חתכים -פרק 21-

אני יודעת שלא כתבתי הרבה זמן, זה כי אין על מה לכתוב, וגם כי פעם קודמת כתבתי הרבה והכול נמחק לי אז התעצבנתי ולא כתבתי שוב.
אז מה השתנה מהשבועיים האחרונים?
טוב, אני מבינה שאיתן מנסה להיות תומך כשהוא כן מדבר איתי, אבל לרוב הוא לא מדבר איתי ואני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליו יותר. אני לא יכולה לספר לו על הרגעים שאני מכבה את הטלוויזיה בלילה מאוחר ומתכוננת לישון, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה לקחת אזמל (סכין מנתחים) ולחתוך את היד שלי דרך כל הוורידים עד שלא ישאר מה לחתוך. זה לא דיכאון כי אני מרגישה שאני מאושרת. אולי העובדה שאני כל כך רוצה להיות מנתחת בעצמי ואני כל כך אוהבת דם שזה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו. אז אני לא מדברת עם אף אחד. כי אדם לא יודע על זה, ואני לא רוצה שידע, ואיתן… טוב אני לא כל כך רוצה לספר לו.
אבל זה בסדר כי אני מתעלת את העצב הדיכאון והכעס למקומות אחרים.
יש לי קיר מאחורי הדלת, שאני קוראת לו "The Breaking Wall", ובכל פעם שרגש שלילי משתלט עליי, אני לוקחת דף, ומוציאה עליו את העצבים.
בפעם הראשונה כתבתי בגדול "I Believe" ובקטן קטן הודתי לאלוהים, הסברתי לו כמה אני מאמינה בו ואז ביקשתי ממנו כמה דברים. יצאו לי לפחות 800 מילים, ותליתי על הקיר.
אתמול, הייתי עצבנית וקצת עצובה ולא רציתי שידעו, לקחתי דף, ואת כל הלקים שיש לי, וקשקשתי צורות אנכיות ומוזרות על הדף. ובסוף, לקחתי לק לבן ורשמתי בצורה קצת לא מוסברת " I Want Blood" ותליתי על הקיר,
ואז, הרגשתי שהעצבים שלי לא נגמרו עוד, אז לקחתי איילינר, וכתבתי על דף "I Want To Save Life" בגדול, ואז למטה בקטן רשמתי "For The Rest Of My Life", ותליתי על הקיר.
אז אם אין לכם עם מי לדבר, ואתם פשוט לא רוצים לדבר, דברו עם אלוהים, ואם אתם לא מאמינים בזה, דברו עם דף.
חוץ מזה, אני חושבת שהגיע הזמן לספר לאדם שגם לי יש רגשות כלפיו, ואם הוא רוצה שמשהו יקרה שיגיד לי כבר, כי אין לי את הכוח לחכות.
אני תמיד חושבת כמה שאני רוצה מישהו שידאג לי וישמור אותי, שינצור אותי ויהיה שלי.. אני שונאת את זה שאני לבד.
לגבי החופש, נהיה לי משעמם מיום ליום. כן, ראיתי את רחוב ג׳אמפ 22 בקולנוע, פעמיים, וגם את אשמת הכוכבים. אבל כל מה שאני חושבת עליו זה לשחות. לא בים, במיוחד כי עכשיו יש מלא מדוזות.. אני מתכוונת לשחות בבריכה. דבר ראשון שאני רוצה כשיהיה לי בית משלי, זו בריכת שחייה. כי זה המקום שלדעתי אני יכולה להיות בו כל פעם שאני צריכה להירגע ולנקות את הראש, כל פעם שאני עצבנית, משועממת, צריכה להתעורר או להתרחק ממשהו.
אז אני חייבהת בריכה. ולא הייתי בבריכה משנה שעברה אז אני די משתגעת.. ואני לא יכולה ללכת לבריכה כי זה רק למנויים אצלנו, ואני לא מנויה.
ואני רוצה לסיים בלחזק את תושבי הדרום שהכול יהיה בסדר ורק תיכנסו למרחבים המוגנים ותישמרו מסכנות!!
וגם תושבי המרכז זה יעבור לא להילחץ. [משום מה זה לא הגיע אלינו לנתניה (ברוך ה׳) כנראה שהם מפחדים מהנתנייתים)
יאללה בייי