טיסת קיץ- פרק 4

לאחר שחיכינו כשעה בתור, נכנסו לתוך האולם. המקום היה מרהיב, אקווריומים עצומים מילאו את החדר, אלפי דגים בגדלים שונים ובצבעים שונים. וזוהי רק ההתחלה! הפארק עוד המשיך פנימה, מלא בהפתעות.
"זה מדהים" אמרתי לקשת, וברקע נשמעו קריאות התפעלות משאר הקבוצה.
"אתם מוזמנים להסתובב בפארק, יש המון דברים לראות. בשעה 14:00 חיזרו למקום הזה בדיוק, ומשם נמשיך לאתר הבא" ליגל אמרה, וכל אחד יצא לדרכו.
"בוא נצא!" קשת אמרה לי ואופיר.
״אין הרבה זמן, וצריך להספיק להסתובב בכל הפארק! לכן מוכרחים להכין לוח זמנים" קשת סקרה את מפת הפארק "עד שעה 11:00 נהיה באקווריום הדגים, ובשעה 12:00…" קשת הפסיקה והחזיקה את בטנה.
"מה קרה? את מרגישה טוב?" אופיר אמר במבט מודאג, מניח את ידו על גבה של קשת. קשת בתגובה הזדקפה במהירות, נתנה סימן לאופיר להוריד את ידו.
"היא לא מרגישה טוב" עניתי "אבל זה לא נורא! אני יכולה להחליט על המסלול, והתחנה הראשונה שאילה נלך…" אמרתי כשאני מביטה במפה, מחפשת מקומות מעניינים. והנה אחד! "פינת ליטוף כוכבי ים!" אמרתי לאופיר וקשת, מצפה שיצטרפו להתלהבות שלי.
"אני חושב שאני אלווה את קשת למדריכה, היא תדע מה לעשות" אופיר אמר, וקשת הנהנה. הם התקדמו לעבר המדריכה כשאני לחשתי "אז כנראה שאני אלטף יצורים ימיים לבדי.." וקשת הסתובבה אליי במבט מצטער.
צעדתי לאולם הבא, שהיה גדול יותר ומרהיב יותר מהקודם. בפינת החדר נעמד שלט 'פינת ליטוף'. לפחות ככה חשבתי, הכיתוב היה באנגלית. התקרבתי לעבר כוכבי הים וכלבי הים, קרבתי את ידי בשביל ללטף אותם בעדינות, אך משהו עצר אותי. יד גדולה וחזקה תפסה בכתף שלי, מאלצת אותי להסתובב. אדם גבוה ושרירי נעמד מולי, אומר את המילים
״חזרי אחרי" הוא אמר זאת כבקשה, אך לא הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, לכן הבקשה נהפכה לציווי. האדם הורה לי לשים את ידי על החזה, וכך עשיתי. אחר כך ביקש ממני לחזור על המילים 'אני מאמין..'. חזרתי אחריו בגמגום "אני מאמינה.." כשהיד שלי מונחת על החזה. מה עוד אני צריכה לעשות כדי שיעזוב אותי במנוחה? את המילה האחרונה שהוא ביקש ממני לא שמעתי בבירור. האם הוא ביקש ממני להצהיר שאני מאמינה ב.. ישו?
לפני שהספקתי להגיב אדם אחר בא וחצץ ביננו. להט. מה הוא עושה כאן? ולמה הוא בא לעזרתי? להט דיבר עם האיש באנגלית והבהיר לו דבר אחד או שניים על כך שאני יהודייה ולא באתי מכאן. האיש הנהן בהבנה והלך לדרכו.
״מה קרה לך שם?" להט שאל אותי.
"לא קרה לי כלום, ואני בכלל לא צריכה את עזרתך, אני יכולה להסתדר לבד!" אמרתי ללהט, והוא צחק בקול.
"להסתדר לבד? בלעדיי היית חוזרת לישראל נוצרייה!". גחכתי. זה באמת נכון? "איך הגעת לכאן בכלל?" שאלתי. "חשבתי שנשארת לישון במלון".
"באמת ישנתי, ואז התעוררתי. ולדרך שהגעתי לכאן- זה לא באמת משנה". להט ענה באדישות, וצעד לכיוון דלת היציאה "היי, לאן אתה הולך?" להט נעצר והסתובב. "האקשן נגמר, ואין לי יותר מה לעשות במקום המשעמם הזה". צלצול פלאלפון נשמע מכיס מכנסיו. כשראה מי המתקשר נהיה לחוץ בין רגע.
"אני מוכרח ללכת, להתראות..המממ אלינור?" חייכתי וגילגלתי עיניים.
״ביי להט" אמרתי לו, והוא כבר ענה לפלאפון. ניסיתי להקשיב לתחילת השיחה, אך שמעתי רק כמה מילים באנגלית. 'ילד מוזר' חשבתי.