כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 16

•אביתר•
״תודה באמת, אתה גרוע ואני ניצחתי.״ אמרה לינוי בזמן שיצאנו ממבנה הבאולינג, כבר היה חשוך בחוץ.
מדהים איך כל היום טס, איך לא הרגשתי שהיום עבר. 
אז כן, הפסדתי ללינוי הפסד מוחץ, למרות שצפיתי את ההפסד מגיע הייתה לי תקווה קטנה שאולי בכל זאת אני אנצח.
״אני פשוט לא מאמין שזה קרה,״ ניסיתי להדחיק את העובדה שהרגע הפסדתי הפסד מוחץ לבת.
״אני לא רוצה להגיד אמרתי לך,״ היא אמרה.
״אז אל תגידי.״ אמרתי.
״אבל אמרתי לך,״ היא אמרה בהתגרות.
״לינוי,״ נהמתי.
״מצטערת.״ היא אמרה בהתנצלות. ״אני מבינה שאתה לא ממש יודע להפסיד בכבוד.״ היא אמרה בגיחוך.
״אז את מבינה לא נכון.״ התגריתי בה.
״טוב, אם אתה אומר.״ היא מלמלה.
״מה, אבל תראי איזה חמוד אני, לא מגיע לי איזה פרס ניחומים קטן?״ שאלתי ועשיתי פאפי פייס.
״אני אחשוב על זה.״ היא צחקקה. ״מה שמזכיר לי, אתה הפסדת בהתערבות ואני ניצחתי.״ היא חייכה.
״האמת, חשבתי על משהו.״ אמרתי.
״על מה?״ היא חייכה.
״מה דעתך לשדרג את הפרס שלך במשהו יותר שווה?״ שאלתי.
״אני מקשיבה,״ היא חייכה.
״מה דעתך לשדרג את הפרס לנשיקה ממני?״ חייכתי חיוך שובב.
״אביתר!״ היא רקעה ברגליה.
״מה, לא טוב?״ שאלתי בחיוך ממזרי.
״לא. ממש לא.״ היא ענתה בהתחכמות.
״מה זה?״ שאלתי בפליאה. ״את יודעת כמה בנות היו מתות להתחלף איתך?״ שאלתי.
״אז סבבה להן.״ היא ענתה ביובש.
״אתה יודע מה?״ היא שאלה.
״מה?״ שאלתי בהתלהבות.
״אם תהיה ילד טוב, אז אולי אני אסכים.״ היא חייכה חיוך מתגרה. 
״את רעה זה מה שאת.״ רטנתי.
״אתה לא באמת מצפה שאני אוותר על התענוג לראות אותך סובל?״ היא שאלה בגיחוך.
״כנראה שלא.״ מלמלתי.
״אני אחכה עוד הרבה?״ היא שאלה.
״אני מניח שלא.״ מלמלתי.
״אתה אמרת שאני רעה, אז למה לא להיות רעה עד הסוף?״ היא חייכה חיוך מתגרה.
–
״והסיור הסתיים, הנוסעים מתבקשים לרדת, תודה שנסעתם עם אביתר הסעות בע״מ.״ אמרתי והנחתי את לינוי על הקרקע.
״וואו. תגידי לי, כמה את שוקלת?״ שאלתי את לינוי. ״למה נראה לי אין לי גב יותר.״ אמרתי והמתחתי.
״מספיק להתבכיין, להזכירך הבאת את זה על עצמך.״ היא אמרה.
״מה זה?״ שאלתי בפליאה.
״זה לא שהכרחתי אותך להשתתף בהתערבות.״ היא אמרה.
בדבר אחד היא צודקת, יכולתי לסרב. אבל ככה זה, בני משפחת נהרי הם תחרותיים מאוד.
״תגידי, לא דיברנו לפני הסיור שערכתי לך על איזה פרס ניחומים קטן למפסידים?״ הזכרתי.
״ממ… לא, לא זכור לי שדיברנו על משהו כזה.״ היא ענתה.
