לא יצא לי לכתוב כמה זמן, אבל אני חוזרת בגדול :)

ילדת פנימייה- פרק 3

09/10/2013 1096 צפיות תגובה אחת
לא יצא לי לכתוב כמה זמן, אבל אני חוזרת בגדול :)

בלילה ההוא לא ישנתי.
זו שוב אני, פנלופה-פני גרייהם. לא להאמין, מה?
הרי כשהבחור הכי חתיך בפנימייה החדשה בה את לומדת מעתה והלאה, ככל הנראה, מבקש ממך לפגוש אותו לפנות בוקר בפינה מסתורית, זה לא יכול להתפרש ביותר מדרך אחת, מקסימה ומופלאה.

מצד שני, ההגיון שלי אמר לי שזה מסוכן ללב שלי, וכך גם סאם.
"מה הוא אמר לך, פני?" הוא מיהר אליי אחרי ארוחת הערב.
"שום דבר שנוגע אליך" אמרתי, סמוקת לחיים.
הוא נאנח, "פגישה?".
בינגו.
"תראי, פני, את חדשה ולא יודעת, אבל גריי הוא בעיקר בחור שדוגל בשיטת ה,בואי נקרא לזה ככה, 'דפוק וזרוק'. את שווה יותר מזה" הוא השפיל מבט, "אל תעשי מעצמך צחוק כבר ביום השני שלך בפנימייה, בסדר?".
הנהנתי בעצבנות, רק כדי שיניח לי, ונפרדנו בחיבוק קל.

כשנכנסתי למיטה, ערה כמו שמעולם לא הייתי, עשיתי רק דבר אחד- כיוונתי שעון מעורר ל6 בבוקר.

—————————————————————————————–
"באת" גריי יצא מבין צללי המחסן, חיוכו זוהר מתמיד.
השפלתי מבט, "אל תהיה מבסוט עד כדי כך, אין לך משמעות עבורי כמו שלי אין משמעות עבורך".
"ומאיפה את יודעת שאין לך משמעות עבורי?" הוא צחק, "החברים החדשים שלך סיפרו לך עליי שטויות?".
לא התקתי את עיניי מהקרקע.
גריי אסף אותי קרוב אליו בזרעותיו החזקות. נשמתי את ריח הסבון בו התקלח רק לפני שעות ספורות מהחולצה הדקה והאפורה שלבש.
הוא הצמיד אותי ברכות לקיר, ונישק אותי נשיקה מסעירה.
לא טרחתי לעצור אותו, מן הסתם.
בעצם, אפשר להגיד ששיתפתי פעולה.

"אז מה עכשיו?" שאלתי אחרי שצפירת ההשכמה נשמעה.
"עכשיו אני אלך" הוא אמר כאילו זה מובן מאליו.
התרתחתי, "גריי, אתה לא עושה לי את זה שוב! אם אתה רוצה שיהיה בינינו משהו- תגיד. אם אתה לא רוצה- לך, אבל בבקשה, אל תמזמז לי את הצורה רק כשהכלבות האחרות שלך ישנות, בסדר?!".
גריי הביט בי, המום.
"מה?".
"פשוט… אני לא רגיל שבנות פונות אליי ככה" הוא צחק לפתע, "אבל אני אתגבר. אז, מה את מציעה, פנלופה?".

