טורי פרק 6

כולם אמרו לי שיום אחד אני אבין, אני עדיין מחכה ליום הזה.
אני בכיתה, המורה מלמדת, אבל אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת, אני לא מצליחה להקשיב. כל האותיות מסתובבות לי בראש ואני מרגישה סחרחורת ובחילה. כל העולם מתחיל להסתחרר.
"טורי?" אני שומעת את טיילור שיושבת לידי שואלת "את בסדר?"
"לא." עניתי לה.
קמתי ויצאתי מהכיתה, ורצתי לשירותים. הסתכלתי על עצמי במראה, וניסיתי להירגע.
הרגשתי שאני משתגעת, לא הצלחתי להבין מה קורה. שמעתי מישהי נכנסת.
"טורי!" צעקה. "את בסדר?"
הנדתי את ראשי לשלילה.
"מה את מרגישה?"
"בחילה, כאב ראש, סחרחורת… יש עוד הרבה."
"כמה אצבעות אני מחזיקה?" אמרה והרימה את היד. לא ידעתי מה לענות לה, הכל היה נראה לי כמו גוש מטושטש אחד גדול.
הסתכלתי עליה במבט שאומר 'אני לא יודעת'. היא נראתה מאוכזבת.
"בואי, אני אקח אותך למזכירות." אמרה הילדה "הם יכינו לך תה ואת תחכי שההורים שלך יבואו לאסוף אותך."
לא רציתי לשאול מי זאת, הרגשתי לא נעים לגבי זה. לא הצלחתי לראות מי זאת הייתה, כל העולם היה מטושטש.
המזכירה נתנה לי תה שהרגיע קצת את כאב הראש, אבל זה לא עזר מספיק.
אחרי רבע שעה אימא באה לאסוף אותי ולקחה אותי לרופא.
הרופא שאל אותי מה כואב לי, מה אני מרגישה, ועשה כל מיני בדיקות. הוא הסתכל לי בעיניים לכמה זמן, ואז הלך לאחת המגירות. הוא הוציא משם מחט.
"בשביל מה המחט?" שאלתי אותו, מקווה שהוא לא יגיד זריקה.
"אני עושה לך בדיקת דם, למצוא את הבעיה." הוא אמר.
"זה יכאב?"
הוא אמר לי שלא, אבל זה לא היה נכון. ניסיתי לא להראות שכואב לי, אבל זה היה קשה עם כל מה שהרגשתי.
"תחכי בחוץ" אמר הרופא "אני אצא עוד מעט להגיד לכן את התוצאות."
חיכינו בחוץ למשך חצי שעה. הרופא יצא והסתכל עליי בפרצוף מופתע.
"טוב, זה משהו שלא רואים בכל יום."
"מה יש לה?" שאלה אותו אימא.
הוא שאל אותי המון שאלות, שלא ידעתי את התשובה לחלק מהן. הוא שאל אותי גם שאלות אישיות שהביכו אותי.
לבסוף אמר שהכל בסדר, וזה לא אמור לקרות שוב, אני יכולה להיות רגועה. למרות זאת, הוא נתן לי כמה ימים להירגע בבית, בלי בית ספר.
המון אנשים התקשרו אליי. משפחה, ילדים מבית הספר, אפילו כמה מורים התקשרו לשאול מה שלומי. את האמת שיום אחרי זה כבר הייתי בסדר, פשוט לא רציתי ללכת לבית הספר.
גם ג'ימי התקשר אליי. שאל איך אני מסתדרת, אם אני צריכה משהו.
"ג'ימי, אני חייבת לשאול אותך, מה זה אומר ללכת אחרי הלב שלך?"
"יום אחד את תביני." אמר "זה לא משהו שאפשר להסביר." אמר וניתק.
אפילו ג'ימי לא מוכן להגיד לי מה זה אומר… אני מתחילה לאבד תקווה שאי פעם אבין את זה.