״מה לא?״ שאלתי בפליאה.
״אבל אני מוכנה לחשוב על זה.״ היא אמרה בחיוך.
״נו, חשבת?״ שאלתי בחוסר בסבלנות.
״תירגע, מה אתה כזה לחוץ.״ היא צחקקה. ״כשאני אסיים לחשוב אני אודיע לך.״ היא ענתה.
״אוח, את רעה.״ רטנתי.
״חשבתי שהסכמנו על זה כבר.״ היא אמרה בגיחוך.
״ועכשיו חשבת?״ שאלתי שוב.
״חשבתי על זה, והחלטתי ש…״
״החלטת להתעלל בי עד הסוף, הא?״ גיחכתי.
״משהו כזה.״ היא חייכה חיוך מתגרה.
״בואי הנה,״ משכתי אותה אליי וכרכתי את ידיי מסביב למותניה.
״מתחכם הא?״ שאלה בהתגרות.
״יש לך בעיה עם זה?״ שאלתי בהתחכמות.
״האמת שחושבים על זה אז יש לי כמה בעיו…״ לא נתתי לה לסיים את המשפט וקטעתי אותה בנשיקה שהפכה לנשיקה סוערת וארוכה.
אוח, היא פשוט ממכרת. הטעם של השפתיים שלה ממכר אותי, הריח שלה, המגע שלה. בחיים לא הרגשתי ככה עם אף אחת.
״אז מה התכוונת להגיד?״ שאלתי לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
״אוח, אתה חוצפן.״ היא רטנה.
״הרבה אומרים לי את זה, אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה הייתי מיליונר.״ גיחכתי. ״חוץ מזה שהבאת את זה על עצמך.״ אמרתי.
״וואלה? איך בדיוק?״ היא שאלה.
״אני לא הכרחתי אותך לנשק אותי, את עשית את זה מרצונך.״ התגריתי בה.
״זה לא שהייתה לי הזדמנות להגיב, אתה יודע.״ היא התגוננה.
״תירוצים תירוצים, תודי שנהנית וזהו.״ צחקקתי והיא נתנה לי מכה בכתף.
״אביתר, בוא נפסיק שנייה עם הציניות.״ היא אמרה ופנייה הרצינו.
״מה קורה?״ שאלתי בדאגה והנחתי את ידי על פנייה.
״זה בדיוק מה שרציתי לדעת, מה קורה בנינו?״ היא שאלה.
האמת, לא ממש יצא לי לחשוב על זה. מה קורה איתנו או מה אנחנו בכלל. ידידים? או חברים? והשאלה הכי גדולה, אני בכלל בנוי לזוגיות עכשיו?
״אביה…״ לינוי העירה אותי ממחשבות.
״אני לא ממש יודע האמת.״ עניתי. ״אבל מה שאני בוודאות יודע זה שבכמה ימים הבודדים שבילינו ביחד הצלחת לחדור לי ללב.״ אמרתי בכנות.
״תבין אביה, אולי אני נראית אחת כזאת של סטוצים ומשחקים אבל… אבל אני כבר לא כזאת. אני רוצה משהו רציני ואמיתי.״ היא אמרה.
״גם אני.״ אמרתי בחצי צעקה.
וואו, מה קרה פה עכשיו? אני אמרתי שאני רוצה קשר מחייב, אני?
״באמת?״ היא שאלה בפליאה וחיוך קטן נפלט מפיה.
״אני רוצה אותך, לינוי.״ אמרתי. ״מאז היום הראשון שניפגשנו את לא יוצאת לי מהראש.״ אמרתי בכנות.
אז כנראה שבכל זאת עניתי לעצמי על השאלה.
והתשובה היא כן, אני מוכן לזוגיות ולקשר אמיתי.
״אז הולכים על זה?״ היא שאלה בחיוך וכרכה את ידיה מסביב לצווארי.
