חלום שהוביל למציאות פרק 53.

זמן ההמתנה היה ארוך מידי , וכול עשר דקות היו כמו שעה שלמה , מרפקי ידי נשענו על הברכיים שלי , ראשי נשען בין שתי ידי , לא יכול לשאת את המשקל של כול המחשבות שהיו לי בראש.
מה אם הוא לא יצא מזה , אולי יש שלו הרעלה מהירייה, הוא הרי לא חבש לו את זה כמו שצריך , ואולי הוא איבד יותר מידי דם , אוף למה לוקח להם כול כך מלא זמן .
שפשפתי את עיני מנגבת את דמעות הלחץ שנוצרו לי בעיניים , צעדים מהירים נשמעו במסדרון הריק , הרמתי את ראשי אמא של יישי התקדמה ישר אלי ,פניה הסגירו יותר מידי מצבי רוח ,לא היה לי כוח להתמודד איתה , לא עכשיו , היא הייתה נסערת מידי בשבילי , היא נעמדה מולי פתחה את הפה כדי לצעוק עלי שוב שהכול בגללי ובטח היא מאשימה אותי עכשיו גם במצב הקריטי שהוא נמצא בו .
פניה היו נסערות מאוד והופיע לה קמט של דאגה ועצבים ,עלי כנראה , בין הגבות אך מבטה התרכך בבת אחת , " מה איתו ?" היא שאלה לבסוף ברוך .
היא שאלה את מה שרציתי הכי לדעת ,מה יש ליישי למה הוא נמצא שם כול כך מלא זמן , גוש התנחל לי בגרון , סוף סוף היא לא צועקת עלי ולא מאשימה אותי .
סוף סוף היא מחשיבה אותי לבנאדם ושואלת אותי שאלה שאני פשוט צריכה לענות עליה ואולי רק אולי היא תסלח לי על כול מה שהכנסתי את יישי אליו .
אבל אני והמזל שלי , דווקא עכשיו כשהיא שואלת משהוא פשוט כול כך אני לא יכולה לענות עליו , האירוניה שבדבר הורגת אותי , תמיד היה לי מה לענות לה על כול מה שהיא אומרת לי אבל עכשיו , עכשיו אין לי כלום , הרמתי את ידי בגובה הכתפייה , " לא יודעת" מלמלתי , " אין לי מוסג , הם שם כבר שעה ואני לא יודעת מה יש לו ולמה זה לוקח כול כך מלא זמן , אני יושבת פה ואף אחד לא ניגש להסביר מה הם עושים , אם הם עושים ניתוח קטן או שהם עושים לו החייאה" צעקתי מיואשת ופרצתי בבכי " אין לי מוסג אני מצטערת " מלמלתי בבכי .
היא הסתכלה עלי במבט מלא רחמים , זה נראה לי המבט היחיד שהיא נתנה לי שהכי קרוב לסימפתיה .
היא התיישבה לידי והניחה יד על הכתף שלי ,פרצתי בבכי יותר חזק, אז זה מה שהיה צריך לקראת כדי שהיא תתייחס אלי כאל משהיא עם רגשות ולא לאיזה סתם משהיא שכול מה שהיא עושה זה לשטות בבן שלה.
" די .. די." היא מלמלה מנסה להרגיע אותי , נשמתי עמוק כדי להירגע ניגבתי את הדמעות וקינחתי את האף . הרמתי את ראשי ויישרתי אליה מבט .
" אני יודעת שאת חושבת שאני סתם משחקת עם הבן שלך , אבל זה לא ככה , יש לנו משהוא יותר עמוק מזה , אני באמת אוהבת אותו , גם אם את לא מאמינה לי " אמרתי בביטחון מול הפנים שלה " לעזאזל , אפילו אושר הבינה את זה , למה את לא יכולה ?" הוספתי בחצי צעקה חצי צחוק , היא באה לענות לי אבל הדלת של חדר המיון נפתחה ושני רופאים יצאו משם התרוממתי מהר וחצי רצתי אליהם .
" הצלחנו לייצב את מצבו , היה לו פציעת ירייה ברגל ובגלל זה הוא איבד מלא דם ,ויש לו חוסר בנוזלים ומלחים בגוף , אנחנו נותנים לו אינפוזיות ומנות דם כדי להחזיר לו את הגוף שלו למצב יציב " הוא אמר בנשימה אחת .
"תודה , איפה אני יכולה לראות אותו ?" אמא של יישי שאלה מהר.
הוא הוביל אותנו לאיפה שיישי היה , הוא הסביר שכרגע הוא נח והוא יתעורר בהדרגה, צריך לתת לו זמן .
" תודה מלמלתי והתקרבתי למיטה של יישי .פניו היו כול כך שלבות . סוף סוף אני יודעת מה המצב שלו ואיפה הוא נמצא , אני לא הולכת לעזוב אותו עכשיו אפילו לא לרגע אחד.
