אודליה חסן
תודה לכל אלא שמגיבים! אתם לא יודעים כמה זה עוזר!
תהנו!
אם יש לכם שאלות, אל תתביישו לשאול אותי!

חיי מרגלים = פרק 5

אודליה חסן 09/08/2012 842 צפיות 4 תגובות
תודה לכל אלא שמגיבים! אתם לא יודעים כמה זה עוזר!
תהנו!
אם יש לכם שאלות, אל תתביישו לשאול אותי!

"שיט!" צעקתי ופניתי לגוף של אדם כשאני מוציאה מהירך שלי את הרובה שתמיד מוחבא שם.
התבוננתי בחדות למקור של הירייה ונטרלתי את היורה עם ירייה משלי.
זה לא באמת הרג אותו אלא רק הרדים אותו.
חזרתי אל אדם וסובבתי אותו כדי שהפנים שלו יהיו לכיוון השמיים.
הוא היה עם עיניים עצומות והפיל את התיק שלי הצידה.
"אדם?! לא… לא, אל תמות לי עכשיו! בבקשה לא! שיט!!!" אמרתי כשניסיתי לבדוק לו דופק.
לפתע הבחנתי שיש לו דופק.
"אתה חי…" נשמתי לרווחה.
"תקום! אדם!! אדם!!!" נענעתי אותו כדי שיקום.
זה עבד הוא התחיל להתעורר.
"לולה..?" הוא אר ואז השתעל בקושי לנשום.
"אני פה… אני עכשיו יוביל אותך לבי"ח, אוקיי? הכל יהיה בסדר.. אני מבטיחה!" חייכתי אליו.
"תתקרבי אליי רגע…" הוא אמר כשהסתכל עליי.
"מה?" התקרבתי.
"סליחה… אני הרסתי לך את התיק…" הוא אמר וחייך כשהביא לי את התיק.
"מה…?" שאלתי בחוסר הבנה.
לקחתי את התיק וראיתי שהירייה נכנסה אליו וחסמה אותה.
"אידיוט! אתה יודע איך הפחדת אותי?!" נתתי לו מכה ואז קמתי ורצתי למטוס.
"*תתקרבי אליי רגע* הוא אמר.." הוצאתי את השט-גאן מהתיק ורוקנתי אותו מהירייה האחרונה "אידיוט!" פלטתי.
כנראה שאני יצטרך להכנס לשם עם רובה.
אדם במהרה התרומם מהרצפה ופנה לכיווני.
"את ממש חמודה כשאת דואגת לי…" הוא חייך.
"אחלה! עכשיו, אתה תישאר כאן" זרקתי אליו את הרובה הקטן שלי.
"ו*אל* תעקוב אחריי!" הוספתי כמעט מיד ורצתי לכיוון המדרגות למסעדה.
ירדתי במדרגות במהירות ויריתי בשתי שומרים שכיוונו אליי את הרובה שלהם מבלי להסתכל הרבה.
דילגתי על המדרגות האחרונות ונעצרתי מול הדלת של המסעדה.
'לא יהיה חכם מצידי להכנס עם זה…' חשבתי כשהתבוננתי ברובה שלי.
הכנסתי אותו אל הקצה של המכנס ולחצתי על כפתור בשעון שלי.
הופיעה הולוגרמה של חלוק לבן ארוך ומשקפיים, לחצתי על המרכז של השעון והחלוק התלבש מעל הרובה ואז לא ראו אותו.
'אני חכמה…' אמרתי כשנכנסתי.
נכנסתי למסעדה והלכתי להתיישב באחד השולחנות הכי קרובים.
חלפו על פניי כמה מהשומרים ההם… כל מה שקיוויתי זה שאדם בסדר.
הוא באמת הבהיל אותי לרגע.
'את ממש חמודה כשאת דואגת לי…' הקול שלו הדהד בראשי.
כן, יופי! רק שלא ינסה לגרום לי לדאוג יותר מדי!
"סליחה? גבירתי?" אחד מהמלצרים פנה אליי.
ניערתי את הראש ופניתי אליו.
"אני רוצה מים בלי סוכר…" אמרתי את הקוד הנדרש.
"בשבילי רק קפה…" שמעתי את קולו של אדם.
המלצר הרצין והלך ו-… רגע, מה!? אדם!?
לפתע התבוננתי וראיתי שהוא יושב לידי.
"מה אתה עושה פה?! ואיך הצלחת לזהות אותי?" הורדתי את המשקפיים.
הוא שתק והביט בי.
"מה?" שאלתי אותו.
"כלום…" הוא חייך והסיט את מבטו ממני.
"טוב… ווירדו…" אמרתי וחיכיתי למלצר.
לפתע הבחנתי שכל המסעדה מתרוקנת והמלצר מדי פעם מציץ עליי ועל אדם.
"משהו כאן לא בסדר… הם רוצים לתקוף אותי, אבל למה? אני אמרתי להם את הקוד!" אמרתי ביני לבין עצמי.
אדם שתק ורק אז הבחנתי ביד שלו מסביב לכתפיים שלי.
הוא בטח כרך אותה כשלא שמתי לב.
"מה אתה עושה!?" שאלתי אותו בכעס כשהעפתי את היד שלו.
"לא חשוב… תגידי, מתי חוזרים?" הוא שאל בחוסר עניין.
"למה? אתה כבר מתגעגע הביתה?" שאלתי אותו בהקנטה.
