יומני הסוסים – פרק 8

כאשר כולי מלאה בדמעות , נשמעו קולות מבחוץ ….
הצצתי החוצה , אני לא מאמינה … , הסוסה הלבנה עמדה בפתח המערה …
מביטה עלי בעיניים גדולות שזוהרות באור הירח ,
בעצם , כולה זוהרת באור הירח ,
לא זזה , הרוח נושבת פנימה , לתוך המערה ,
ושערה הלבן נושב יחד עם הרוח לכיווני .

שתיקה השתררה ורק קולות ניפוצי האש נשמעו ברקע ,
היא התחילה להתקרב אלי ….
הושטתי את ידי בעדינות ללטף אותה …, והיא נבהלה , תנועותיי החדות הבהילו אותה ,
למרות שעשיתי זאת בעדינות ……
היא רקעה ברגליה , השמיעה שאגות …. , בעטה ברגליה האחוריות .
נבהלתי מאוד … ולפתע שמתי קול מוכר צועק.
"בקי!!! בקי, איפה את?!"
זה קולו של ג'ק ….. , למשמע הקולות , הסוסה ברחה , ונעלמה באופק …..
כיביתי מהר את האש , ונכנסתי עמוק יותר למערה …..
אם ג'ק ימצא אותי , אני אהיה בצרות … , וגם הוא ידע על המערה ובטח יספר לאיש הזקן
(אבא שלי ) ….
צעדים כבדים של פרסות סוסים התקרבו , נשמעה קפיצה , וצעדי מגפי בוקרים התקרבו יותר ויותר …..
הוא גילה את המערה ?!?!?!….
מה אני יעשה ????
" בקי , את כאן?! בבקשה תעני לי! "
מה לעשות?!
פתאום הוא ראה אותי.
" הינה את , איפה היית ???" אמר ג'ק , התקרב עלי וחיבק אותי.
"מה אתה עושה כאן ?" , שאלתי .
" אבא שלך מחפש אותך , ודואג לך "
(הינה המילה הזאת שוב )
" למה את כאן בחושך לבד? התחיל לרדת גשם שוטף בחוץ… לא נוכל לחזור בגשם כזה" , אמר ג'ק
"בואי נדליק מדורה" הוא אמר והתקרב אל המקום בו הייתה המדורה שלי מלכתחילה. .
"אהה," הוא אמר. "אני רואה שכבר הדלקת מדורה. וכיבית. למה?"
"פחדתי שאבא שלי ימצא אותי …. " עניתי במהירות .
"טוב.. אז הכול בסדר. זה רק אני.." , חייך ג'ק .
"טוב, אני אלך להביא עצים חדשים" הכרזתי .
"לא לא לא , אני אלך," עצר אותי ג'ק. "יש גשם והבגדים שלך לא חמים במיוחד . אני אלך.."
אני רציתי לצאת כדי גם לחפש את הסוסה הלבנה .
ג'ק יצא ואני יצאתי ישר אחריו , למרות שאני לא סובלת קור ,
הסקרנות משכה אותי , הסקרנות לגבי הסוסה המסתורית .

נקודת מבטו של ג'ק :
…………………………………………………………………………………………………….
חזרתי הביתה מבית הספר , ואחרי שאכלתי הלכתי ישר לחווה של בקי .
אחרי שעתים עבודה בערך , ראית את רוב ( אבא של בקי ) משתגע …
" מה קרה אדוני?" , שאלתי בדאגה .
" בקי , היא….. היא , היא נעלמה !!!… "
" מה זאת אומרת נעלמה?!" , התחלתי גם לפחד ….
רצתי הביתה בשביל להביא פנס ומעיל ותוך כדי שאני מחפש את הדברים , ראיתי דמות בשביל שליד ביתי …
לאחר מספר רגעים הדמות הלכה משם במהירות ,
אז יצאתי מהר ולקחתי שני סוסים :
הסוס שלי : ג'וקר ,
ואת הסוס של אבא שלי : סולטן .
רכוב על ג'וקר ומחזיק בידי את סולטן , רצנו מהר אל עבר ההרים , זה המקום שבקי תמיד מתבוננת בו כשהיא לא מקשיבה בשיעור , וגם ראיתי אותה הולכת לבדה לכיוון ההוא כמה פעמים ,
אז החלטתי ללכת לשם.
שעתים של חיפושים!
ומצאתי את הרמז הראשון , חצים על גזע עץ חלול , זו בטח בקי …
כמה פעמים שבקי באה לכיוון ראיתי אותה עם חץ וקשת ,
וגם ראיתי אותה פעם אחת יורה וראיתי שהיא ממש טובה גם בזה .
ראיתי את המטרות שהיו כתובות על העצים: "אבא " , "ג'ס "
התחלתי לצחוק , ג'ס באמת ילדה מעצבנת , וסנובית , וחטטנית , ונמרחת , ועוד יותר נמרחת …..
חושבת שמגיע לה הכול , ועוד הרבה תכונות מעצבנות כאלה ….
ואני רואה שגם בקי חושבת ככה ….

אני אמשיך לחפש באזור … , הלכתי צעד אחד אחורה וראיתי ……
עקבות פומה , החיוך ירד מעל פני תוך שניה …….. , כמעט קפאתי במקום ….
קפצתי בחזרה על ג'וקר , תפסתי את סולטן , ודהרנו במהירות אחר עקבות הפומה …
ומתי שהוא ראינו גם עקבות סוס כשעקבות הפומה נעצרו …
כבר נלחצתי ממש. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי בנואשות לחפש באזור.
עוד שעתים של חיפושים , החושך כבר ירד מזמן …
פתאום ראיתי אור , אולי זו בקי ……
התחלתי לקרוא לה , וברגע שצעקתי נחבא האור.
זו בטוח היא , איזו הקלה …..
היא בסדר , עד עכשיו חשבתי שהלב שלי יוצא מהגוף מרוב פחד …..
נכנסתי למערה וראיתי ילדה קפואה מלאה בדמעות בעיניים ….
ניסיתי לא להתייחס לעובדה שהיא בוכה , כי אני יודעה שהיא שונאת את תחושת הרחמים העצמים האלה .
אבל לא יכולתי שלא לחבק אותה …. ,
כל כך נבהלתי ממה שיכל היה לקרות לה ….
גשם שוטף החל לרדת .
התחלנו מדליקים מחדש את המדורה.
" אני אלך להביא עצים " אמרה בנימת קשיחה כזאת. כבר ידעתי שהיא באמת לא רוצה שום רחמים עצמים, אבל לא יכולתי לתת לה לשוטט בגשם ולחפש עצים בזמן שהיא עם הבגדים הקצרים והדקים האלה וגם בזמן שאני יושב ומתבטל במקום יבש ….
" אני אלך, את תישארי כאן בקי " .
ובלי שתספיק לעצור בעדי , יצאתי מהר .
כשחזרתי , נרעדתי מפחד ……………