‘חשבתי שהיה חיבור שמשמיים זה סגור אם את שלי אז איך את מוותרת’ פרק 1

"אני לא מאמינה שככה זה נגמר.. כל הצחוקים, כל החיבוקים.. אני לא מאמינה שזה נגמר" אמרתי ונפלתי על הקבר מתפרקת בבכי..

**

"שי.." שמעתי קול מלטף את פניי, פתחתי את עיניי לאט לאט ואז ראיתי אותו. את לירן אחי הגדול. "לירן!" אמרתי בשמחה, קמה במהירות משכיבה לישיבה, וחיבקתי אותו בחוזקה. חודש וחצי לא ראיתי אותו בגלל הטילים, הוא היה חייב להישאר עוד בצבא.
"מה קורה יפהשלי?" שאלה בקול רגוע מלטף את שיערי "התגעגעתי אלייך, פחד..פחדתי שיקרה לך משהו" אמרה בשקט עדיין בתוך חיבוקו "היי" אמר בחיוך מרגיע והרים את פניי שאני אסתכל עליו "אני פה, ואני בסדר. אני בחיים לא אעזוב אותך" אמר לי מחייך אליי, חייכתי אליו חזרה .
"טוב, יאללה לקום ישלך בצפר יקטינה" אמר קרץ אליי, ויצא מחדרי. קמתי מהמיטה באטיות, הלכתי למקלחת שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים, וחזרתי אל חדרי.
הסתכלתי בארון וחשבתי מה אני אלבש. בסוף החלטתי ללבוש גופייה שחורה,מכנס ג'ינס קצר גבוהה שמקדימה הוא עם שחור וגם גלקסיה ומאחורה שחור חלק, משקפי שמש נעלי בובה שחורות ותיק שחור שזה זה- http://www.polyvore.com/untitled_302/set?id=127057861 (יש גם ברציתי להוסיף) אספתי את הפוני שלי לצורת בננה שמתי איילינר ומסרקה וירדתי למטה.
שמתי את האוכל בתיק והוצאתי שקית שוקו מהמקרר. "בואי אני אסיע אותך" אמר לי לירן שירד בדיוק עם מכנס טרנינג וללא חולצה. "טוב" אמרתי לו בחיוך מתוק, נכנסו למכונית ונסענו לאבר בית הספר.
פתאום באמצע הדרך הרגשתי את ידו של לירן על רגלי "מתי את גומרת היום?" שאל "שתיים וחצי" אמרתי לו "אוקיי, שתגמרי את ואני יוצאים ליום כיף" אמר בחיוך מסתכל עליי ועל הכביש בסירוגין. חייכתי עליו חיוך גדול.
הגענו לבית הספר "טוב יפהשלי תהני עם יש בעיות תגידי לי אוהב אותך" אמר מחבק אותי ונותן לי נשיקה על המצח. זה עניין שלי ושל לירן, הוא נותן לי רק על המצח מתוך עניין של כבוד ואני נותנת לו על הלחי.
יצאתי מהאוטו והתקדמתי לאבר כיתתי. "חייםשלייייייייייייייייייייייייי" שמעתי את קולה של לינוי החברה הכי טובה שלי "יפהשליייייי" צעקתי לה ורצתי לחבק אותה. "את לא מאמינה מי חזר!" אמרתי לה בהתרגשות שאנחנו מתקדמות יחדיו לאבר הכיתה "מי?" שאלה "לירן" אמרתי לה בחיוך גדול והיא עצרה מיד במקום. "תנדרי" אמרה לי בשמחה ברורה. "נודרת לך" אמרתי לה והמשכנו ללכת "אחרי בצפר אנחנו הולכים ליום כיף" אמרתי לה בשמחה "התגעגעת אליו אה?" שאלה אותי "אין לך מושג כמה.. וכמה פחדתי" אמרתי לה בשקט משפילה את מבטי "אל תדאגי זה לירן, הוא לא יעזוב אותנו כל כך בקלות" אמרה מצחקקת ובחיוך "מה שנכון נכון" אמרתי והמשכנו להתקדם לכיתה. "כשהגענו כבר המורה הייתה בכיתה.. "שיט" אמרנו ביחד כשנכנסנו המורה הזאתי שונאת אותנו.. הלך עלינו!
״לינוי ושי. כמה צפוי״ המורה מלמלה בקול. ״למה איחרתן ?״
״אממ… אנחנו.. אממ נו..ה..״ ניסיתי למצוא תירוץ.
״היה פנצ׳ר בגלגל״ לינוי השלימה אותי.
״וממתי אתן נוהגות ?״ המורה כיווצה את עינייה החשידה.
״לירן, אח של שי הסיע אותנו״ לינוי אמרה עונה במקומי.
״שבו,״ היא אמרה, עדיין חושדת.
היא הסתובבה חזרה ללוח. ״ויש לכן שעת אפס״
״מה ?״ אמרתי בהרמת גבות.
״שעת אפס יש לכן״ חזרה על דבריה בזלזול.
נחרתי בבוז וחבטתי את ידי על השולחן.
״גברת אסולין, רוצה עוד יום״ היא הסתובבה אליי, במיטה בי בהרמת גבות. חייכתי חיוך מסופק מניחה את ראשי בין ידיי, מנסה להירגע.
אחרי כמה זמן, הצלצול בא. המורה יצאה, ואני הנחתי חזרה את הראש בין הידיים