"לא, פשוט המסעדה נהיית ריקה…" הוא אמר.
"אתה יכול לחזור לבד אם אתה רוצה." אמרתי וקמתי לכיוון הבר.
שמעתי רובה נטען אז נעצרתי.
"איך אני ילך לבד בדיוק?" הוא שאל כשקם גם הוא.
"עצור! אל תזוז…" אמרתי לו כשגם אני קופאת בסוג של פריז.
הוא עצר.
הנחתי את היד שלי על הרובה ואז עברתי את המעבר של המטבח.
לא היה שם איש.
לפתע ראיתי סימני מאבק ודם על הרצפה.
"אוקיי, עכשיו אני בטוחה שמשהו כאן לא בסדר…" אמרתי ונכנסתי למטבח שכבר החלוק מאחוריי על הרצפה.
התבוננתי לצדדים כשהרובה שלי מוכן לפעולה.
עברתי בין המסדרונות של הארונות במטבח.
לפתע בקצה של מסדרון אחד ישב נער עם שיער בלונדיני מחוסר הכרה כשהכתף שלו מדממת.
"כאילו מזמינים אותי למלכודת…" אמרתי בראשי כמעט מיד לפני שעשיתי את הצעד לכיוון הנער.
עברתי למסדרון השני לידו ולא ראיתי איש.
לפתע שמעתי רעש של סיר נופל מכיוון המסדרון לשמאלי.
פניתי אליו עם הרובה מוכן לירייה.
אבל זה היה אדם.
"אתה כל הזמן מפריע לי!" אמרתי לו בלחש כשהתקרבתי אליו.
"אופס?" הוא אמר בחיוך.
פניתי לצאת.
"לא! זה מסוכן!" הוא אחז בידי.
"אל תדאג אני יכולה לשמור על עצמי" רוקנתי את הירייה האחרונה והטענתי ירייה חדשה.
ואז הוא חיבק אותי לחיקו וליטף את ראשי.
"את לא חייבת להיות כזאת גיבורה…" הוא אמר ברוך.
"ז-זה לא הזמן לשטויות שלך!!!" הסמקתי כשהעפתי אותו ממני.
"פשוט תישאר פה!" אמרתי לו ופניתי לצאת מהמסדרון אבל אז שמעתי ירייה והיא חלפה ליד הפנים שלי כשהיא מותירה חתך דק בלחי שלי.
"אוך! זה הכל בגללך!" אמרתי כשחזרתי ליד אדם.
"תסתכלי…"הוא אחז בראשי והראה לי חור בין הצלחות והסירים וכך ראיתי את האדם עם הרובה.
"יופי, אז אתה תישאר פה ואני ינטרל אותו" שחררתי את האחיזה שלו ופניתי למסדרון כשאני עם הגב צמוד למדפים.
יצאתי ויריתי על האדם ההוא.
הוא נפל לאדמה כשהרובה משמיע קול קרקוש אחריו.
"יופי, עכשיו…" שחררתי את העמידה שלי ולחצתי על הכפתור בשעון.
ההולוגרמה של טי-ג'יי הופיעה.
"חיכו לי כאן במערב…" אמרתי לה.
"אוקיי, שמחה שאת בסדר. " היא אמרה.
"כן, רואים" אמרתי בשקט.
"בכל מקרה, תחפשי את פיטר. נער בלונדיני גובה 1.82 והביאי אותו אליך הביתה, המשימה שלך היא לפרק זמן יותר ארוך ממה שחשבתי בהתחשב בעובדה שהוא פצוע" היא אמרה ואז הקו נותק.
"אז הילד ההוא הוא פיטר, נחמד…" אמרתי ופניתי לקחת אותו.
"מעניין איך אני יקח אותו" אמרתי.
"אדם! תעשה לי טובה ותרים לי אותו" אמרתי לאדם.
"מה את תתני לי בתמורה?" הוא שאל כשהתקרב אליי.
"אני לא ימסור אותך לרשויות, מספיק טוב?!" אמרתי בכעס.
"לא." הוא חייך.
"מה אתה רוצה?" נאנחתי.
"תני לי נשיקה" הוא חייך בממזריות.
"לא הולך לקרות…" אמרתי באדישות.
"טוב, בסדר, אני כבר יחשוב על משהו אחר." הוא חייך אליי ועשה שק-קמח לפיטר.
"אבל אני רק אומר לך, שכדאי לך לקחת את ההצעה של הנשיקה כי אני חושב שאני יבקש דברים גדולים מזה…" הוא חייך אליי בממזריות ויצא מהחדר סירים הזה.
"הוא מחזיק מעצמו יותר מדי!!!" התעצבנתי ויצאתי משם אחריו.


תגובות (4)

**מהיר הילד**
חח.. אהבתי..

09/08/2012 13:45

תמשיכי מייד!,את יודעת כמה זמן חיכיתי להמשך?!
שנה!!!!!!
או חצי שנה…..לא יודעת…

09/08/2012 14:50

תמשיכי! אהבתי =]

09/08/2012 15:35

ירדן36: איזה ילד?…O.o
אנאבל: שבוע- ליתר דיוק..^___^
נוני: אני ימשיך תודה על התמיכה :)))

14/08/2012 10:32
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך