טעות באהבה פרק 11 נקודת מבט אדם.

מוקדש לבקי,קטרינה,אליאנור(אני),עמית וחייכנית!!
ח_ח הפעם הקדשתי את זה לכל מי שהגיב לסיפור שלי (כולל אותי).
P:
****************
כאשר הגעתי מבית הספר הביתה מחשבותיי עופפו בעננים.למה נישקתי אותה?
יכול להיות שאני אוהב אותה? אין מצב.
"כן,קראתי שרוב האנשים פותחים את המקרר כדי לחשוב ולא לאכול" אימא שלי אמרה ופתאום שמתי לב שאני מול המקרר.
"משהוא קרה?" היא שאלה.
"לא…" אמרתי לה.
"טוב,אני צריכה ללכת אני אחזור בעוד חצי שעה בדיוק,עד אז תתכונן" היא אמרה ופנתה ללכת.
"להתכונן למה?" חששתי מתשובתה.
"שנינו נלך לפגישה חברתית עם כמה חברות ושמה יציגו את המוצג החדש של כל חברות הבשמים" היא אמרה מרוצה מעצמה.כן…שחכתי שהיא עובדת בחברת בשמים שמתחרה אם החברות האחרות והחברות האחרות מתחרות בה.
"נתראה" היא ניפנפה ודרך החלון ראיתי שהיא פנתה למכוניתה האדומה ניסה ג'וק או משהוא כזה,אני לא מתמחה במכוניות.טוב אני צריך להתארגן לא כדי לבזבז זמן.
*כעבור 45 דקות*
"מהר!,אנחנו צריכים לצאת אחרת נאחר!" היא צעקה מלמטה הלכה למכונית והתניעה אותה,כעבור כמה דקות נכנסתי גם אני למכונית ונסענו לאולם.
כעבור כמה זמן שאימי נהגה כמו שיכורה ובנס אף שוטר לא תפס אותה הגענו."למה היית חייבת להשאיר את החלונות פתוחים?" שאלתי אותה כאשר אני מסדר את השיער שלי.
"מיהרתי" היא מלמלה ומשכה בידי לבפנים.האולם היה עצום מפואר ומקושט לכבוד הארוע ככל הנראה.
"סוף סוף הגעת" ראיתי מישהוא מהלך לקראתנו.
"סליחה,פשוט בני התארגן יותר מידי לאט" היא ענתה והראתה שהיא מצטערת.
"כן..רגע מה?,אני את זו.." ניסיתי להמשיך אבל היא חסמה את פי עם עוגה.
"תסלח לו" היא אמרה מסתכלת עליי במבט רוצח.
"אני אסלח לכם,רק הפעם" הוא ענה והסתכל עליה רגע-לא יכול להיות!,הוא מאוהב באימא שלי?! אין סיכוי,דבר שכזה לא יקרא.
"סלח לי אבל.." שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי.
"מריה?" שאלתי מופתע שהיא כאן.
"אדם?,מה אתה עושה כאן?" היא שאלה אותי.
"אימא שלי עובדת בחברת בשמים" עניתי לה ונזכרתי במה שקרא לנו בבוקר וכנראה שגם היא כי סומק הציף את לחייה.
"בואי לא נפריע לזוג האוהבים" הבוס של אימא שלי 'לחש' לה והיא הנהנה בראשה לאות תשובה. והם התרחקו.
"מי הם?" היא שאלה מטה את ראשה הצידה כדי ליראות אותם.
"זאת אימי שמה ולידה הבוס שלה." עניתי לה מנסה להראות לה שאני משועמם מכל העניין.
"לגבי הנשיקה" היא התחילה לומר.
"אל תדאגי,אני לא אספר לאף אחד" אמרתי לה ומראה כיאילו שלא אכפת לי כשבעצם אכפת לי.
"שנישקת אותי" רציתי לעצבן אותה קצת.
"אני-נישקתי אותך?הא!תעשה לי טובה" היא אמרה והאוירה נעשתה נוקשה קצת.
"מה האוירה הזאת?" שמענו פתאום קול של איש אחד ותוך רגע ראיתי אוכל מעופף עליה-זאת הייתה עוגה ולמזלה שלה באותו הזמן היא התכופפה והעוגה פגעה במישהוא אחר.זה היה מישהוא מהחברה המתחרה.
"איך אתה מעז?!" האישה שהאוכל פגע בה אמרה ברוגז.
"היא מהחברה שבה אבי עובד" מריה אמרה.
"והוא שמה" הצבעתי על האיש שזרק את העוגה.
"הוא מהחברה של אימי" אמרתי לה.
"אה הבנתי" היא אמרה צוחקת והתחלנו לראות אוכל מעופף באויר,נכנסנו למתחת השולחן.
"זה תמיד קורה?" שאלתי אותה.
"לפעמים כן" היא ענתה צוחקת. אוי בחיי שאהבתי את הצחוק שלה.
"תגידי,אחרי כל זה אפשר כבר לחשוב שהם שני ילדים בגן חובה..לא כן?" שאלתי אותה.
"אני מסכימה איתך בהחלט" היא אמרה מהנהנת ואז שמענו קול של מישהוא שאמר להפסיק אז יצאנו ממתחת לשולחן.