חלום שהוביל למציאות פרק 50 .

אנשים פרק חמישים אני לא מאמינה ..
הפרק מוקדש לכותבת אהבה ולכולמי שמגיבה לי ומעודדת אותי להמשיך .

ישבנו בבית קפה קטן אכלנו עוגות טעימות השעה הייתה כבר חמש וחצי אמא התקשרה אלי לפני עשר דקות לחוצה שהיא צריכה עוד זמן ושלא כולם הגיעו , בקשתי ממנה שלא תעשה את זה יותר מידי גדול כדי שאשרת לא תחטוף התקף .
היא צוותה עלי ללכת לקנות לנו משהוא יפה ללבוש כדי שנהייה חגיגיות ורק אז אנחנו יכולות לבוא .
" יישי תפסיק לגנוב לי מהעוגה " התלוננתי ולקחתי לו חתיכה מהעוגה שלו ," היי ילדה קטנה " הוא צחק אבל נשען לאחור ונתן לי לקחת עוד חתיכה .
" אני תמיד יהיה ילדה " תירצתי את עצמי ונשענתי גם אחרי שסיימתי לו את כול העוגה .
" אתם ממש ילדים קטנים " אשרת הצטרפה להלצות שלנו ," טוב השעה כבר רבע לחמש בואו נחזור"} אשרת בקשה .
אני ויישי הסתכלנו אחד על השני , מה ממציאים לה עכשיו , שאלנו אחד את השני בלי קול .
" אם אנחנו כאן למה שלא נלך לקנות לנו עוד שמלות לשבת לי לא יזיק עוד כמה " התעשתי ראשונה .היא חשבה לשנייה ולבסוף החליטה שלא יזיק לנו.
אשרת מדדה לה מכנס בורדו עם חולצה לבנה רופפת ואני מדדתי שמלה לבנה צמודה בחזה ורופפת למטה הבטן הקטנה אבל כבדה שלי בצבצה מתחת לכפלי הבד הנעימים .
" היא מהממת" אשרת קבעה וזרקה עלי עוד כמה צבעים של השמלה הזאת .
" אני ממש מסכים איתה " יישי התפעל גם הוא , הורדנו את הבגדים הלכנו לקופה ושילמנו עליהם .
יישי נסע לאת ועצר בדלק כדי למשוך עוד קצת זמן , אבל אז אמא שלחה הודעה כועסת ' איפה אתם בואו כבר כולם פה מחכים לכם ' הראיתי ליישי את ההודעה כשהוא סיים לתדלק , הוא הנהן ונסע קצת יותר מהר, הוא החנה את הרכה בקדמת הבית כדי שיהיה לנו יותר קל הוא לקח את השקיות שלנו .
נכנסתי ראשונה אחרי אשרת ואז יישי , איך שפתחתי את הדלת כבלתי זבנג של אנשים כול הדודים שלי והילדים שלהם היו שם , סבא וסבתה משני הצדדים , לבשתי חיוך ומלמלתי לעצמי , " זה ההגדרה שלה למשהו קטן " רציתי לרצוח את אמא שלי , לא רק שהיא עושה התקף לאשרת , אני לא רציתי שיראו אותי ככה , אין לי כוח להסביר לשתיים עשרה דודים שנאנסתי ונכנסתי להריון . יישי הופיע לידי מחזק אותי , אשרת המומה מהכמות של האנשים שיש לנו בבית נעמדה דום גם היא אמא הופיע מולנו מאושרת ומחויכת כולה . נתתי לה מבט זועף והיא החזירה לי מבט של , תירגעי ותתנהגי יפה . כמו שהיא תמיד עושה.
היא נגשה אלינו ופנתה לאשרת היא אמרה לה משהו שלא הצלחתי לשמוע מרוב האנשים שיש בבית .
" תלבשי משהוא נחמד " היא אמרה לי כשסיימה לדבר עם אשרת .
נכנסתי לחדר עצבנית ויישי הסתרך מאחורי , " אני לא מבינה אותה " התחתי בו ברגע שהדלת חצצה בנינו לבין המהומה בסלון ." או אריאל את מכירה את אמא שלך תזרמי איתה והכול יהיה בסדר " עודד אותי .
"זה לא קשור , אין ל כוח להסביר עכשיו לכל העולם ואשתו למה אני בהריון " תירצתי.
"אל תדאגי אני בטוח שאמא שלך כבר הספיק לספר לכולם" אמר אבל כשראה שאני שותקת הוא הוסיף " נו שאמת מה את רוצה להגיד לי שאני מכיר יותר טוב ממך את אמא שלך?"
" לא זה פשוט שאני לא מצליחה לצייר את התמונה הזאת שלה אוספת את כולם בסלון ומסבירה להם מה קרה לנו .
דפיקות נשמעו בדלת יישי נגש לראות מי זה ואני בנתיים סדרתי את הסמלה עלי . אני כול כך מרוצה שקניתי אותה היא כול כך נעימה .
אבא נכנס לחדר אשרת ורועי הסתרכו אחריו מהר .
