בצד שלנו.״ קבע. ״וכרגע בגלל האגו הנפוח שלך זה לא קורה.״
״תקשיב, אני…״
״לא לא, אריאל.״ הוא התפרץ לדבריי. ״אתה תקשיב לי,״ הוא הטיח את ידו בשולחן. ״אם אתה לא תתחיל לעבוד כמו שצריך, אני מבטל הכל!״ הודיע.
״מה זאת אומרת מבטל הכל?״ שאלתי המום.
״מה ששמעת.״ אישר את דבריי.
אנחת ייאוש נפלטה מפי. ״שלוש שנים חיכינו לרגע הזה ואתה מתקפל לי פתאום?״ שאלתי בעצבים.
״אם אתה רוצה שהתוכנית תצא לפועל אני רוצה שתעשה הכל, אבל הכל בשביל לשפר את היחסים שלך עם אביה.״ אמר. ״אני רוצה שתהפוך לחבר הכי טוב שלה, שתגרום לה לתת בך אמון.״ הסביר. ״והכי חשוב, את האגו תשאיר בבית.״
״אני אשתדל.״ הנהנתי בראשי להבנה. ״אני אעשה הכל בשביל אביר!״ קבעתי.
״יפה מאוד.״ אבא היה נראה דיי מרוצה מהדברים שאמרתי. ״שיהיה לך בהצלחה.״ הוא הושיט לי את ידו ללחיצת יד. ״אבל הפעם אני באמת מצפה לזה.״

לאחר שיצאתי מבית הוריי, מחשבותיי לא נחו לרגע. הבנתי שאני צריך לעשות אבל הכל למען המשימה שלי, שאני צריך להוכיח לאבא שאני יותר ממה שהוא חושב שאני ושבעתיד לבוא אני אהיה זה שארש את העסק שלו.
עם כל הכבוד לשיחה שלי ושל אימא, כנראה את הסיפור של ראם אאלץ להשאיר בצד בינתיים. כרגע עליי להתרכז במשימה שלי- לגרום לאביה לבטוח בי. כשחושבים על זה ככה יהיה לי קל יותר בעתיד לספר לה את האמת על ראם.
אך עם כמה שהמשימה שלי נראית קלה היא ממש לא כזאת. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. אחזור לריב עם אביה אחרי שתסתיים המשימה.
כרגע עליי למצוא אותה ולהתנצל על ההתנהגות שלי. אבל באמת להתנצל!
האמת, לא היה לי אפילו כיוון מהיכן להתחיל לחפש אותה. אבל כמו תמיד ממש אות מלמעלה הפלאפון שלי צלצל. על הצג התנוסס שמו של יוסי. החלקתי את ידי על הצג ועניתי לשיחה.
״אריאל?״ נשמע קולו של יוסי על קו. אני חייב להודות שהפעם להבדיל מכל הפעמים בהן יוסי התקשר אליי, קולו נשמע לחוץ מהרגיל.
״מה קורה יוסי? אתה נשמע לחוץ.״ אמרתי בדאגה.
״האמת שכן.״ הוא אישר את דבריי. ״רק רציתי להודיע לך שהחברה שלך מופיעה הערב במועדון, הופעת בכורה.״ סיפר בהתרגשות.
״רגע… על מי אתה מדבר?״ שאלתי מבולבל.
״אני בטוח שאביה תשמח מאוד לראות אותך הערב.״ אמר בעידוד.
״וואו, מה… מתי כל זה קורה?״ שאלתי המום.
״למעשה… ממש בעוד חצי שעה.״ ענה. ״אז הייתי מציע לך להזדרז.״ אמר בגיחוך.
״אממ… כן. טוב… אני עשר דקות עובר בבית ומגיע.״ הודעתי וניתקתי את השיחה.
טוב. נראה שעד כה הכל פועל לטובתי.

נכנסתי למועדון. המועדון כולו היה מקושט בבלונים ובשלטים. המוני אנשים הציפו את המועדון ועמדו מסביב לבמה במתח ובציפיה. עיניי סקרו את הנוכחים במקום. מבין כל האנשים מבטי נח על ראם.
אז גם לפה הוא הגיע, מה?
טוב, זה לא הזמן להתעסק בראם. הזכרתי לעצמי. ניצלתי את כל ההיסטריה שהייתה לפני המופע והרשיתי לעצמי להתגנב אל מאחורי הקלעים.
חיפשתי את אביה ולמזלי הצלחתי למצוא אותה. ״אביה…״ קראתי בשמה וגרמתי לה להפנות אליי את תשומת ליבה.
״אריאל…״ היא הייתה נראית דיי המומה לראות אותי. אך למרות כל ההלם חיוך קטן וחולמני נפלט מפיה.
״אביה, אני רק רציתי…״ לפני שבכלל הספקתי לסיים את מה שרציתי לומר היא קרסה בפתאומיות בין ידיי.

