יומני הסוסים – פרק 7

ניסיתי להמשיך לרוץ ושוב נפלתי. כאב חד פילח את רגלי.
נקעתי את הקרסול?!
למה עכשיו?!?!
לפתע נשמעו קולות , משהו נמצא שם ….
לפתע ראיתי מתוך השיחים יצור גדול , ומפחיד.
אני לא יכולה לזוז , אני כאילו מחכה לגרוע מכל ,
דמעות של פחד ותסכול ירדו מלחיי הקפואות , אני פחדתי , עצמתי את עיניי והתמסרתי לחשכה ,
כמו ברגע שמכבים את האור לפני השינה…

לפתע שמעתי קולות צהלה …. זה סוס?!!??
פקחתי את עיניי , היצור היפה ביותר שראיתי מימי …..
סוסה לבנה ענקית , היא …. כמו בחלום שלי , אני רצה לא יודעת לאן ,
כאילו בורחת ממשהו , או ממישהו , ומולי קופץ מבין השיחים צל גדול ,
זה כנראה זה , התגשמות החלום שלי …..
אני … ראיתי אותה בעבר …… ,
זו הסוסה שתמיד עומדת בראש העדר של סוסי הפרא …….. ,
היא נעמדה על שתי רגליים , כשפניה מופנות על אבר הפומה .
הפומה נהמה בחוזקה , וקפצה על הסוסה ….

הסוסה החלה ברודאו מפחיד , רגליים אחוריות , התהפכה , הסתובבה ….
אני בעצמי כבר פחדתי …
הסוסה האיפה את הפומה בביתה אחורית , והפומה ברחה …
נשענתי על העץ ועמדתי בעזרתו , הסוסה התקרבה אליי.
צוהלת, רוקעת ברגלים , היא נראית כמו אלה , כמו בת הירח , יפיפייה ….
הושטתי את התפוח שבו נגסתי לעברה .
ברגע שהושטתי את היד , היא נעמדה על שתי רגליה ושאגה עליי !!!!!
היא הרימה את רגליה האחוריות , אני מהר התחבאתי מאחורי העץ , ושנייה אחרי כשאזרתי מספיק אומץ להוציא את ראשי מבעד לעץ …… היא נעלמה.
היא נראתה רצה אל האופק ,
איזו מקסימה …..
רק רגע , סוסה הצילה אותי ?????
מה זה אומר ???……,
מתחיל להחשיך , אמרתי בליבי …. ,
אחכה עם כל השאלות , כודם אני צריחה להגיע למערה …..
כן , עם קרסול נקוע לוקח הרבה זמן להגיע לכל מקום ….
כשהגעתי למערת כבר היה חושך מוחלט ,
לקחתי כמה חתיכות עץ , הוצאתי מהתיק את הגפרורים , והדלקתי מדורה ,
זיכרונות מהעבר החלו להציף אותי …
איך שבכל יום חמישי בערב , שכולם מסיימים את השבוע, אני והוריי היינו באים הנה ומדליקים מדורה , ועושים בינינו תחרות סיפורים .
במשך כל השבוע הייתי מתכוננת , תמיד או אימא שלי או אני ניצחנו ,
לאבא שלי היו אולי שלוש ניצחונות ….
הוא לא ממש טוב בלספר סיפורים ……
כמה ההינו צוחקים ביחד מסביב למדורה ,
עם כמות עצומה של מרשמלו , סיפורים , צחוק ואהבה …..
מה כבר קרה מאז אותם ימי חמישי נהדרים ???

התחלתי לחשוב על העובדות :
אני באה ממשפחה מפורקת .
האמא מתה , האבא נהיה קר כל כך מאז שזה קרה ,
ומי שסובל מהכול זו אני , יש לי משפחה מפורקת ……
דמעות החלו לרדת באיטיות …..
אימא שלי , היא תמיד רצתה להופיע על סוסים , בתחרויות , בתצוגות , במופעים …
ובהחלט היה מגיע לה …
ואחרי שיקולים רבים הוריי אספו את הכסף לכך ,
אבל היא לא הספיקה להגיע למועד התחרויות …..

