חלום שהוביל למציאות עונה 2 פרק 1 .

תקראו בסוף את הרציתי להוסיף בבקשה .

" אוראלי מאמי , בוא צריך ללכת הביתה " אמרתי בעודי עוצרת את הנדנדה ועוזרת לו לרדת, הוא צעד לידי לאט לאט בחול משתדל שלא ליפול , הושבתי אותו על הספסל מורידה לא את הנעלים ומנקה אותם מהחול, פעם החזרתי אותו וכול הבית התלכלך , אמא התעצבנה עלי והכריחה אותי לשטוף את כול הבית כדי שהוא יהיה נקי .
" אמא , אני רוצה שתרימי אותי " הוא אמר מושך את ידי אחורה ומושיט אלי ידיים כמו שהוא תמיד עושה כשהוא רוצה פינוקי .
" מה קרה , חסר לך קצת פינוקי?" שאלתי והוא רק חייך והושיט לי את הידיים שלו , טוב איך האמא איך הבן , חשבתי לעצמי והרמתי אותו הוא שם עלי את הראש מתפנק.
פניתי בפרק ימינה לכיוון הבית הסתכלתי על הבית שנשאר ריק כול כך מלא זמן , כבר שנה שאין בו אנשים אף נפש חייה, ממש כאילו אף אחד לא מעז להחליף את מקומו של יישי, פתחתי את דלת ביתי וניתקתי את עיני מלאות הגעגועים מהבית שיכול להיות רק שלו .
" היי" אשרת צעקה מהסלון " אהה הוא ישן" היא המשיכה בלחישה .
" כן " אמרתי והשכבתי אותו לישון מחר כבר נקלח אותו, פרסתי עליו את הסמיכה והסתתי את תלתליו הארוכים מעיניו, הוא היה נראה כמוהו , למרות שהוא לא שלו הוא מתנהג כמוהו העיניים שלו נראות כמו שלו , אני לא יודעת איך זה הגיוני אבל הוא מזכיר אותו , כול פעם שהוא זוחל למיטה שלי בלילה אני רואה בעייני רוחי את יישי מחבק אותי ומצמיד אותי אליו כמו שהוא תמיד היה עושה .
נשמתי עמוק מנסה לגרש את המועקה שגדלה ומצטברת בתוכי כבר שנה, נשקתי לראשו והתקדמתי לכוון הארון כדי להתכונן למקלחת .

התיישבתי עם אשרת על המיטה שלה והתחלנו ללמוד לבגרות האחרונה שלנו " אה אני לא יכולה כבר, נמאס לי ללמוד" אשרת זרקה את הדף האחרון שהיה לנו ללמוד.
" מזל שסיימנו , אמרתי מתלוצצת ודחפתי באצבעי את מצחה היא הסתכלה על המיטה מחפשת את הערמת דפים בצד שמאל שלה וכשהיא לא מצאה היא קפצה מאושר בכול הבית ונחתה על רועי שלא הפסיק לצחוק מהטיפשות שלה .
הסתכלתי עליהם מחייכת וקצת מקנה .
" את לא הולכת לישון " אמא הופיע מאחורי .
" כן נראה לי באמת אני אפרוש עכשיו " אמרתי נושקת ללחי שלה ומתקדמת למיטה .
נעצרתי באמצע הדרך והסתובבתי "אמא " קראתי היא הסתובבה מחכה שאני אמשיך " תודה על הכול " היא הנהנה וחיכה ואני הסתובבתי בחזרה לחדר .
זחלתי מתחת לסמיכה הדקה שלי מנסה להתכרבל איתה ללא הצלחה העפתי לבסוף את הסמיכה עייפה וכואבת נזכרתי בכול הלילות הבודדים שלי , הימים אחרי שהוא נעלם היו הכי קשים הייתי צריכה לתמרן בין הכאב והצורך לדפוק את הראש בקיר מתוסכלת לבין אוראל , הוא היה קם לי בלילה מלא , כמו כול תינוק ואני לא הייתי ישנה ממילה ככה שהכול היה יותר ויותר קשה.
אמא התחילה לדאוג לי כי לא ישנתי וגם אם ישנתי זה היה לכמה דקות ויותר לא הצלחתי להירדם בעיקר בגלל הסיוטים שהיו מופיעים כול לילה .
היה תקופה שלא הצלחתי לאכול, כול דבר שהכנסתי לפה יצא החוצה בשנייה שנכנס אליו רזיתי עשר קילו ואמא ממש התחילה להילחץ היא הכריחה אותי ללכת לפסיכולוגית וללכת לבדיקות לראות מה יש לי , אבל אפילו כשהרופא שמע ממתי אני ככה הוא אמר שאין לו מה לעשת בעניין היא צריכה להתגבר על הפרדה ועל כול הדברים שקרו והדבר היחיד שהוא יכול היה לעשות זה להביא לי מרשם לכדורים נגד דיכאון, בטענה שאולי זה יעזור .
וכך היה , הייתי הולכת כמו מומיה לבית ספר לא היה לי כוח לאף אחד והייתי עייפה כול הזמן מידי פעם היו לי כמה התקפי חרדה שאף אחד לא הצליח לעזור לי איתם בסופו של דבר כבר למדתי לבד מה לעשות , הייתי מדמיינת את יישי לידי מניח יד על הכתף שלי ואומר לי לנשום עמוק להירגע ולהרפות את כול השרירים שלי , וכך עשיתי כול פעם מחדש.
אבל כשזה נגמר גם הדמיון נגמר וחזרתי למציאות הכואבת הייתי יושבת מכורבלת בתוך עצמי בכול פעם מחדש באיזה תא בשירותים בוכה את הנשמה .
דמעה זלגה על הלחי שלי, הסתובבתי לקצה המיטה וקמתי הלכתי ישר למיטה של אוראל הרמתי אותו ולקחתי אותו איתי למיטה שלי, הוא חצי התעורר לי מבין מה קורה , אבל כשראה אותי הוא השתטח על החזה שלי ממלא את המקום שיישי רוקן .