״הולכים על זה.״ חייכתי וכרכתי את ידיי מסביב למותניה ולאחר מכן פנינו התקרבו והתנשקנו נשיקה ארוכה וסוערת.

•אליאור•
התהפכתי במיטה מצד לצד. המחשבות לא עוזבות אותי. הבטתי בקים ישנה וניסיתי להבין מה קורה לי.
אני אוהב את קים, אני בטוח, אבל פחות מפעם.
זה כאילו מאז… מאז הנסיעה שלה לניו יורק הכל השתנה.
ומצד שני, ירדן. כיף לי איתה, כשאני איתה אני לא מרגיש איך הזמן עובר. אני מחכה ללכת לעבודה רק בגללה.
התיישבתי על קצה מיטתה של קים ועברתי על כל השיחות שלנו בווצאפ, אולי השיחות יחזירו לי זיכרונות מפעם.
התחלתי לקרוא מהשיחה הראשונה שלנו ועד האחרונה וחיוך התפרס על פניי.
״אליאור,״ לפתע הרגשתי יד חמה מונחת על כתפי. זו הייתה קים.
״תחזרי לישון, יפה שלי.״ אמרתי כשמבטי עדיין מוסט לכיוון הפלאפון.
״מה אתה עושה?״ היא שאלה והתיישבה לידי בקצה המיטה.
״כלום, קטנה שלי.״ עניתי. ״תחזרי לישון.״ אמרתי.
״אז בוא איתי,״ היא התחננה ואחזה בידי.
״אני בא.״ אמרתי בכניעה. כיביתי את המסך והנחתי את הפלאפון על השידה.
״לילה טוב.״ אמרה קים ונישקה אותי נשיקה חטופה על השפתיים.
בסופו של דבר החלטתי להניח למחשבות, לפחות עד הבוקר. שזה אומר כמה שעות בודדות, הנחתי את ראשי על הכר. קירבתי את קים אליי וחיבקתי אותה וככה נרדמנו.
–
התעוררתי מהאור שהגיף לחדר, קים נישקה אותי נשיקות קטנות על הפנים.
״בוקר טוב, חיים שלי.״ היא חייכה.
״בוקר טוב,״ התמתחתי במיטה.
״מה השעה?״ שאלתי.
״שבע וחצי.״ היא ענתה בזמן שסירקה את שיערה.
״מה שבע וחצי?״ שאלתי בחצי צעקה וזינקתי מהמיטה. ״למה לא הערת אותי?״ שאלתי.
״לא יודעת… הלכת לישון מאוחר אתמול, אז חשבתי…״ היא אמרה בגמגום.
״יואו קים!״ צעקתי. ״אני לא מאמין שלא הערת אותי.״ אמרתי בעצבים.
״אליאור, תירגע בבקשה.״ היא אמרה ברוגע.
״להירגע?״ שאלתי בחצי צעקה. ״אני אאחר!״ צעקתי.
״אתה יודע מה?״ היא צעקה, הבטתי בה בשאלה. ״לך לעזאזל, אליאור.״ היא צעקה.
יצאתי מחדרה של קים בעצבים, תפסתי מונית ונסעתי הביתה.
לא התכוונתי לצעוק על קים, זו גם ממש לא אשמתה שלא קמתי בבוקר. והאמת, צעקתי עליה סתם, זה רק מוכיח כמה שלא מגיע לה אחד כמוני.
המונית עצרה לי ממול הבית, שילמתי לנהג ופסעתי לכיוון הבית, כשנכנסתי הביתה אביתר ואביב לא היו בבית, וגם לא אימא ואבא.
התיישבתי על יד הדלפק במטבח והכנתי לי משהו לאכול, ואז הבחנתי בפתק צהוב שהיה תלוי על המקרר הכסוף.
׳יצאתי לראיון עבודה, 
אחזור בערב.
הכנתי לכם אורז ושניצל לצהריים.