חיטטתי בתיק , מחפשת משהו לאכול ,
ופתאום נגעה ידי בספר תמונות כזה …. אני לא זוכרת שהבאתי איתי אלבום תמונות …..
פתחתי בעמוד הראשון וראיתי את הכיתוב :
"ספר ההרפתקאות של אליס" , אליס זו אמי , הייתי מוכרחה לפתוח ולראות ,
היא תמיד הסכימה לי לגעת לה בדברים בחטטנות …

דף ראשון :
תמונה מהחתונה של אבא ואימא ..!!..
התמונה די רחוקה , לא רואים את הפנים של הוריי , אבל רואים את כולם …
אימא שלי , יפיפייה , מדהימה ואפילו הבחנתי בחיוך קטן …
לאמתה אבא ניראה נרגש ומפוחד ,
זה הרגע החלומי הזה ששמים את הטבעת על אצבעו של זה שאתה אוהב …
ולמטה בכיתוב :
"יש רגעים שלא חוזרים על עצמם , לפחות אפשר לחזור אחורה ולראות . "

דף שני :
התמונה המשפחתית הראשונה שלנו . אימא , אבא ואני ,
אני נראית פה בת כמה ימים ….., אימא שלי , העיניים , המון עוצמה יש בהם ….
והאושר של אבא .
אני לא יודעת אם זה חיוך מזויף או לא , אני אפילו לא זוכרת אותו מחייך ….
אבל לדעתי הוא לא היה שמח כשנולדתי ……
ולמטה בכתוביות כתוב : "רגעים של אושר אסור לשכוח " .
את צודקת אמא. צודקת בהחלט..

דף שלישי :
תמונה של אבא שלי ואני , מצמיד אליי את המצח ומחייך .
פה אני נראית בת שישה שבעה חודשים , עם שער קצר וצמוד לראש , קשת קטנה על הראש ,
גופיה לבנה ועליה פרפר סגול , וחצאית קצרה .
לא רואים מה אבא שלי לבש , הזום כנראה היה מאוד קרוב …
אבל גם פה רואים אותו מחייך …
אולי גם זה מאולץ , או שהוא באמת היה מאושר….?
טוב , אם הוא היה מאושר , אז היום כל האושר הזה הפך לשנאה.
אני לא חושבת שאבא שלי אוהב אותי ,
ואני מודה שגם אני לא ממש קשורה אליו בלשון המעטה….
בכתוביות היה כתוב :
"אהבה של אבא ובת " …
כן בטח …… , רק אני והוא. אימא , אם היית כאן אולי זה היה אחרת ,
אבל לצערי כרגע את לא כאן , ו…. יש לך משפטים יפים ונכונים , אבל כאן ……. ,.
הפחתי את הדף …

דף רביעי :
שתי תמונות , הראשונה : אני ואימא שלי , ישנות , מכורבלות ביחד בשמיכת צמר עבה כזו ,
שתינו נראות מלאות בשלווה ברוגע , עוצמות את העיניים ונשענות אחת על השנייה ….
שתינו נראות כאילו אנחנו עטופות בשל אושר חום מקיפים אותנו ….
אבל …. בעצם זה כך ,
רוח וחום ניתנים לכול אח מאתנו על ידי השנייה …. כל מה שאני מרגישה אחשב , בלעדיה
אלו רק רוחות וכפור …. היא חסרה לי ….
ובתמונה השנייה : רואים גם את המצח שלה על המצח שלי , כמו בתמונה של אבא …
ופה אני מניחה את ידי על פנייה , ומחייכת …… שתינו מחייכות ….
ובכיתוב מתחת לשתי התמונות כתוב :
" תמיד נישאר ביחד, וזו הבטחה ".