התעוררתי מחפשת בעיני את אוראל כשראיתי שהוא לא לידי קמתי מהר ויצאתי לחפש אותו , " אוראל " קראתי שוב ושוב בבית יצאתי לסלון , רואה אותו יושב בשקט ומשחק במשחקים שלו , נשמתי לרווחה מרגיע את עצמי , הוא פה , הוא לא נעלם לי הכול בסדר .
חזרתי לחדר יושבת על המיטה מרגיע את הרעד בידיים שלי.
נכנסתי למקלחת שותפת את הפנים שלי במים קרים, אשרת הופיע בפתח הדלת משפשפת את העיניים " בוקר טוב" היא מלמלה ונכנסה לצחצח שיניים .
רועי הלך אתמול מאוחר לבית שלו , הוא מצא עבודה במשטרה ושכר דירה קטנה קרוב אלינו ,ואשרת כול הזמן בורחת אליו ממש כמוני .
" אוראל את באה איתי או שאת הולכת לבד?" אשרת צעקה מהמטבח .
" באה איתך " צעקתי .
" אז בואי אני יוצאת " היא החזירה .
" שנייה" אמרתי ויצאתי לסלון , נתתי נשיקה לאוראל מביאה אותו לאמא שתארגן אותו לגן ורצה לחניון מסיגה את אשרת .
נכנסנו לאוטו והיא התחילה בנסיעה .הנסיעה עברה בכיף ברדיו התנגן שיר ששנינו אוהבות הושטתי את ידי והגברתי את המוזיקה מנסה לשחרר את הלחץ לפני הבגרות האחרונה , שרנו שנינו את המילים של השיר צוחקות.
איך שהשיר נגמר היא חנתה ויצאנו לתיכון בפעם האחרונה , טוב חוץ מהפעם הזאת שמסיבת הסיום תהיה בו, ואז זהו פעם אחרונה באמת .
נגשנו ללוח הגדול שהיה במבואה וחיפשתי את השם שלי כדי שאוכל לדעת לאן אני צריכה ללכת, כשמצאת אותו ראיתי שאני ואשרת באותו החדר, התמקמנו בחדר והחלטתי שבכמה דקות האחרונות שיש לי לפני הבחינה אני אצא לדשה לנשום אוויר , התקדמתי מהר במורד המדרגות המפותלות ונתקלתי במישהי , נפלתי על הרצפה והיא אחרי התרוממתי מהר ניגשת לעזור לה לקום " סלי.." התחלתי להגיד אבל ברחה לי המילה מהפה עוד לפני שסיימתי והתחלפה באחרת " נוי…" פלטתי .
" אריאל " היא החזירה גם היא בשוק כמוני " מזמן.."
" כן מזמן לא התראינו , השלמתי אותה .
אחרי שיישי נעלם אני סוג של התרחקתי מכולם סירבתי לענות להם ולא שמרתי על קשר לא היה באה לי על אף אחד הייתי באה ללימודים והולכת זהו לא הייתי יוצאת בהפסקות לא מבלה עם אף אחד .
" התגעגעתי " היא אמרה .
" גם אני " השבתי עדין קצת בשוק , " אני מצטערת שנעלמתי " אמרתי .
" אני יודעת שהיה לך קשה אבל לא היית צריכה להתרחק ככה " היא הטיפה לי במבט מרחם .
" אני יודעת אמרתי שאני מצטערת "
" זה בסדר " היא אמרה וחיבקה אותי עטפתי אותה עם ידי נהנית מההרגשה המוכרת , שהריח המוכר שלה רק עכשיו אני מבנה כמה התגעגעתי אליה .
" איפה כולם ?" שאלתי להוטה לראות אותם התגעגעתי לכולם כול כך , היא פרסה חיוך גדול על הפנים ומשכה אותי איתה לכולם .
יצאנו לדשה למקום הקבוע שלנו ראיתי את עומר ומתן יושבים על הדשה מחכים כנראה לנוי , עומר הסתובב וראה אותי .
" אוו תראו מי החליטה להופיע " אמר קופץ על רגליו ומעיף אותי לאוויר ומסובב אותי .
" די די , תוריד אותי " צחקתי , הוא הניח אותי על הדשה אבל עדיו לא עוזב אותי הוא שם את שתי ידיו על הכתפיים שלי " התגעגעתי אליך יותר מידי " אמר מחבק אותי שוב .
" אני יודעת " אמרתי מניחה את הראש על החזה שלו, "אתה גבוהה יותר" אמרתי מופתעת כששמתי לב עד כמה הוא השתנה הוא גם נבנה יותר ונהיה לו שרירים .
" כן, אני יודע הרבה השתנה בשנה וחצי האחרונות" מלמל עדין מחבק אותי .
" אני אמורה לחשוד" שמעתי קול נשי שואל , התנתקתי מעומר מסתובבת לראות מי זאת .
" מאור " עומר אמר וחיוך התפרס על פניו הוא נגש אליה ונתן ל נשיקה היא החזירה לו נשיקה וחיכה , עמדתי המומה .
" אל תדאגי אני רק שלך , זאת אחותי הקטנה " הוא אמר וקרץ .
" חשבתי שאין לך אחות קטנה " היא אמרה במבט חושד .
" כן חשבתי שהיא פרשה אבל היא חזרה אלינו " אמר מחייך " זאת אריאל חברת ילדות, מאז שאנחנו זוכרים את עצמינו אנחנו בייחד היא נעלמה לכולנו במשך שנה בערך ממתי שהתחלנו לצאת " הוא הסבירה לה " אבל חזרה " הוסיף מאושר .
" אהה " היא מלמלה עדין חובקת את עומר.
"אוקי עכשיו תורך להסביר לי " אמרתי .
" אין מה להסביר אני אוהב אותה והיא אותי , את זוכרת שאמרתי לך שיש מישהי בסופו של דבר העזתי להגיד לה את זה ואנחנו בייחד " הוא אמר מצמיד אותה אליו יותר .
" מצוין " אמרתי מחייכת.
" את חוזרת לעצמך " מתן אמר עם חיוך על הפנים והתרומם מהדשא מתקדם אלי , " כן " אמרתי ונתתי לו חיבוק .
" אוף מזמן לא ראיתי אתכם , אתם לא מבינים כמה התגעגעתי אליכם , אבל זהו היה נגמר אני יהיה בסדר מעכשיו " אמרתי " ושיהיה לכם ברור היום חוגגים אצלי את סוף השנה המחורבנת הזאת " הוספתי.
" אני מביא שתייה " עומר קפץ .
" אני אבוא לעזור לך לארגן את הכול " נוי אמרה .
" נוי כבר תמצא לי משהוא לעשות " מתן אמר במשיכת כתפיים .
"מצוין" אמרתי והתקדמנו כולנו כדי להיבחן .
" בהצלחה " אמרתי לכולם ונכנסתי לכיתה ,הבוחנת כבר ישבה שם מחכה שכולם יכנסו התיישבתי ליד אשרת בינתיים .
" היי את נראה שונה " היא אמרה .
" כן , ראיתי את כולם , והחלטתי להתחיל מחדש, אהה והיום עושים מסיבה בבית , הודעתי לה .
" טוב" היא אמרה בהלם פתחה את הפה להגיד עוד משהו אבל הבוחנת השתיקה את כולנו והגישה את הבחינות " בהצלחה לחשתי לה " בהצלחה " החזירה והתפנינו לעשות את הבחינה .