אוהבת אימא.׳
קראתי את הפתק וחייכתי לעצמי. תליתי חזרה את הפתק הצהוב על המקרר. העפתי מבט בשעה, החלטתי לוותר על יום לימודים היום.

•אביב•
״מה?״ שאלה נועה בפה פעור. ליאב ואני הסתכלנו אחד על השניה וחייכנו.
״להסביר את זה שוב, יותר לאט?״ שאלתי בגיחוך.
״אין מצב.״ היא אמרה. ״אתה עובדים עליי. נכון?״ היא שאלה.
״זה נראה לך כמו צחוק?״ שאל ליאב ולאחר מכן נישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים.
״אומייגאד!״ נועה צעקה בהתרגשות.
״תשתקי, משוגעת.״ הנחתי את ידי על פייה.
״אני ידעתי כל הזמן.״ היא אמרה בגאווה. ״מי אמרה לכם שעוד תהיו ביחד, מי?״ היא שאלה.
״את.״ ענה ליאב.
״בסדר, הבנו. עכשיו תדאגי להוריד ווליום.״ אמרתי בשקט.
״בסדר, בסדר.״ היא צחקקה.
״מה, לאן אתה הולך?״ שאלתי בסקרנות כאשר ליאב קם ממקומו.
״להטעין את הפלאפון.״ הוא הצביע על המטען שהיה בידו.
״אוקיי.״ חייכתי. ליאב הלך ונותרנו רק אני ונועה.
״את חברה זבל, זה מה שאת.״ רטנה נועה.
״לא היה לי מתי לספר לך.״ אמרתי בהתנצלות.
״אני אסלח לך, אבל רק הפעם.״ היא אמרה.
״אני לא מאמינה שלחברה הכי טובה שלי יש חבר.״ היא צעקה בהתלהבות.
״שאחד האחים שלי לא יעבור כאן במקרה וישמע אותך.״ השתקתי אותה.
״לא סיפרת להם?״ היא שאלה בפליאה.
״לא.״ עניתי בשקט.
מאז ומתמיד האחים שלי גוננו עליי בכל מה שקשור לבנים, בעיקר אליאור. האמת, אני קצת חוששת מהתגובה שלו.
״אני קצת פוחדת מהתגובה של אליאור האמת.״ הודיתי.
״את תהי חייבת לספר לו בקרוב.״ אמרה נועה.
בדבר אחד נועה צודקת, אני חייבת לספר להם כמה שיותר מהר.

•לידור•
התעוררתי היום בשעה דיי מאוחרת, החלטתי לוותר על יום לימודים גם הפעם.
אני לא יודע מה לעשות עם קים, מצד אחד היא חברה של החבר הכי טוב שלי, ומצד שני כשאני נזכר בעבר המשותף שלנו הכל מתחיל לחזור אליי.
צלצול בדלת קטע את מחשבותיי. ״רגע,״ צעקתי ופסעתי בצעדים מרושלים לכיוון הדלת.
״אותך הרבה זמן לא ראיתי.״ אמרתי לאליאור שעמד בפתח.
״אני צריך לדבר איתך.״ הוא אמר ופניו הרצינו.
״בכיף אחי,״ חייכתי ופיניתי לאליאור את הדרך פנימה.
״תגיד, איך ידעת שאני בבית?״ שאלתי בפליאה.
״אני מכיר אותך.״ הוא חייך.
״אז על מה רצית לדבר?״ שאלתי בסקרנות.
״על קים.״ הוא ענה.
למה הוא רוצה לדבר על קים? יכול להיות שהוא יודע משהו?
״מ…מה איתה?״ בלעתי את רוקי.
״קורה לנו משהו בזמן האחרון.״ הוא אמר.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בבלבול.
״היחסים בנינו כבר לא כמו פעם, משהו השתנה בשבועיים האחרונים.״ הוא ענה.
״מה השתנה?״ שאלתי.
״לא יודע… זה כאילו אני מרגיש שהיא… שהיא שונה.״ הוא ענה.