" טוב ילדים אני רוצה שתתנהגו יפה , אמא שלכם השקיע בזה מאוד " הוא אמר מנסה לשכנע אותנו . " טוב נו זה הדרך של אמא שלכם להתמודד עם ההלם , בבקשה " הוא הוסיף כשראה שזה לא משכנע אותנו , נאנחתי ," טוב נו " אמרתי נכנעת .
" אין לי בעיה אבל משהוא צריך להיות לידי ולהכיר לי ולרועי את כולם " היא הסתכלה עלי בצפייה .
" אל תסתכלי עלי , אני אפילו לא זוכרת את כולם " אמרתי מרימה ידיים , המשפחה הזאת כול כך גדולה ורואים אותם רק פעם בשנה אין מצב אני אזכור את כולם . יישי הסתכל עלי בספק , " אני רצינית אנחנו רואים אותם רק בפסח וראש השנה וגם לא את כולם אני לא זוכרת את השמות של כולם , וחוץ מזה כול האחיות דומות כול כך לא פלא שאני מתבלבלת"
" אני אגיד את האמת אני גם לא זוכר את כול האחיות של אמא שלך , הם כול כך דומות שזה מוזר " אבא התוודה .
הסתכלתי על אבא המומה , " אתה רציני?"
" כן " הוא הנהן במרץ " אבל אל תגידי כלום לאמא שלך " הזהיר אותי .
"אני בעד שנעסה טבלה מי הילד של מי ואז נוכל ללמוד את זה כולנו " אשרת הציעה .
" רעיון מצוין " אמרתי
" טוב אנחנו לא רוצים שאמא תראה שנעלמנו בואו נצא מהר " אבא זרז אותנו לצאת מהר הטלוויזיה הייתי דלוקה בני הדודים שלי צפו בה וכול הדודים כמו תמיד פטפטו כאילו אין מחר , כשהאח הגדול של אבא שלי , אחד מהם לפחות , ראה אותי הוא הצבי לכווני ומלמל משהוא מסמן לי לבוא , משכתי את יישי אחרי , אני חייבת שיהיה מישהו איתי עכשיו .
" שלום ילדה " הוא אמר סם את ידו מאחורי גבי מחבק אותי חצי חיבוק , "איך גדלת" הוסיף והסתכל על הבטן שמבצבצת מאחורי השמלה הרחבה ,רציתי לדפוק את הצלחת שהייתה מולו בראש שלו . אני חושבת שיצא לי עשן מהאוזניים כי יישי מיד התערב ושינה נושא , " היי אני יישי החבר של אריאל " הציג את עצמו .
" היי אני הדוד הכי גדול מצד של האבא " הציג גם הוא את עצמו , ולחץ את ידו של יישי , הם החליפו עוד כמה דברי נימוס שלא הואלתי בטובי להקשיב להם בכלל , חייכתי במקומות הנכונים והנהנתי מדי פעם . ככה זה היה חצי מהערב יישי מכיר את הדודים שלי מדי פעם איזה בן דוד שלא ראיי שנים מופיע מולנו ומציל אותנו מידם של הדודים .
התיישבתי במקומי הקבוע על השיש ויישי מזג לנו מיץ ענבים לשתות והושיט לי את הכוס ,ישבנו כמה דקות בשקט הסתכלתי על הדלת רוצה שמשהו יכנס ויציל אותי מהסיוט הזה , לתדהמתי הדלת נפתחה ודוד של יישי נכנס מלובה באחותו הקטנה אושר , אוי כמה שהתגעגעתי לילדה המיוחדת הזאת , קפצתי מהשישי , קצת יותר מידי מהר אבל לא נורא , אושר ראתה אותי וישר רצה אלי .
" אריאל " היא קראה בשמחה וחבקה אותי " אושר חמודה שלי , איזה כיף לי לראות אותך" מלמלתי לגופה הצנום שהיה בין שתי ידי .הושבתי אותה על השיש ונעמדתי מולה משחקת איתה , היא סמה את שני הידיים שלה על הבטן שלי , " יש לך כדור מיוחד מאוד בבטן " היא אמרה בהרמת גבות , אני ויישי צחקנו מהדימוי שיש לה על התינוק.
" יישי , " היא עצרה והסתכלה עליו במבט רציני.
" כן ?" הא השיב .
" אני אוהבת אותך , ואני רוצה שתדע שהכול יהיה בסדר " היא אמרה וחבקה אותו ,היא היתה נראית כול כך רצינית , כאילו היא יודעת משהוא שאנחנו לא יודעים .
" הכול בסדר" יישי שאל ולטף את ראשה אבל היא נרדמה כבר .
"היא נרדמה מזמן אבל התעוררה פתאום בצרחות שהיא רוצה לראות את יישי " דודו של יישי הסביר לנו מה קרה להם .
יישי סחב את אושר לחדר שינה שלנו והניח אותה על המיטה מכסה אותה טוב טוב עם הסמיכה .