גררתי כיסה שהיה בפינה של החדר משאירה לאמא של יישי את הכורסה , התיישבתי משעינה את מרפקי הידיים על המיטה ואת הראש על הידיים. הסתכלתי על הפנים של יישי , העיניים שלו הפנטו אותי גם כשהן היו עצומות .
" את רוצה משהוא לאכול ?" אמא של יישי שאלה אותי במבוכה מוציאה אותי מההפנוט .
" אני לא רעבה תודה " נתתי לה חיוך מנומס על ההצעה .
" טוב " היא אמרה והשתהתה עוד קצת כאילו רוצה להגיד משהוא אבל בסוף הסתובבה ויצאה מהחדר , השענתי את ראשי על ידי שוב והמשכתי להביט ביישי , " אריאל " שמעתי קול מאחורי , הסתובבתי וראיתי את אמא שלי .
" אמא " קראתי והתרוממתי לחבק אותה ." איך הוא, בסדר ?" שאלה בדאגה .
" הרופא אמר שהוא הצליח לייצב אותו אבל הוא צריך אינפוזיה ומנות דם כדי שיבריא" חזרתי על מה שהרופא אמר .
" אוקי יפה שלי " היא אמרה מובילה אותי בחזרה לכיסה שישבתי עליו , הסתכלנו בייחד על יישי.
והינה , שוב , בפעם המיליון אני עושה מה שאני שונאת לעשות , לחכות . רק שהפעם אני מחכה שיתעורר. הנחמה היחידה שלי.

"אריאל " אמא של יישי העירה אותי , פקחתי את עיני לאט, לא רציתי לקום , עד שסוף סוף ישנתי כמו שצריך היא מעירה אותי.
" אריאל אולי תלכי לישון בנוחות בבית ?" היא שאלה , הכוונות שלה היו טובות אבל היא לא הבינה שאני לא אצליח לישון בלי יישי לידי .
" זה לא משנה. אם אני אלך הביתה אני ממילה לא אצליח לישון" אמרתי בקול צרוד ," סוף סוף הצלחתי לישון , אני כבר שבוע לא הצלחתי לישון בגלל שלא ידעתי איפה יישי " הוספתי . היא הסתכלה עלי וחרטה הופיע על פניה .
" אל תאכלי את עצמך על זה , בכול פעם שיישי לא היה איתי לא הצלחתי לישון , אני כבר רגילה " הסברתי .
" עד כדי כך ?" היא שאלה והתיישבה בכורסה שלה . " רוצה לישון פה ?" היא הצביע על הספה וחצי נעמדה , " לא , לא זה בסדר" מיהרתי להושיב אותה בחזרה ." זה ישמע מוזר אבל אני צריכה להריח את הריח שלו כדי שאני אצליח להירדם" גיחכתי והסברתי את עצמי .היא צחקה מעט מפיגה את המטח ששרר בנינו .
" אני מצטערת שהייתי ככה אליך " היא הרצינה לבסוף ." פשוט יישי תמיד הביא לבית בנות שהתלהבו מהכסף שלו ולא באמת ממנו , הם לא באמת הבינו איזה בנאדם מיוחד הוא , אבל את , מסתבר שאת הבנת את זה , תעיתי לגבייך , ואני מצטערת על הכול באמת " היא אמרה והניחה את ידה על לוח ליבה .
" זה בסדר אני לא מאשימה אותך" אמרתי " אבל את באמת גרמת לי לזלזל בעצמי , אני יודעת שכול מה שקראה לי וליישי זה הרוב בגללי אבל את גרמת לי להרגיש שאני לא מגיע ליישי " התוודיתי .
"אני מצטערת" היא הרכינה את ראשה .
" לא נוראה , היה ונגמר , העיקר שהכול בסדר עכשיו " אמרתי מחייכת , היא הסתכלה עלי במבט מוזר ," מה ?," שאלתי
" לא יודעת את פשוט ממשיכה ממש מהר , אילו זהו את רוצה להגיד לי שבאמת סלחת לי על כול מה שאמרתי לך ?" היא שאלה בספק .
" תקשיבי אם לא הייתי מתגברת על דברים מהר לא הייתי יכולה להיות במצב הזה עכשיו" אמרתי והצבעתי על הבטן שלי.
" אם לא הייתי מתגברת על כול עניין האונס אמא שלי לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן לשמור את התינוק " הסברתי ופיהקתי.
" איפה אמא שלי ?" שאלתי כשנזכרתי שהיא הייתה פה .
" אמרתי לה לחזור הביתה , רציתי להעיר אותך אז אבל היא אמרה שזה לא משנה את לא תעזבי את יישי עכשיו " היא הסבירה " היא תביא לך בגדים להחלפה מחר " הוסיפה . הנהנתי מפהקת עוד פיהוק .
" תחזרי לישון " היא אמרת ונתנה לי סמיכה דקה כדי להתכסות בה ." תודה מלמלתי והנחתי את ראשי ליד ראשו של יישי , נותנת לידי לנוח ברישול על בירכי.

