ידעתי שזה מה שיקרה-פרק 8

16/04/2013 761 צפיות 3 תגובות

התקרבתי בחיוך לשלי ומיכל אבל פתאום מיכל אמרה לי במין קול עצבני-ממזרי כזה: "לא צריך אותך נטלי,יש לי את שלי,היא מבינה שצריך ידידים בגיל הזה וזה לא משנה בני כמה הם ואיפה הם גרים…הייתי בהלם..לא הבנתי למה הכוונה…
אז שאלתי "מה?!" ומיכל ענתה לי כמו ילדה שחיה בסרט:" מה ששמעת היום שלי באה אליי ואנחנו נדבר ביחד עם שון וארי …" "דרך אגב" היא שאלה "איך את יודעת איך קוראים לה,נכנסת לפרופיל שלהם בסוף העיקר אמרת שהם גדולים! צבועה וקנאית זה מה שאת!!" הייתי בהלם! מה מה היא רוצה ממני מה עשיתי!??! ולא הבנתי איך היא יודעת את כל זה בכלל!? ואז קלטתי..ששלי היא חתיכת גועלית,היא הלכה ו סיפרה לה על הכל ולא מספיק היא גם משתפת איתה פעולה עכשיו ולא איתי!!! עלאק "אני ידבר איתה" פחחחח ואז נשברתי,רצתי לשירותים ובכיתי…למה הם עושות לי את זה !? מה הבעיה בי שכולם נגדי!?! למה אף אחד לא מבין אותי?! לא אמא,לא אחים,לא מיכל ואפילו לא שלי,שלי ה-חברה שלי מגיל 6!
הצלצול המעצבן הגיע והייתי חייבת לצערי להכנס לכיתה….איך איך אני יוכל להסתכל להן בעיניים??! איך?!
נכנסתי לכיתה ומסתבר שאני בכלל לא צריכה להסתכל עליהן כי הן ועוד כמה בנות פאקצות שחיות בסרט החליטו שעושים עלי מין חרם….
הייתי כל רותחת מעצבים ומגועל ורק רציתי להגיע כבר הבייתה,להתקלח ולישון! [פעם 1 שאני רוצה להיות בבית] איך,איך החברות הטובות שלי ככה בוגדות בי ועושות עליי חרם!????1.??!!?!?!? מי היה מאמין!?,
~~~
הגעתי הביתה נכנסתי בשיא העצבים ולמזלי המאוד רע אמא שלי הייתה בבית,פיטרו אותה….
אוי אוי אוייי עכשיו אני צריכה לספוג הכל! ולאחר 2 דק' זה הגיע,כמו בכל יום כמעט:" נטלייי למה ככה ולמה ככה ולמה??" הפציצה בשאלות.. וצרחה עליי כמו משוגעת,מרוב עצבים מהעבודה או לא יודעת ממה היא התקשרה לאבא שלי [אבא שלי דיי מפחיד אותי] ואמרה לו לבוא הביתה מייד כי נטלי מפריעה לה…..
הייתי כ"כ מעוצבנת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי..הוא הגיע הביתה והוא ואימי הפציצו אותי בצרחות ולא נתנו לי אפילו לנשום..צרחתי עליהם שהם דוחים ושהם כל יום עצבניים מהעבודה המפגרת שלהם! פשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי עצמתי עיניים,בכיתי,ואמרתי להם: "שונאת אתכם!! שתמותו אני בכלל לא אבכה"… לא האמנתי שיגיד את אי פעם אבל הגיע להם! אמא שלי נהייתה עוד יותר עצבנית והחטיפה לה סטירה מצלצלת על הלחי…זה כ"כ כאב אבל יותר כאב לי על הכאב שהיה לי בלב..על החוסר אהבה מהם,על הגועליות של כל האנשים בעולם,על כך שרבתי עם ההורים,על כך שרבתי עם מיכל… לקחתי את הפלאפון שלי ובאתי לחייג 052356 לשלי,לספר לה על היום הגרוע בחיי..ואז נזכרתי גם איתה אני לא מדברת…. לא ידעתי מה לעשות…בד"כ במצבים כאלו אני עפה לישון אבל רק 6 בצהריים.. רציתי לחתוך את עצמי,הרגשתי כ"כ בודדה,הרגשתי שאין אפחד בעולם שמבין אותי!!! פרצתי בבכי במשך שעה ארוכה בתוך תא השירותים בביתי…….


תגובות (3)

תמשיכיייי

16/04/2013 09:03

אמא בכיתי

16/04/2013 09:37

זה עצוב!!!:(

17/04/2013 05:54
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך