ידעתי שזה מה שיקרה-פרק 10

חשבתי לעצמי אוומיגאד למה סיפרתי לו את כל זה?!?!
ואז מהר הוספתי שוב הודעה.."עזוב אתה לא חייב בכלל לקרוא,אתם הבנים כולם אותו דבר,בטח ברגע זה אתה חושב שאני חופרת רצחח ומשעממת,אז מראש אל תקרא!!!" ומיד התנתקתי מהפייסבוק…הרגשתי כ"כ מושפלת והתביישתי! למה סיפרתי את זה כאילו למה ציפיתי שהוא ירשום לי!? הבנים-כולם אותו דבר,אלוקים ברא אותם בלי רגשות,בלי לב…רק רוצים לגעת ! ולהקשיב-אולי חצי מילה וגם זה שיש להם כוח!
הלכתי לשירותים..הסתכלתי על עצמי במראה..רציתי למות! למות!! למה אין מישהו שיקשיב לי?! למה אין בני אדם נורמליים לעזאזל!?
ואז נכנסתי שוב לפייסבוק..אין אין הייתי חייבת לראות מה הוא ענה הזבל הזה! בטח כתב שאני חפרנית וחסם אותי!!!
ואז נכנסתי….
~~~~~~~

ראיתי הודעה ממנו,הלב שלי פעם מהתרגשות ועצבים תוך כדי..ואז קראתי מילה במילה-"נטלי קראתי הכל וכל אחד יש רגעים של משבר בחיים,גם לי…אבל תאמיני לי הכל יסתדר בסופו של דבר,זה גיל כזה שאת חושבת שהכל קשה..אפילו תרגיל הכי פשוט במתמטיקה… זה יעבור…" קראתי והתרגשתי,אומנם הוא לא פירט [ככה זה בנים] אבל עצם העובדה שהוא קרא והוא מזדהה איתי,אני כבר שמחה!! וואו איזה כיף שסופסוף מצאתי מישהו קשוב שיוכל לדבר איתו בכל רגע נתון…
מייד עניתי לו: "תודה רבה,ממש ריגשת.." והוספתי.. "אבל עזוב את זה,ספר לי קצת על עצמך.."
הוא סיפר וסיפר,איפה הוא לומד,גר,מה עושה בשעות הפנאי,עובד.. וגם אני סיפרתי על עצמי…מידי פעם החטפתי חיוכים קטנים…דיברנו כאילו אנחנו ידידים של 5 שנים לפחות ! דיברנו עד השעה 2 וחצי בלילה..הייתי חייבת ללכת לישון,בכל זאת יש מחר בית ספר!! אבל לא עניין אותי הבית ספר והריב עם מיכל,שלי ,ההורים…לא עניין אותי שום דבר!! כל הלילה ההוא חשבתי על ארי,כמה שהוא מדהים וכמה שהוא מבין בנות!! ולא חשוב לו שתהיה לו חברה שיוכל להשוויץ לחבר'ה,לא חשוב לו המראה,לא חשוב לא בכלל שתהיה לעצמו חברה! מצידו להיות ידידים… כך לפחות אני חושבת……

~~~~~~~~~~~~~