חתכים -פרק 20-

״אין יום שלא עובר ואני לא חשבתי לעצמי אם לשלוח לך הודעה או לא
אבל כל פעם אמרתי לעצמי ׳היא לא רוצה לדבר איתי.. ואני מצדיק אותה׳
בבקשה סאלי אני מתגעגע ככלכךךךך״
איתן. הוא ענה לי. לא חשבתי.. לא דמיינתי.. לא האמנתי ש..
״אתה מכיר אותי מספיק טוב?״
״כן.. אבל אני התביישתי בעצמי. בבקשה סאלי אני מתחנן..״
״אתה רציני?״
״כן״
״אתה יודע שלא ישנתי בלילה? בכלל? ובזמן ששלחתי את ההודעה שמעתי שירים ובכיתי בלי שום סיבה למרות שכשהתעוררתי ביום שישי הייתי כל כך מאושרת? אתה יודע כמה אכזבת אותי? כמה כאב לי שלמרות שביקשתי שלא תענה בתוכי רציתי שתענה? כמה פעמים התגעגעתי ועצרתי בעצמי? כמה?!״
״אני כלכך מצטער שבוע אחרי שרשמת לי את ההודעה אני קלטתי מה עשיתי ופשוט בכיתי סאלי בבקשה תחזרי לדבר איתי. אבל אני אבין גם אם לא״
״אתה יודע כמה היה לי קשה בתקופה שכן דיברנו אבל בעיקרון אני דיברתי? למה אתה מתגעגע? ללסנן אותי?״
״אני מתגעגע אליך לאיך שהיינו פעם בבקשה את כלכך חסרה לי..״
״תן לי לדבר עכשיו. כי בסך הכול זה אתה איתן.. תמיד אתה. ואתה יודע שאני אוכל את עצמי אם אני לא אדבר איתך.. ואתה יודע כבר מראש שאני אסלח ואחזור לדבר איתך, כי בלי קשר אליך גם אני עשיתי את אותה טעות פעם ואותו אדם סלח לי, אבל אני צריכה להוציא את זה מהמערכת שלי כדי להרגיש טוב. את האמת לא כעסתי עליך. התאכזבתי, כי אם הייתי האדם הכי חשוב לך איך יכלת להתייחס אליי ככה? ועברתי המון ולמדתי לאהוב את עצמי ולא בזכותך״
״סאל אני אידיוט. כלכך אידיוט. אני כלכך מצטער.. עם כמה שאיכזבתי אותך איכזבתי את עצמי יותר. שכיתות ט׳ שלנו יצאו לקורס מדצים כלכך התגעגעתי אליך לא הייתי מסוגל לבקר אותם בכלל סאלי שלי בבקשה תסלחי לי״
״כמה יש לי לספר לך על החיים שלי. ולמרות שיש לי למי לספר רציתי לספר לך. וחשבתי על זה שהיית מאוכזב מעצמך בנוגע לאימא שלך. ורציתי להגיד לך שאין לך ממה. גם אבא שלי יתום וגם אחים שלו נפטרו. ועם הסרטן ואימא שלי הציעו לו גראס רפואי והוא לא הסכים. אז אל תאשים את עצמך בזה שאימא שלך לא בסדר. אבל לא יכלתי לומר את זה. אולי אני הטיפשה פה אבל לא יכלתי לשאת את העובדה שאני לא חשובה לך יותר״
״אבא שלך אדם חזק3> היה לי ברור תמיד. את תמיד היית חשובה לי ותמיד משארת חשובה לי ותמיד תשארי חשובה לי.. בבקשה סאל אני מתחנן בואי נחזור לדבר״
״ואני שונאת אותך ואת הסמיילים המטופשים שלך והפסקתי לעשות את הסמיילי העצוב כי הוא היה שלך והוא הזכיר לי אותך. ולא בכיתי עליך כי ניסיתי לא לחשוב עליך, עד אתמול.״
״אני מבין ;( אם לא תרצי לדבר איתי שוב אני לא אכעס.. אני כל כך שונא את עצמי עכשיו ;(״
הרגשתי שהתעלמתי מכל מה שהוא אמר ופשוט הוצאתי את כל העצבים שלי.
ואז משום מקום, כנראה שסלחתי מבפנים..
״מה שלומך?״
ואחרי שהתעדכנו, והוא סיפר לי שיש לו חברה, ואני סיפרתי לו על אדם, עכשיו אנחנו מדברים כמו פעם, ואני לא יודעת אם להיות שמחה או מבועתת..