חיים פעם אחת פרק 26+ 27

נקודת מבט ניקי:
אני ואביאל יצאנו לטייל. הוא אמר שהוא הכין לנו ארוחת ערב אז הסכמתי.
הלכנו לטיול בחצר האחורית של הבית.. 'טיול רומנטי'.
אביאל החזיק בידי כל הדרך עד לשולחן שנמצע ליד הבריכה.
על השולחן היה פרוס מפה לבנה עם שני נרות דולקים, היו 2 קערות כנראה לאוכל, אביאל ביקש מעומר לנגן ולשיר בגיטרה אז עומר ישב בצד.
התיישבתי מול אביאל פשוט חייכתי, החיוך לא ירד מפניי לרגע.
"אז נאכל?" אביאל שאל בחיוך, הנהנתי בראשי.
אביאל סיפר לי חלקים על הילדות שלו, למשל שיש לו טראומה מסוסים, כי בגיל 6 הוא רכב על סוס בשדה והגיע נחש מאחד השיחים כנראה והכיש את הסוס, הסוס העיף אותו וברח. אביאל נקע את הרגל והסוס נהרג מהרעל. סיפרתי לו שכשהייתי קטנה דור ואני הלכנו ללונה פארק והוא עלה איתי על הגלגל ענק ונתנאל ביקש לעצור את הגלגל ענק בדיוק כשאני ודור היינו למעלה. מאז אני פוחדת מגבהים. כמובן שאביאל צחק עליי. טוב אני פחדנית מה לעשות?!
אחריי שאכלנו את המנה 'העיקרית' שאביאל הכין… תתפלאו הוא הכין לבד.. וזה היה אכיל!!!
הוא הביא קינוח.. סופלה שוקולד עם גלידה בצד.
חצי שעה שאני ואביאל רבים עם השוקולד והגלידה, עומר ישב בצד עם לינוי וצחק.
"התסכימי לרקוד איתי?" אביאל נעמד ושאל אותי.
"אם אתה מתעקש" אמרתי ונעמדתי גם, עומר ניגן משהו בגיטרה וכמובן שאביאל רצה להראות את הכישרון שאין לו והתחיל לשיר.
"אביאל מאמי יש כאלה שאוהבים לשמוע" אמרתי בחיוך.
"ויש כאלה שאוהבים לשחות" אביאל אמר וזרק אותי למים.
"אני הורגת אותך!" צעקתי ויצאתי מהבריכה, הלכה השמלה החדשה.
רצתי אחריי אביאל עד שהתעייפתי. חזרתי למקום וישבתי בכיסא ליד עומר ולינוי. הם הסתכלו עליי כאילו אני משוגעת!!
אביאל הגיע אחרי כמה דקות מאושר מעצמו.
"מה יש לך דון ג'ואן תמחוק תמחוק את החיוך המכוער שלך" אמרתי בגיחוך.
"מי מכוער? הכי יפה בארץ" אביאל אמר וקרץ לעומר.
"נראה לי עברת צד" אמרתי בהתגרות, עומר ולינוי קמו והלכו. לינוי סימנה לי לדבר איתה יותר מאוחר והנהנתי בראשי.
אביאל קרע ברך והסתכל עלי, חייכתי.
"ניקול אמסלם. הילדה שגרמה לי להפסיק לחשוב על הכל ולהתחיל לחשוב רק עלייה. הילדה שגורמת ללב שלי להיות על מיליון בלי למצמץ. הילדה שהפכה בתוך שנה להיות כל החיים שלי. שכשחשבתי שאיבדתי אותה, הבנתי שאיבדתי את עצמי. איבדתי חלק ממני אבל אז כמו אידיוט לא ניסיתי להילחם ואיבדתי אותך. אבל הבנתי משהו שאביאל בן שבת בלי ניקול אמסלם זה לא אביאל. שהחיים בלעדייך הם ריקים ואפורים, חסרי משמעות ותוכן. החיים בלעדייך זה לא חיים זה גנהום. אני מעדיף למות מיליון פעם ולדעת שאת שלי. שאת שייכת לי ולא לאף אחד אחר. שאני זה שיגרום לך להיות מאושר. שאני אהיה האבא של הילדים שלך. שאני אהיה זה ששומר עלייך כמו על העיינים שלו. שזה יהיה אני שנמצא לצידך. כי אף אחת לא שווה אלייך ולא משתווה אלייך. אני יכול להיות עם כל אחת אבל לא כל אחת זאת את. הן לא את. זה לא אותו דבר. אני צריך אותך כדי לחיות, אני צריך אותך כדי לנשום. אני אוהב אותך כמו את חיי. את האמא של הילדים שלי אני מרגיש את זה. את הדבר היחיד שיכול לגרום לי לחייך כשרע לי. את הדבר היחיד שאני זקוק לו. ואנחנו שנה וקצת ביחד. ועברנו הכל. שום דבר לא יפריד בינינו זה לא יגמר לעולם." אביאל אמר ונשם עמוק.
"הטבעות שראית בביקתה אלא אומנם לא לחתונה. כי הטבעות של החתונה את תקבלי מתחת לחופה מול הרב. אבל אלא טבעות הבטחות שנהיה לנצח. תחשבי על זה כאירוסים זמניים עד שאת תהיי בת 18 ואני אהיה בן 19. אני חי את חיי למענך. אם אין לי אותך אין לי כלום. חיים פעם אחת אבל מזה חיים בלעדייך. ניקול אמסלם.. ניקי.. את מוכנה לקחת אותי אביאל בן שבת הדביל שלא חי בלעדייך לארוס, למובטח עד החתונה?" אביאל שאל לבסוף. הייתי עם דמעות. לא האמנתי בכלל שאביאל אוהב אותי ככה.
"ניקי אני בלחץ אפשר את התשובה?" אביאל שאל והתחיל להזיע. התיישבתי על הריצפה מולו.
"אני ניקול אמסלם נשבעת לאהוב אותך כמו שאף אחת לא יכולה לאהוב, נשבעת לשמור לדאוג ולטפל בך. נשבעת לחיות לידך. כי רק איתך אני מאושרת. חיים פעם אחת אז בוא ננצל את זה ביחד" אמרתי והחזקתי בידו.
"מה זה אומר? שכן?" אביאל שאל בחיוך. הנהנתי בראשי.
"אני אוהב אותך אהובתי" אביאל אמר ונישק אותי.
"אני אוהבת אותך גם" אמרתי בחיוך.