״דופק, 120/80, לחץ דם, 180/30…״ הפרמדיקים החלה לבצע באביה פעולת הנשמה ושלל בדיקות רפואיות.
״אריאל,״ לפתע הרגשתי נגיעה עדינה על כתפי. ״אתה יודע מה קרה לה?״ שאלה משי בקולה המתוק.
״אני רק באתי להגיד לה בהצלחה ואז פתאום היא התעלפה.״ הסברתי בקצרה.
לא עבר זמן רב והמוני אנשים החלו להתקבץ סביב אביה המעולפת. היסטריה המונית שררה במועדון.
״טוב, כולם להתרחק עכשיו!״ צעק יוסי אשר מנסה להתגבר על הקהל ההמוני שנכח בחדר הקטן והמחניק כל כך. ״היא צריכה אוויר.״
יוסי וצוות המועדון מיהרו לפנות את שלל האורחים מהחדר כך שאני הייתי היחיד בחדר יחד עם אביה והפרמדיקים.
ראשה של אביה היה מונח על ברכיי וידי מלטפת את פניה החיוורות והרכות בעוד הפרמדיקים ממשיכים לבצע בדיקות רפואיות באביה.
לפתע הבחנתי בצוות הרפואי מקפל את דבריו. ״נו?״ שאלתי בדאגה.
״זו רק התייבשות, כנראה בגלל הלחץ לפני ההופעה.״ הסביר אחד הפרמדיקים. ״אין לך מה לדאוג, החברה שלך תחיה.״ אמר בגיחוך.
אנחת הקלה נפלטה מפי. השפלתי את מבטי אל אביה וחיוך רחב נמתח על שפתיי.
״שלא תעזי לעשות לי את זה שוב.״ מלמלתי חלושות. הרגשתי תזוזה תחתיי ואביה החלה לפקוח את עיניה לאט לאט.
״צריך לדאוג שהקטנטונת הזו תשתה הרבה מים, למה בפעם הבאה זה יכול להיגמר אחרת.״ הזהיר.
״אל תדאג, עליי.״ אישרתי בחיוך.
״טוב… אז בהצלחה ותרגישו טוב.״

•אביה•
פקחתי את עיניי באיטיות. ״בוקר טוב,״ שמעתי קול מוכר מעליי.
״מה… מה קורה פה?״ שאלתי מבולבלת.
״את התעלפת. רגע לפני המופע שלך.״ הסביר.
״אני… אני לא מבינה.״ תפסתי בראשי והזדקפתי מעט.
״זה לא משנה עכשיו,״ אמר אריאל בביטול.
״רגע, מה אתה עושה פה?״ שאלתי בחשדנות.
״באתי לדבר איתך לפני המופע, לאחל לך בהצלחה ובעיקר להתנצל על שהתנהגתי אלייך כמו אידיוט.״ הסביר. ״ועוד לפני שהספקתי לומר לך את הכל, את פשוט קרסת לי בין הידיים.״
״ואתה היית איתי פה כל הזמן?״ שאלתי המומה. הוא בתגובה הנהן בראשו לחיוב.
״אני בעצם הרסתי הכל.״ התחלתי לפרוץ בבכי.
״היי, אביה הכל בסדר.״ אריאל ליטף את שיערי. ״זה בסדר, זה יכול לקרות לכל אחד.״
״אין, אני כזאת עלובה.״ הדמעות המלוחות החלו לזלוג במורד לחיי. ״אכזבתי את המשפחה שלי, את יוסי, את סול ובעיקר את עצמי.״
״אני… אני מוכן לדבר עם יוסי שייתן לך עוד הזדמנות.״ הוא זרק.
״מה… אתה באמת תעשה את זה בישבילי?״ שאלתי בתדהמה.
״אני הבטחתי לצוות הרפואי שהיה כאן קודם שאני אדאג לך, זה בדיוק מה שאני הולך לעשות.״ קבע. ״ובתור התחלה קחי,״ הוא הושיט לי כוס פלסטיק מלאה המים. ״את לא רוצה להתייבש שוב, נכון?״
״אני מניחה שלא.״ צחקקתי ולקחתי את הכוס מידו.

״אריאל?״ קראתי בשמו.
״מה?״ שאל והביט בי בעיניים שואלות.
״רק רציתי להגיד לך ש…״
״איפה הבת שלי?״ לפתע הדלת נפתחה בהיסטריה. אימא עמדה בפתח היסטרית כאשר ליאור אוחז בידה מנסה להרגיע אותה.
״אני כאן!״ הנפתי את ידי וחייכתי חיוך מאולץ.
״תינוקת שלי!״ אימא רצה אליי והתנפלה עליי בחיבוק. ״את בסדר?״ שאלה בעודה מלטפת את פניי. ״את מרגישה טוב?״
״הכל בסדר איתי עכשיו.״ צחקקתי.
״בואי הנה.״ אימא משכה אותי אליה לחיבוק חם ואוהב. החיבוק שעליו חלמתי כל כך הרבה זמן.
בזמן החיבוק עיניי הבחינו באריאל מתחמק מהחדר בשקט בשקט בעודו מגניב לעברי חיוך חטוף המלווה בקריצה.
אז כן, מה שאמור היה להיות מופע הבכורה שלי הפך ללא ספק למופע אימים סוחף ומרגש אשר מלווה בהיסטריה המונית ובבכי.
טוב… אם לומר את האמת עוד אין לי תשובה חד משמעית לאיזה מופע הייתי רוצה ללכת.
אבל, מה שבטוח שבשניהם לא הייתי משנה שום דבר.