פקחתי את עיניי והדבר הראשון שראיתי היו העיניים המהפנטות של יישי , חיוך התפשט על פני , " יישי " קראתי מאושרת וחבקתי אותו , הוא הניח את ידו על גבי ברישול , הוא עדיין היה קצת חלש .
"איך אתה מרגיש " שאלתי עדיין לא מאמינה שזה נגמר .
" אני שמח שזה לא היה חלום " הוא אמר עם חיוך על הפנים .
" מה מתי חשבת שזה חלום ?" שאלתי לא מבינה .
" מהרגע שראיתי את רועי במרתף , הייתי בטוח שזה חלום , לא הסתדר לי שהכול הלך בצורה חלקה כול כך" הסביר .
" אהה" מלמלתי, ונזכרתי שלא צחצחתי שיניים ובטח יש לי ריח רע מהפה , כיסיתי את פי בידי ," מה ?" יישי שאל לא מבין מה קרה .
" לא צחצחתי שיניים " אמרתי בבהלה , הוא פרץ בצחוק ואני עשיתי פרצוף נעלב, " למה אתה צוחק עלי" שאלתי מוסיפה נימה נעלבת לקולי .
" זה מה שמעניין אותך עכשיו ?" הוא המשיך לצחוק," אני כול בוקר קם לידך ואת לא מצחצחת שיניים ועכשיו את נזכרת להגיד את זה ?" הוא עדיין צחק .
" אז מה ," אמרתי כמו ילדה קטנה ,והוא רק צחק חזק יותר . הדלת נפתחה ואמא של יישי נכנסה וחייכה כשראתה אותנו צוחקים , או יותר נכון אותו ," אמא שלך שמה פה בבוקר את התיק שהיא ארזה לך, יש בו מברשת שיניים " הוא אמר והצביע על התיק שהיה מונח על הרצפה לידי .
לקחתי את התיק ונכנסתי לחדר שירותים שהיה שם רוקעת ברגלי כמו ילדה קטנה , צחצחתי שיניים והחלפתי בגדים למשהו יותר נוח ויצאתי , אמא שלו ישבה על הכיסא שלי, נעמדתי לידה והנחתי את ידי על הבטן שלי מלטפת אותה קצת .
" בואי שבי לידי " יישי אמר ופינה לי מקום לידו , התיישבתי לידו, לא הרגשתי נוח לשים עליו את הראש אז סתם ישבתי נשענתי על הכרית , הוא נשכב קצת יותר במיטה ושם את ראשו על הכתף שלי כשמצחו נגע בצוואר שלי , הוא גם שם את ידו ברישול על הבטן שלי , " אוי כמה שהתגעגעתי אליך " הוא נאנח עמוקות ועצם את עינו השענתי את ראשי על ראשו נהנית מכול רגע שאני זוכה להיות לידו .
"אני הולכת לקנות משהוא לאכול , אני אקנה גם לכם " היא אמרה ומהר יצאה.
היינו ככה עוד כמה דקות נהנים, מידי פעם יישי החליט לבלוע לי את השפתיים , או סתם לייסר אותי נשיקות קטנות ," אוף למה את העושה לי את זה ?" התעצבנתי אחרי שהוא נתן לי נשיקונת בפעם העשירים באותו הרגע .
" כי אני אוהב את זה " אמר במשיכת כתפיים , " אוף " מלמלתי ועשיתי פרצוף היא צחקק ונתן לי נשקה אמתית.
האחות נכנסה ותפסה אותנו מתנשקים , היא נבהלה לרגע אבל מהר מאוד עלה לה חיוך על הפנים כשראתה שזה לא מזיז לנו ," איזה חמודים אתם " היא אמרה ומהרה למיטה , "אבל אני מצטערת אני צריכה לעשות לו כמה בדיקות " היא התנצלה .
" לא עכשיו" יישי אמר וקבר עוד את הפנים הצוואר שלי , " אוקי אז אני רק אבדוק מה המצב של המכונות , ואתה מרגיש בסדר?" היא שאלה בעודה מסתכלת על המכונות שהיו סביבו ועל האינפוזיה .
" כן הכול מצוין , חוץ מהאינפוזיה מתי אפשר להוציא אותה ?" שאל והושיט לה את היד עם האינפוזיה , "עכשיו האמת , בדיוק נגמרה השקית האחרונה שאתה צריך לקחת " אמרה מאושרת והוציאה לו את האינפוזיה והניחה פד קטן על הפצע הדקירה הקטן שהיה לו ." ביי, תרגיש טוב " היא מסרה ויצאה ." אני אוהב את האחות הזאת היא לא חטטנית בכלל " יישי אמר ואני לא יכולתי שלו להסכים איתו .
" נכון " אמרתי וחזרתי לעשות את מה שהיא הפסיקה אותנו, ליטפתי את הזיפים שהתחילו לצמוח לו , הוא גם איבד משקל , צריך לסדר את זה .
" אני כול כך אוהב אותך " יישי אמר .
" גם אני אותך , כול כך , כול כך " .