טעות באהבה פרק 10-נקודת מבט מריה-משוכתב!!!

מוקדש לוומפייר אנג'ל :)
****
לא יודעת למה אבל רציתי לחכות לאדם כי ראיתי אותו מרחוק,אחרי מספר דקות שכולם תהו למה אני נמצאת מחוץ לשערי בית הספר הוא הגיעה.הוא נראה כיאילו שהוא מרחף בעננים.
"אתה נכנס?" שאלתי אותו תוהה
"כן" הוא ענה לי ועדייך עמד דום כיאילו שהוא נמצא בהפטרה של מישהוא.
"אז למה עמדת דום מול השערים?" שאלתי אותו. והתחלנו אט-אט להתקדם ואני הייתי מאחוריו.
"לא יודע" הוא ענה לי פתאום.
"אין כזה דבר לא יודע" אמרתי ונעצרתי.הוא הסתובב אליי.
"למה?" שאלתי.
"כי אתה אחראי על עצמך אז זאת אומרת שאתה צריך לדעת" אמרתי וצחקקתי קצת.
"אז נלך כיתה?" שאלתי והוא רק הנהן.
"טוב,אתה בא?" נעמדתי מולו.
"אה כן" הוא ענה והתחלנו ללכת אל-עבר הכיתה.כשהגענו לכיתה מישל קידמה את פנינו בברכה.
"ושלום לזוג האוהבים"
"על מה את מדברת?" שאלתי אותה.
"את-הוא לייד השער,המסקנה של החברה הגלמודה שלך-אתם ביחד!" החברה ה'גלמודה' שלי אמרה לי.
"את רואה יותר מידי סרטים" אמרתי וניגשתי למקומי.אדם גם עשה זאת.
"צודקת" מישל הסכימה איתי.
"איפה ויקה?" שאלתי את מישל כאשר ראיתי שהכסא שלייד אדם ריק.
"חולה" היא ענתה וא שמתי לב שהיא מתלבט בין משהוא.
"הכנת שיעורי בית?" מישל שאלה אותי.
"ברור" עניתי לה.
"אז…תוכלי לתת לי להעתיק?" היא שאלה ועשתה פרצוף כלבלב.
"לא עשית שיעורים…מה?" שאלתי אותה לא מאמינה.
"כן,פשוט הלכתי אתמול ללנוה פארק" היא ענתה מאושרת.לונה פארק…אבא הבטיח לקחת אותי לשמה אבל בסוף הוא לא היה יכול,כמו תמיד…
"מריה את בסדר?" מישל פתאום שאלה והבחנתי שאני על סף דמעותיי.
"אהה אני בסדר אני רק אלך לשירותים." אמרתי לה ורצתי לשירותים,לא רציתי שמישהוא יבחין בכך שאני בוכה.
כאשר נכנסתי לשירותים והסתכלתי שאין אף אחד הרשתתי לעצמי לבגות קצת ואחריי זה שטפתי את פניי.למה אני בוכה בגלל שטות שכזאת?!.אני לא מבינה את עצמי.
כאשר נכנסתי לכיתה הבחנתי שכולם יושבים דום והסגנית עומדת מול הלוח.
"תודה רבה שהועלת בטובך והצטרפת אלינו" היא אמרה מעוצבנת קצת.
"אנא שבי במקומך" היא סימנה לי אם אצבעה ואני הלכתי למקומי.
"עכשיו אני אוכל להגיד לכם את הבשורה המרה" היא אמרה לנו.
"המורה לחשבון עיקמה מלפני מספר שעות את רגלה והיא בבית החולים" היא נעצרה לרגע כאשר היא מתלבטת בין משהוא.
"ומכיוון זאת אתם תשתחררו להפסקה מוקדם יותר מכל הכיתות רק אני מבקשת לא להרעיש" היא אמרה בקול חד שגרם רטט קל בגופי והיא יצאה מהכיתה.כל הכיתה צרחה 'יש' חלוש ופנו לחצר לשחק,חלק מהבנים שיחקו אם הבנות בתופסת או שיחקו בכדור וחלקם פתרו משוואות.
"זה היה מלחיץ" אמרתי למישל.
"ועוד איך" היא ענתה לי נושפת.
"העיניים שלה עשו לי הרגשה שהיא רוצה להרוג אותי,זה הפחיד רצח" היא צחקה לרגע ואז הפסיקה.
"טוב,אני יוצאת לחצר לשחק אם כולם" היא אמרה ויצאה,אחרי שהיא יצאה הבחנתי שאין אף אחד חוץ ממני ומאדם בכיתה,הרגשתי קצת לחוצה אז מיהרתי לצאת מהכיתה אבל אז אדם תפס בידי.
"מרי אממ…" הוא גמגם והתקרב אליי.הוא היה ממש קרוב אליי.
"מה?" שאלתי אותו ממהרת לצאת.
"רציתי לומר לך משהוא…" הוא משך את.
"מה?" אמרתי לא סבלנית ופעימות ליבי החלו לדפוק מהר מאוד פתאום השתררה שתיקה,שמענו רק את הקולות של כל אלה ששיחקו בחוץ,שום דבר אחר לא.
ריחפתי בעננים לכמה זמן עד שהרגשתי שהוא כורך את זרועותיו סביבי,והרגשתי את שפתיו מונחות על שפתיי ברכות,בעדינות. כרכתי את זרועותיי סביב צווארו,הרגשתי את ידו מלטפת בשיערי,את חום גופו ואת פעימות לבו מבעד לחולצתו.עד..שזה פתאום נפסק.
"א..אני מצטער" הוא אמר נסוג אחורה.
"ז..זה שום דבר,רק חסר לך אם תספר על זה למישהוא…מובן?" אמרתי מהססת במילותיי.
"כן,אני מבין" הוא אמר ופנה לחצר.
היום עבר מהר כרוח וכבר מצאתי את עצמי בביתי מול המראה חושבת אילו בגדים אני אלבש מחר,זה היה מאוד שונה בישבילי.פעם ראשונה שחשבתי על מישהוא כל כך הרבה."
כנראה שהוא…משהוא מיוחד" מלמלתי וחייכתי חיוך שחשף את שיניי הלבנות.
"מריה" שמעתי את קולו של אבי ודלת נסגרת.
"מה אבא?" שאלתי אותו וירדתי במדרגות וראיתי אותו אם איש לא מוכר בעל שיער שחור ועיניים אפורות.
"זהוא חבר שלי מין העבודה." אבא הציג את האיש שמולו.
"נעים להכיר" האיש אמר בחביבות והתיישב על הספה שבסלון.