התחלתי לבכות
"איך יכולת?!" התחלתי לצעוק , "איך יכולת להבטיח הבטחה שכזו?! את לא יכולה לשלוט במה שיקרה או במה שקרה ….!!!!…..
איך יכולת להבטיח דבר כזה?!
אני מתגעגעת אליך כול כך !!!!….
את חסרה לי !!!!!……
כל ילד צריך את אימא שלו מילדותו ,ו …… ולנצח !!!!…..
אבל אותי הכריחו לוותר על החיבוקים שלך !!! , על הנשיקות שלך !!!! בגיל שבו הייתי הכי צריכה אותך …!!!…
תמיד אמרו לי :
"את חזקה "
"תתגברי עלייה "
"את תשכחי עם הזמן "
"עם הזמן זה יעבור "
"את תעברי את זה בקלות "
ואת כול המשפטים הנוראיים האלה אמרו לי רק בגיל שש !!!!…..
מי אתם?! אנשים אנוכיים , שתאמרו לילדה בת שש כאלה דברים על אימא שלה !!!!?…..
אין לכם לב !!!???….
אם כל אותם אמרות נסחבתי עד היום ,
הם לא יוצאים לי מהמוח !!!!…..
הם לא יוצאים לי מהלב !!!!!……
אני בכיתי בכול שניה חמש שנים אחרי !!!!….
והיום אני מנסה להיות חזקה וסגורה לכולם !!!,
כדי שלא ישאלו אותי עליך !!!, כדי שלא אתחיל לבכות בלי לשים לב …!!!!….
אבל אני לא יכולה להתאפק , ובלילה , בשעה שבה כולם ישנים ,
אני בוכה בשקט. בלי יכולת לעצור , עד שאני נרדמת מעיפות לבכות !!!!
גם עכשיו אני בוכה , אני לא יכולה לעצור , ואם זה היה קורא בבית הספר ,
כבר לא הייתי מוחנה לדרוך בכיתה שלי ….., מרוב בושה , וכול צחוק שהייתי שומעת בכיתה ,
לא משנה ממי , וגם אם הייתי יודעת בוודאות שזה לא היה עליי.
הייתי מתביישת במה שאני .
אני אותה ילדה קטנה , בת שש ,שמנשקת את לחייה של אימה , הקפואות , חסרות ההבאה , שוכבת כמו מלאך , קפאו וחסר רוח חיים ,
לעיניהם של כול הנוכחים , מבחינתם זה כמו בסרט , מרגש , עצוב , מעלה דמעות , וקמה ימים אחרי נישקך …..,
כמו מופע בידור או הצגה עצובה …. , וזהו כמה ימים, שבועות , חודשים זה יעבור ….., אבל לי זה לא עבר , שנים זה לא עבר , עד היום ……… פצעים בלב לא ניתנים לריפויי !!!!………
עד היום אותה ילדה תמימה שלא ממש הבינה מה קורא :
למה אימא לא זזה?!
למה אימא לא נושמת?!
למה אימא לא אוכלת?!
למה אימא לא פוקחת עיניים?!
למה אין לה את השמחה והחיוך על הפנים?!
אולי היא חולה? אז למה כל האנשים מביטים ומתעלמים מהעובדה שהיא יכולה למות?! היא לא נושמת !!!!
אלה שאלות שילדה קטנה שואלת , לעצמה או בקול רם כשהיא מביטה באמה בפעם האחרונה …..
למה אנשים שמים עלייה זרי פרחים?!
במקום להביא לה תרופות או דברים שיכולים לעזור לה?!
למה אבא מחזיק אותי בחוזקה כשאני רוצה ללכת להעיר אותה?!
למה הוא עוצם את העיניים ויורדות משם דמעות בקצב מדאיג?!
למה כולם מביטים בי במבטי רחמים?!
מתלחששים ביניהם ???…..
ואחרי זמן מה , כשעולים למכונית , למה משאירים את אימא לבדה ????!!!!!
למה היא לא באה אליי בריצה כמו תמיד ????!!!!….
למה , מה אימא מעדיפה להישאר במקום המפחיד הזה מלחזור אתנו הביתה ???
הטריקה החזקה של דלת המכונית , למה המושב שליד הנהג ריק ????
למה אימא לא יושבת , חוגרת אותי , ומתחילה לספר בדיחות וסיפורים ????
נימאס לה מימני ???
היא לא רוצה אותי יותר ????
היא עוזבת אותנו ???…..?????
למה ?????
תמיד היינו ביחד :
שיחקנו , אכלנו , רצנו , שכינו, ישנו , רכבנו ….יחד
למה היא רוצה לעזוב ???
התחלתי לשאול את אבא ….
" למה אימא לא חוזרת הביתה ???? "
"היא לא יכולה לחזור " , הוא השיב לי בקור קר, אך עצוב ומדוכא באותה המידה.
"אז למה אף אחד לא עוזר לה , אני בטוחה שהיא כן רוצה לחזור …" , האמנתי באמה, האמנתי שהיא רוצה לחזור והכל יחזור לשגרה.
הייתי תמימה מידיי.
"תשתקי בקי!" , צעק אבי .
הוא מעולם לא אמר לי את המילה הזו ……..
מאז ועד היום ככה אני זוכרת את אבא.
הוא מעולם לא הסביר יותר ………
הוא לא אמר עליך יותר דבר ….. כאילו שכח…
אבל אני מעולם לא שכחתי , ולעולם לא אשכח את הרגעים שלנו יחד ………

כאשר כולי מלאה בדמעות , נשמעו קולות מבחוץ ….
הצצתי החוצה , אני לא מאמינה ………….