בלעתי את רוקי והתחלתי לנוע במקומי באי נוחות.
״הכל בסדר?״ הוא שאל בחשדנות.
״כ…כן, ברור.״ עניתי בהיסוס.
״אל תשכח שאתה מדבר עם הבנאדם שמכיר אותך מגיל אפס.״ הוא אמר.
אליאור הוא כמו אח, הוא מכיר ממש טוב. הוא קורא אותי, הוא יודע מתי אני מסתיר ממנו דברים.
״אני… אני צריך לספר לך משהו.״ אמרתי.
״קדימה שפוך,״ הוא אמר.
״מה שאני הולך לספר לך לא הולך להיות קל.״ הזהרתי.
״נו מה, תפסיק למתוח אותי יותר מידי.״ הוא אמר.
״אני רק רוצה שתדע שאתה החבר הכי טוב שלי ואני אוהב אותך.״ הזכרתי.
״מה נסגר עם הקיטשיות?״ הוא צחק. ״אנחנו מכירים חמש עשרה שנה ואף פעם לא שמעתי אותך מדבר ככה.״ הוא גיחך.
״אתה מוכן להיות רציני שניה?״ צעקתי.
״נו דבר כבר!״ הוא האיץ בי.
״זה לא הולך להיות קל מה שאני הולך לספר לך,״ אמרתי באזהרה.
״דבר כבר, קרציה.״ הוא לחץ עליי.

•אליאור•
״זה… זה בקשר לקים.״ הוא אמר.
מה… מה קים קשורה עכשיו?
״מה איתה?״ שאלתי בחשדנות, הוא שתק והשפיל מבט.
״מה איתה?״ צעקתי.
״אני מכיר אותה.״ הוא ענה בקול שקט.
״ברור שאתה מכיר אותה, היא החברה שלי.״ צחקתי.
״אתה מוכן להקשיב לי שניה?״ הוא צעק, השתתקתי והבטתי בו בשאלה.
״אני מכיר אותה עוד מלפני שהפגשת בנינו.״ הוא אמר. 
״מ… מה, אתם… אתם…״ פחדתי לשאול את מה שרציתי לשאול.
״כן.״ הוא ענה והשפיל מבט.
״מ… מתי?״ שאלתי.
״אליאור,״ הוא מלמל.
״מתי זה קרה?״ צעקתי.
״זה, זה התחיל לפני שלוש שנים, כשעברתי להרצליה. הייתי בדיכאון אחרי מה שקרה ואז פגשתי אותה ועוד כמה חבו…״ הוא התחיל לספר.
״מה זאת אומרת הרצליה?״ שאלתי בפליאה. ״קים במקור מתל אביב.״ אמרתי.
״אתה בטוח שלפני שלוש שנים היא הייתה גרה בהרצליה?״ שאלתי.
״היא הייתה ידועה מאוד בהרצליה, כולם הכירו אותה.״ הוא ענה.
״אני לא מאמין…״ מלמלתי וקברתי את ראשי בין ידיי.
״זה לא הכל.״ הוא אמר.
״יש עוד?״ שאלתי בפליאה.
״למעשה עוד לא הגענו לחלק שרציתי שתדע עליו.״ הוא ענה.
״תמשיך,״ ביקשתי ממנו.
״זה לא הולך להיות קל.״ הוא אמר בעדינות.
״לקים יש עבר פלילי עם המשטרה.״ הוא סיפר. 
״עבר פלילי?״ שאלתי בתדהמה.
קים היא הילדה הכי טובה שאני מכיר, מה לקים ולמשטרה?
״היו לה כל מיני בעיות, היא נעצרה על לקיחת סמים.״ הוא הסביר.
לא האמנתי למה שלידור סיפר לי. קים שלי, סמים?
״בבקשה תגיד לי שזהו, שזה הכל.״ התחננתי.
״לצערי זה לא הכל,״ הוא ענה.
״מה עוד?״ שאלתי בחשש.