יצאנו החוצה , תחושה רעה ליוותה אותי מאז מה שאושר אמרה ליישי , זה לא הגיוני שילדה בת ארבע או חמש תגיד לאחיה בדגול שהכול יהיה בסדר .
" הכול בסדר?" יישי שאל אותי והזיז אותי לצד כדי לא להפריע לכולם לסדר את השולחנות של האוכל .
" כן , אני יהיה בסדר תם הרגשה רעה " הסברתי והלכתי לשתות מים.

אחרי שכולם שימו לאכול וכול הילדים הקטנים נרדמו דוד שלי נעמד והתחיל עם הדרשות שלו .
" אני שמח שביתינו האבודה חזרה אלינו ," הוא פתח " ואני רוצה לאחל למשפחה הנהדרת שמארחת אותנו היום , הרבה הצלחה , ושהכול יסתדר לכם מעכשיו ועד הסוף " הוא סיים והתיישב בחזרה בכיסה שלו .
" זה היה מהיר " לחשתי ליישי שישב לידי בדיוק סיים את הסלט שלו , הוא התלכלך מהרוטב של הסלט ולא יכולתי להדחיק את הצחקוק הקטן שנפלט לי מבין שפתי ," יש לך רוטב של סלט על הפנים " אמרתי והוא לקח מפית ונגב את זה .
" זהוא ?" שאל .
"כן" עניתי , היינו כול כך קרובים אחד לשני שפשוט לא יכולתי שלא להניח את השפתיים שלי על השפתיים הבשרניות של יישי.
" ולכבוד מה זה היה ?" הוא שאל מופתע מעט, אבל ראו שהוא נהנה .
" סתם כי אני אוהבת אותך " אמרתי במשיכת כתפיים. הוא רכן ונשק לשפתי שנית .
" זה היה סתם כי באה לי " הוא התלוצץ , שרבבתי את שפתי לא רוצה מהתשובה , הוא הניף את ראשו אחורה וצחק , " סתם , סתם אני אוהב אותך גם "
" יותר טוב " אמרתי והנחתי עליו את הראש , עיניי נעצמו מעצמם , כמו שתמיד קורא כשאני נשענת את יישי , ונרדמתי .
התעוררתי לכמה שניות כשישי הוביל אותי למיטה בבית שלו, כי החדר של אשרת עוד לא היה מוכן .
החלפתי בגדים העצלתיים ונשכבתי על יד יישי , הוא קרב אותי אליו מחבק אותי , שאפתי את ריחו בפעם האחרונה ונרדמתי .

התעוררתי שתופת זיעה מהחלום הנורא שחלמתי , בחלום יישי נעלם כאילו הוא לא היה , נלחצתי קצת כשראיתי שיישי לא במיטה , השעון התחיל לצלצל והבהיל אותי , " יישי " קראתי בקול צרוד, ניקיתי את הגרון וניסיתי שוב " יישי " קראתי יותר בקול.
לא נשמעה תשובה , קמתי מהר מהמיטה עוד לחוצה מהחלום שפתאום נראה כאילו הוא מתממש , פתחתי חדר חדר מחפשת את אהבת חיי , " יישי " קראתי כמו מטורפת , דמעות התחילו לזלוג על לחיי ידי החלו לרעוד יצאתי לגינה , הכלבה ל יישי שכבה על הצד מתנשמת עמוק , הרגל שלה הייתה שבורה , רצתי אליה מתכופפת לראות מקרוב , דם ירד מהרגל שלה , משהוא שבר לה את הרגל , ואם משהוא שבר לה את הרגל זה אומר שהיה משהוא גדול בלילה שאני לא הרגשתי בו בכלל, משהוא גדול ולא משמח , החששות שלי היו מוצדקות , עכשיו אני מבינה למה התכוונה אושר אתמול בלילה, יישי נעלם , הוא כנראה נחטף , קרסתי על ברכי , רגלי לא יכלו לסחוב את משקל גופי אפילו לא לעוד רגע קטן .
" יישי " צרחתי בכול כוחי ," יישי " מלמלתי בבכי , צרחה חדה נשמעה מכוון הבית שלי ואחריה בכי מר , רצית הביתה מקווה שאני לא יראה משהוא נוראה , פתחתי את הדלת בתנופה , אושר ישבה על הספה בוכה בכי מר ואמא לידה מנסה להרגיע אותה , " תקראי לי.. " התחילה לבקש אבל כשראתה את הדמעות על פני נעצרה , " מה קראה ?" היא שאלה המומה .
" יישי.. נעלם .." אמרתי בקושי ופרצתי שוב בבכי , קרסתי על הרצפה שוב , מבינה טוב מאוד למה התכוונה אושר אתמול ,אושר הביטה בי במבט שרק אני והיא יכולות להבין , שנינו איבדנו מישהו שאנחנו אוהבות, היא התקדמה אלי והצטנפה לידי על הרצפה .
לא ידעתי מ לעשות , הייתי חסרת אונים , לא יכולתי לסבול שנייה בלי לדעת איפו יישי ומה הוא עושה .
ועכשיו ?!.. עכשיו אני לא יודעת כלום .