יתומה- פרק 1

פרק 1:
שילמתי לנהג, יצאתי מהמונית והנהג יצא להוציא לי את המזודה מהמטען.
נעמדתי מול הבית החדש שלי. תהיתי האם גם הם רוצים רק את כספי כמו כל הקודמות, אך בשונה מהקודמות הפעם כשאצא מהמשפחה הזאת כבר אהיה בת שמונה עשרה ואהיה ברשות עצמי. לא אהיה חייבת ללכת לעוד משפחה נוראית.
לקחתי את המזוודה היחידה בידי והלכתי לעבר הבית. הוא לא דמה לבתים הקודמים שהגעתי אליהם. הבית הזה נראה יותר.. מבוסס.
עליתי במדרגות הכניסה ודפקתי על הדלת. הדלת נפתחה וזוג אנשים שנראו בסביבות השלושים לחייהם נעמדו מולי, זיהיתי אותם מהתמונה שהביאו לי שלהם לפני שהגעתי.
חיוך היה מרוח על פניהם באמת קיוויתי שהוא אמיתי. אבל אני כבר לא האמינה בזה כמו פעם.
״שלום קלריסה. ציפינו לך.״ אמרה האישה, האמא החדשה שלי. ״לי קוראים ג׳יני אבל את יכןלה לקרא לי אמא אם השם קר מידיי. וזה בעלי, בריידן,״ אמרה והניחה את ידה על כתפו של הגבר שעמד לצידה.
״שלום.״ השיבה בחיוך מנומס.
״איך עברה עלייך הנסיעה חמודה?״ היא פתחה את הדלת לרווחה וסימנה לי להיכנס. נכנסתי ובחנתי את הבית מבפנים. הוא נראה אפילו יותר יפה מבפנים.
״היא הייתה בסדר גמור, תודה ששאלת.״ אמרתי. אם יש משהו שאני יודעת לגבי משפחות חדשות זה ששום התעניינות אינה ברורה מאליו ושתמיד צריך להתנהג יפה אחרת בסופו של דבר אני אשלם על החוצפה שלי. לא ידעתי מה לעשות לכן נעמדתי מולם.
״ברור שאשאל. אני דואגת לילדה שלי.״ ענתה. היא הלכה לכיוון הספות וסימנה לי להצתרף אליה, צייטתי והלכתי להתיישב מולה על הספה.
״אני פשוט לא רגילה שדואגים לי.״ הסברתי את עצמי. לא הכרתי כל כך את הזוג. רק מהדפים שנתנו לה עליהם הכירה, וכל הדברים שהיו כתובים שם לא היו בנוגע להתנהגות או אופי.
״אז תתחילי להתרגל. תחכי שתראי את החדר שלך, היה כתוב בתפסים שאת אוהבת את הים ומבלה שם הרבה, לכן הרשנו לעצמינו לפנק אותך ועיצבנו לך את החדר. אנחנו נעשה כל דבר שתרגישי נוח איתנו.״ אמרה ג׳יני ושילבה את אצבעותיה באצבעותיה של בעלה שישב לידה. עד עכשיו היא חיבבה אותם.
״תודה, אבל באמת לא הייתם צריכים. אני מאלה שיודעים להסתפק במועט.״ אמרתי באי נוחות שהתרחו כך עבורי. זה היה נכון, החיים לילדה קטנה בבית אומנה בין כל הביריונים גרמו לי להסתפק במה שיש לי מבלי להתלונן עליו. חלק מהצלקות הקטנות שיש לי על הגוף מזכירות לי את זה כל יום ויום.
״שטויות. זה היה ממש כיף.״ ביטלה ג׳יני את דאגותי בנפנוף בידה. ״אנחנו יודעים שנסעת כל הלילה לכן ניתן לך לישון בנעימים בחדר החדש שלך. כשתתעוררי נוכל לדבר על הכל.״ אמרה ונתנה לי חיבוק חם. עד עכשיו אהבתי את הבית הזה. אף אחד לא התייחס אלי כך מאז.. מאז שהורי מתו. כל כך קיוותי שזו לא הצגה.
״תודה רבה.״
״זה כלום,״ אמר בריידן שקם מהספה. ״אני צריך ללכת לעבודה, בוקר עמוס. בי יקירה.״ אמר ונתן לג׳יני נשיקה על ראשה. הוא התקרב אלי. ״בי גם לך חמודה.״ אמר בחיבה ונתן לי חיבוק ידידותי.
״בי בריידן.״ אמרה ג׳יני ונתנה לו נשיקה על לחיו.
״בי.״ אמרתי ושיחקתי עם אצבעותי. לא רצתי להרוס את זה. אולי זו באמת משפחה שרוצה אותי בגללי ולא בגלל הכסף שלי.
״בואי אחרי ואראה לך את החדר שלך.״ ג׳יני קמה ממקומה והובילה אותה במעלה המדרגות אל הקומה השניה.
כשהגיעו לראש המדרגות היה מסדרון ארוך ומשני צידיו מספר דלתות. אחת הדלות הייתה פתוחה והיא ראתה מולה חדר טיפוסי של בן, על הקירות היו כל מיני להקות רוק שהיא לעולם לא תוכל לשכוח.
אלו היו הפוסטרים של הלהקות שאח שלה היה שומע. היא הרגישה כאילו מישהו נתן לה אגרוף בבטנה. היא נשמה עמוק והכריחה את עצמה להמשיך ללכת ולא להראות שום דבר.
״והינה החדר שלך.״ אמרה ג׳יני ופתחה את הדלת שבסוף המסדרון.
הצבע ששלט בחדר היה תכלת, על קיר אחד היה טפט של חוף ים שהשתלב מצויין עם השידה בצע חום-חול. היא לא האמינה שמישהו טרח כל כך עבורה והביטה בעיניים פעורות בחדר חסרת מילים.
״אהבת?״
״מאוד. תודה.״ אמרתי לבסוף כשמצאתי את קולי.
״אין בעד מה. ועכשיו את יכולה לישון בנחת.״ אמרה ואני היננתי ונכנסתי לחדר אחריה. היא סגרה את החלונת כדי שאור לא ייסתנן לחדר.
״לילה טוב.״ אמרה ונשקה לראשי לפני שיצאת מהחדר כשהיא סוגרת את החדר אחריה.
הנחתי את המזוודה שלי ליד הארון ושכבתי על המיטה הרכה. אולי הפעם זה לא יהיה נורא כמו האחרות והיא תמשמור על קשר איתם גם אחרי שלא תהיה תחתם.