התאספנו כולנו אחרי הבחינה במקום הקבוע, כשהגעתי כולם כבר ישבו שם מחכים לי התיישבתי מול עומר ומאור , ועומר לא הפסיק להסתכל עלי " לטאה מה אתה רוצה ממני ?"
" סתם כיף לי שחזרת אלינו, ושלא תחשבי שאני מותר לך על שיחה צפופה " הוא אמר .
" שיחה צפופה " שאלתי בשוק, " מה אתה נקבה ?" צחקתי .
" מה לעשות כשיש לך 5 אחיות גדולות זה מה יש " התרומם ועזר גם למאור " טוב אנחנו הולכים יש לנו דברים חשובים יותר מלשבת ולהתבטל פה אתכם " הוא קרץ והלך .
" רגע " צעקתי " בואו נצא ביחד" הצעתי .
" יאללה " נוי אמרה והתרוממה גוררת את מתן אחריה.
יצאנו כולנו בייחד מהבית ספר נהנים מכול צעד שאנחנו מתרחקים ממנו , נפרדנו אחד מהשני ונסענו הביתה .
" בי ביי תקופה של סבל וכאב , ושלום לך תקופה חדשה וטובה יותר " מלמלתי לחלל האוויר מאושרת מהתקופה החדשה .
הסתכלתי על אשרת והיא עלי וידעתי שנינו ידענו שמעכשיו יהיה לנו רק טוב .
גם הייתה לי תחושה טובה כאילו משהוא הולך להשתנות.