יומני הסוסים – פרק 12
הייתי כל כך עייפה , וזו זכותי , זה היה אחד הימים המתישים , במילה עדינה , של חיי …
אני רצה לתוך ההרים שהייתי בהם עכשיו …
לפתע אני רואה מולי …..
את הסוסה הלבנה … , זוהרת באורו של הירח …
מביטה בי , בוחנת אותי …
ניגשתי ללטף אותה … , הצלחתי , ידי נגעה בפרוותה הלבנה הרכה והצחורה כשלג …
עיניה החודרות …
היא פשוט היצור המושלם ….
הסוסה הסתובבה והפנתה אליי את גבה …
לרכב עליה , לא לרכב עליה …..
לרכב עליה!
קפצתי על גבה החשוף והפלומתי ….
כמו לקפוץ לתוך פוף שבולע אותך בנעימות שלו ….
היא רצה , והרוח הנהדרת הזו , תחושת השחרור הנפלאה הזו …
לפתע אני רואה לידינו את עדר סוסי הפרא , המוסטנגים , שחיים ליד ביתי …
בכול יום הם מגלים מחדש את העולם , רצים לאן שהרוח לוקחת אותם ,
ומגלים דברים חדשים …
הצליל המוכר של השעון המעורר ….
זה היה רק חלום ??? איזו אכזבה …. זה היה חלום יפה כול כך …
כמעט בכיתי על החלום ….
טוב אבל בוקר , צחצחתי שינים , התלבשתי במהירות …
מעולם לא הרגשתי טוב יותר … הבוקר הזה היה שונה …
ירדו לי הרבה אבנים מהלב …
ירדתי למטה בזריזות והתחלתי במלאכה … אבא עוד ישן … לא מתאים לו אבל מתאים לי …
אני מתכננת ארוחת בוקר בהפתעה …
הכנתי חביתה , צנימים עם גבינת זיתים …. , וגם שתי כוסות מיץ תפוזים סחוט …
אבא בדיוק ירד …
" בוקר טוב בקי "
"בוקר טוב אבא " , עניתי בחיוך ….
"הכנתי לך ארוחת בוקר …"
"מה ? ארוחת בוקר ?…"
"כן, בוקר " עניתי …
אבא התיישב בשולחן , בדיוק סיימתי …
באתי לשולחן והבאתי את שתי הצלחות , אחת הנחתי לפניו ואת השנייה מולו …
"אני רואה שגם את מכירה אותי טוב … צנימים עם גבינת זיתים … "
" חכה רק רגע …" אמרתי ורצתי למטבח …
הבאתי בשתי ידי את כוסות מיץ התפוזים .
" גם מיץ תפוזים … , בקי אני רואה שאת מכירה אותי עוד יותר טוב.. "
"זו מחוות פיוס " , הכרזתי …
" מחוות פיוס נפלאה , עם בחירה טובה … "
שנינו צחקנו ואכלנו ביחד את ארוחת הבוקר , זו הייתה ארוחת הבוקר הטובה ביותר שאכלתי…
אף על פי שזו הייתה ארוחה פשוטה , נהניתי מחברתו של אבא …
צחקנו ודיברנו בפתיחות , כאילו כלום לא קרה …
לראשונה הוא לא כעס עליי על הבוקר , לא צעק …
רק חייך והקשיב …
סוף סוף הוא מבין אותי ואת הנשמה החופשית שלי ….
יצאנו החוצה , אל החווה …
יום שמש … ממש לא כמו שהיה אתמול …
יום בהיר ושטוף שמש … שנינו נכסנו למתחם התאים , תאי הסוסים …
אבא החזיר לי את המפתחות של המחסן , יש !!!!
פתחתי את המנעול בהתרגשות … הדלת הגדולה מברזל נפתחה … כמו חלום .
כמעת חיבקתי את כול האביזרים … התגעגעתי למקום הזה
אבא לקח את האוכף שלו והמושכות .
"זוכרת מה הבטחתי לך בקי …"
"תחרות משולשת , המתחרים : אתה , אני והאוטובוס המקולל … " , עניתי .
" מה את לוקחת ? " שאל אבא …
" אני לא לוקחת כלום , אני רוכבת על פני … "
על פניו של אבא ניראה שבריר של עצבות ….
הוא בטח ניזכר באמא …
לא התכוונתי לזה , גם אני הייתי עצובה.
"טוב … בקי אז בואי לסוסים " , אמר אבא לאחר שתיקה קצרה …
הוא פתח את המנעולים של התאים …
בעודו שם על הידרה את האוכף והמושכות .
אני כבר עליתי על פניי והבעתי פרצוף של : אוף כמה זמן נידרש לך …..
"בקי רק עוד רגע …"
נו כבר אני לא יכולה לחכות , גם אם הייתי שמה אוכף על פני הייתי עושה את זה יותר מהר …
סוף סוף אבא עלה על הידרה …
בינתיים מתחילים בהליכה קצרה ביער בשביל להגיע מאחורי התחנה …
המסלול שבו אני מתחרה באוטובוס , הרחק מהכביש
פתאום הטלפון שלי צלצל צלצול אחד …
הודעה ….
הסכמתי לעצמי להוצאה את הטלפון , כי פניי רגועה כול כך …
הוצאתי , וההודעה … , היא מ….
תגובות (1)
אני מתה על הסיפור הזה!!
תמשיכי בשיא המהירות!!