יומני הסוסים – פרק 4

שאר היום עבר מהר, באופן יחסי…
חזרתי הביתה , לצערי באוטובוס .
נכנסתי הביתה , ולפתע ראיתי את אבא שלי אומד בכניסה ,
הוא הביט בי במבט קפוא ומבעית .
"בקי את לקחת את פני והתחרית באוטובוס , למרות שאסרתי עלייך ?!!!?" צעק עליי אבא .
"אתה אמרת לי לא לרכוב על הידרה, אבל לא אמרתה משהו על פני !!!" צעקתי על אבי.
"את יודעת למה התכוונתי בקי !!!" הוא הרים יותר את קולו . "מהיום את לא רוכבת יותר עד שאני אגיד !!!!!!!!"
הבטתי בו התדהמה ובאימה. "לא , זה לא צודק !!!" , צעקתי עליו והחלטתי להגיד לו את כל מה שאני חושבת.
"אתה תמיד לוקח ממני את הדברים שאני אוהבת !!!!" דמעות קלות עמדו על עיניי והתקשיתי לעצור אותן.
"אתה קובע לי מה אני יעשה בחיים !!! אתה דואג לי יותר מידי , אני כבר מרגישה אסירה בבית של עצמי !!!!!!!! אתה כל הזמן חושב שלי יקרה מה שקרה לאימא, אבל התאונה של אימא הייתה מקרית , ולי היא לא תקרה!"
"לכי לחדר שלך בקי!" צעק עליי אבא והפנה את ידו לכיוון חדרי. "ואל תצאי משם עד סוף היום! והעונש שלך עדיין תקף!"
דמעות עמדו בעיניי , ורצתי לחדרי , טרקתי את הדלת בחוזקה .
דפקתי על הקירות , וצרחתי !!!!!!.
בכיתי בקולי קולות ……..

החלטתי לברוח ,
אפילו לאבא שלי לא אכפת ממה שאני חושבת ……
לקחתי את תיק המסעות של אימא , תיק חום כמו ילקוט בית ספר שיש בו הרבה מקום וזה התיק היחיד שהיה לי בחדר .
הכנסתי לתיק את העפרונות שלי , וספר הציורים שלי , אני מאוד אוהבת לצייר אם שכחתי לציין ,
כמה גירים וחצים , אני גם יורה בחץ וקשת כשאני מנסה להוציא את הכעס.
הנחתי עלי את הקשת ופתחתי את החלון..
הוצאתי את הרגל שלי על הגג של הכניסה , הלכתי עד לקצה הגגון , בחנתי את האזור וראיתי שהאיש הזקן , (אבא שלי ) שלא אקרא לו כך עוד , לא שם .
החלקתי על העמוד שמחובר לגדר , הלכתי כמה צעדים , הבטתי אחורה , אל הבית שלי בפעם האחרונה , ולפתה ראיתי מול עיניי ,את אמי ,
"לא נכון , זה לא כך אמרתי , אני לא עוזבת את אימא שלי !!!! ,
אמרתי בעודי בוכה והתחלתי לרוץ ………