—————————————————————————-
"את מה?!" סאם כמעט התעלף כשהעברתי לו פתק בשיעור היסטוריה על תקריות הבוקר.
"סאם וורטבום, רצית להגיד לנו משהו?" קולו הרועם של מורה ההיסטוריה נשמע מקדמת החדר.
"סליחה, המורה" סאם נראה נסער.
כשנגמר השיעור הוא לחלוטין התנפל עליי.
"את בטח צוחקת עליי" הוא הסתכל עליי, עיניו קרועות לרווחה, "פשוט נכנסת לחדר של השרת, התמזמזת עם החתיך של הפנימייה ואז זרקת אותו ממערכת היחסים שלכם, שדרך אגב, לא הייתה קיימת. אני צודק?".
חייכתי, "כל מילה נכונה, סאם".
לפתע מישהו תפס אותי מאחורה והצמיד אותי לקיר.
"אנבת'!" שיחררתי אנחה כשחברתי לחדר נגלתה לפניי, סמוקת לחיים.
"אשלי ראתה" היא התנשפה, קרובה אל אוזני.
"ראתה מה…?" הייתי נסערת ומבוהלת מהאגרסיביות בה היא אחזה בי.
"אותי ואת רמה… את יודעת, ביחד".
נאנחתי, "אפשר להמשיך את השיחה הזו בחדר?".
אנבת' הנהנה נמרצות, תפסה בידי וגררה אותי לחדר 238.
היא דחפה אותי פנימה, נעלה את הדלת וסגרה את החלון.
"ליתר ביטחון" אמרה כשראתה את התמיהה על פניי, והושיבה אותי על הכיסא המסתובב שבחדר.
היא התיישבה על המיטה במהירות, מולי.
"זה היה היום בבוקר, את כבר לא היית" אנבת' התנשפה בכבדות, "אשלי עוד ישנה, אז הרשינו לעצמנו… טוב, את מבינה את הרעיון. אשלי התעוררה, והדבר הראשון שהיא ראתה זה את שתי חברותיה לחדר, ביחד".
חשבתי לעצמי כמה מוזר זה לראות את זה כדבר הראשון כשפוקחים את העיניים.
"ואיך היא הגיבה?" תהיתי.
"היא שאלה 'מה לעזאזל?!', וביקשה הסבר. סיפרנו בקצרה שזה לא משהו קבוע וכל העניין הזה, ואז היא התלבשה במהירות ויצאה מהחדר בלי לומר מילה" אנבת' נלחצה, "אני חושבת שהיא תבקש מהמזכירה לעבור חדר.
הנחתי יד על כתפה הרועדת של אנבת', "תשמעי, זה יהיה בסדר. אולי מוטב בלעדיה".
אנבת' הנהנה, "אבל אם השמועה תתפשט…. אני לא יודעת מה נעשה. רמה באה ממשפחה מאוד, טוב, קפדנית".
"אל תדאגי, אני בטוחה שזה יסתדר" התחלתי לאבד סבלנות, "בנתיים, יש לי שיעורים באלגברה, רוצה לפתור אותם ביחד?".

———————————————————————————
"אני מחבב אותה די הרבה זמן" סאם אמר לבסוף.
"את אשלי?" נחרתי, "אתה בטוח? היא גדולה מאיתנו בשנה, סאם".
"זה לא משנה" הבעה חולמנית נפרסה על פניו, "היא מקסימה. בחורה עם פלפל כזו".
אז תציע לה לצאת" חייכתי, "קדימה!".
"אני לא יודע… היה לה רומן די רציני עם גריי. היחידה, למען האמת, שאומרים שהוא אהב" הוא לא הביט בי.
לבי נצבט.
"אה." שתקתי, "אבל מה זה משנה עכשיו?".
"היא זו שזרקה אותו, ובגלל זה הוא מקנא לה ברמות משוגעות. כל מי שמתקרב איתה מתעסק עם גריי וחבורת המיליונרי-מחמד שלו" הוא נאנח בצער, "אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, ומי אמר שהיא תסכים?".
רכנתי לעברו וחיבקתי אותו חיבוק גדול, "סאם, היא תסכים, כי כל בחורה שפויה הייתה מסכימה".
הוא הביט בי, עיניו קצת נוצצות מדמעות לחות, "כמוך?".
הרמתי גבה, "אני בטוחה שהייתי שוקלת את העניין בחיוב, סאם, לו הייתי אשלי".
"זה אבוד" הוא חבט במצחו, "אין בחורה שלא נשבתה בשפתי הקסם של גריי, או מה שזה לא יהיה. אני אבוד".
והוא קם, והלך.

האם אני, פנלופה-פני גריי, קיבלתי רמיזה מסאם, או שנכנסתי חזק מדי לדמות הבחורה שנפנפה את המליונר החתיך של הפנימיה?


תגובות (1)

תמשיכיייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

09/10/2013 07:07
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך