טעות באהבה פרק 6-נקודת מבט מריה

מוקדש לירדן ולקטרינה.לירדן=כנראה סתם כי בא לי לקטרינה=על שהיה לה את האומץ להגיב ראשונה,חחחח.
****
נתקלתי בטעות בילד הזה,אדם,נכון?
לא יודעת מה עבר בי אבל הצעתי לו משקה על חשבוני.
טוב,אחרי שהיה צלצול רצנו בשיא המהירות לכיתה,איזה מז שהמורה עדיין לא נכנסה,פיו.
בכל מקרה,השיעור היה השיעור הכי מצחיק אי-פעם,המורה ניסתה לעשות הדגמה של שניצל שבורח מפטיש שניצלונים,כל כך רציתי לצחוק אם כולם,אבל-אני יודעת שזה לא למעמדי.
בהמשך השיעור ראיתי ש…זאק?,כן,זה זאק.שזאק שולח לאדם פתק.
לא יודעת למה אבל נמשכתי אליו,הרגשתי שהוא היחיד שבו אני יכולה לבטוח,טוב נו,שיהיה.איזה מזל שהשיעור הבא זה השיעור האחרון,מטמתיקה,איזה סבל.
השיעור נגמר סוף כל סוף.
"השיעור היה משעשע,נכון?" מישל שאלה.
"לא" עניתי ובכך הרסתי את תקוותיה.
"נו,תפסיקי להיות רצינית מר צ'ו" היא אמרה והרגיזה אותי עוד פעם.
"כמה פעמים אני צריכה לומר לך כדי שתיקלטי?אל תקראי לי ככה" אמרתי כשאני לוקחת את ספר חשבון ומתחילה לדפוק לה אותו בראש.ואז המורה למטמתיקה נכנסה.
"שלום!,אנה שבו כולם" המורה אמרה והתיישבה במקומה,בשולחנה שממול ללוח.
"עכשיו,אני בטוחה שבגלל החופש כמעט אף אחד אינו זוכר את לוח הכפל" המורה אמרה,אויש,כן בטח אני זוכרת אותו מ-צ-ו-י-ן.
"עכשיו,בגלל זה לשיעורי הבית אני מבקש שתכתבו את כל לוח הכפל מאחד ועד עשר" המורה אמרה וכולם החלו לצרוח "מה?!" "למה,אנחנו הרי זוכרים!" ועוד כמה.
"שקט" המורה צרחה וכולם השתתקו.
"אדם גש אל הלוח ונסה לפתור את זה:שבע כפול תשע" היא אמרה לאדם והוא ניגש אל הלוח ציפיתי שהוא יפתור את החידה כי אחרי הכל לפחות כפולות אנחנו קצת זוכרים אבל אז,הוא הטיל את הפצצה.
"סליחה,אבל אני לא יודע את לוח הכפל של תשע ושבע" הוא אמר ודממה השתררה בכיתה.
"זה שישים ושלוש" עניתי מבלי לחשוב.
"מריה,כל הכבוד,ואדם,איך אתה לא יודע את לוח הכפל?" היא שאלה אותו.
"זה לא שאני לא יודע את כו.." הוא ניסה להמשיך אך המורה קטע אותו.היא הצביעה עליי.
"את תהיה המורה הפרטית שלו מעכשיו,מריה!" המורה אמרה וכולם היו בשוק ופתאום כל הבנים החלו לצרוח "היי!,זה לא הוגן שמריה מלמדת אותו!,גם אנחנו לא יודעים כפולות!" כולם צרחו בבת אחת.
"כן בטח" אני ויקה ומישל אמרנו באותו הזמן.
"נקודה,מריה את תלמדי את אדם חשבון ובזה נגמר הנושא!,מחר יש לנו חשבון נכון?,אני רוצה שעד מחר הוא ידע את לוח הכפל של שבע!" היא אמרה ופתאום נשמע צלצול.
"כן מאם" אמרתי לה באי חשק והיא יצאה מהכיתה.אדם ניגש אליי ואמר.
"את לא חייבת אם את לא רוצה"
"אין לי בעיות אם זה אם לומר את האמת" עניתי לו.
"תודה" הוא חייך אליי בחזרה ופנה לתיק שלו.
ככל הנראה הוא התקשר להורים שלו וסיפר להם שהוא הולך אליי.
"הולכים?" אדם שאל.
"חכה רק רגע אני מתקשרת לאבי כדי לראות אם הוא מרשה." אמרתי לו הוצאתי את האייפון שלי וחייגתי אליו במהירות.
"הלו אבא?" דיברתי.
"כן,מה ברצנך מריה?" הוא שאל.
"זה מרי" אמרתי ברוגז קל.
"בכל מקרה מה ברצונך,אני עסוק" הוא אמר ושמעתי שהוא מקליד דברים במחשב.
"אפשר שמישהוא מהכיתה שלי יבוא אליי?" שאלתי אותו.
"אין בעיות,עד איזו שעה?" הוא שאל.
"אדם,פסט…" אמרתי לו.
"מה?" הוא שאל.
"עד איזו שעה?" שאלתי בלחש.
"לא אכפת לי" הוא ענה מחוייך.
"עד השעה שש או ארבע" עניתי וטרקתי את השפורפרת.
"הולכים אדם?" שאלתי אותו.
"כן" הוא אמר יצאנו מהחטיבה והתחלנו ללכת,בדרך אנחנו דיברנו על חתולים,ועל כל מיני דברים אחרים שלא קשורים,כ"כ כיף לדבר איתו,אני מודה,הוא נחמד.