כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 2

•אביב•
״אז, את רוצה לבוא אליי ללמוד למבחן בהיסטוריה?״ שאל ליאב בזמן שנכנסנו בשער בית הספר.
״כן, למה לא?״ עניתי בחיוך.
״באמת?״ הוא שאל בפליאה וחיוך התפרס על פניו.
״ברור.״ עניתי בחיוך. ״עבר הרבה זמן מאז שלמדנו ביחד.״ אמרתי.
״אביב, ליאב,״ נועה רצה אלינו.
״נונה!״ חיבקתי אותה ושלושתינו התיישבנו על אחד הספסלים בחצר.
״מה, הכל בסדר?״ שאלה נועה כשהבחינה במבטי כאשר הבטתי בזוג תלמידים שעברו יחד כשהחזיקו ידיים והביטו אחד בשניה במבט מאוהב.
״כן, סתם.״ נאנחתי.
״מה הפעם?״ שאל ליאב.
״אח שלי,״ נאנחתי.
נועה וליאב הסתכלו אחד על השנייה מבולבלים. ״איזה מהם?״ שאלה נועה.
 ״אליאור.״ עניתי.
״מה הבעיה הפעם?״ שאל ליאב בזלזול.
״הוא לא מבין שקים לא בשבילו, שהיא משחקת בו.״ אמרתי בכנות.
״לא יודעת, לי נראה שהם דיי מאושרים ביחד.״ אמרה נועה.
״כבר שנתיים אני סובלת את המכשפופה הזאת, עם הפרצופים הצבועים שלה.״ אמרתי בעצבים.
״חשבתי שהיא נסעה לניו יורק בכלל.״ אמר ליאב.
״נסעה, בעוד יומיים היא חוזרת.״ נאנחתי.
קים, החברה של אח שלי היא אולי הבנאדם שאני הכי שונאת בעולם. מהפעם הראשונה שתינו לא הסתדרנו, והאמת שזה גם לא כזה סוד גדול.
״את בטוחה שזה העניין ואת לא מקנאה?״ שאלה נועה וחייכה חיוך שובב.
״מקנאה?״ שאלתי בפליאה והסטתי את מבטי לנועה. ״מקנאה במה בדיוק?״ שאלתי.
״מקנאה באליאור.״ היא ענתה.
״הצחקת אותי.״ אמרתי בציניות וצחקתי צחוק מזויף. ״אתם לא מבינים, היא מנסה להרחיק אותו ממני, מהמשפחה שלי.״ אמרתי בכנות.
״אביב, את סתם מגזימה.״ אמר ליאב ברוגע והניח את ידו על כתפי.
״לצערי הרב זאת האמת.״ נאנחתי.
בשלושה שבועות האלה שקים הייתה בניו יורק אליאור ואני בילינו יחד, התקרבנו מחדש, הוא התקרב למשפחה מחדש, מה שלא קרה עם קים.
״היי אביב,״ אמר עדיאל בחיוך.
עדיאל הוא ילד מהשכבה שלי, הוא חבר טוב של אביתר, הם לומדים יחד באותה כיתה. אנחנו ידידים דיי טובים, מה שלא היה לפני כן. כל החטיבה הוא היה מציק לי. התחברנו בעיקר בשיעורי ספורט.
עדיאל הוא בעצם הילד החתיך של השכבה, המקובל, זה שטוב בכל דבר בעיקר בספורט.
לקראת סוף שנה שעברה, שבשיעורי ספורט שנינו ייצגנו את בית הספר באיזו תחרות ומאז הפכנו לידידים.
״היי עדיאל,״ הרמתי את מבטי לעדיאל שעמד מולי ושלחתי לו חיוך, הוא החזיר לי חיוך.
״אנחנו עושים משחק כדורגל עכשיו, אני ועוד כמה ילדים מהשכבה, בא לך להצטרף?״ הוא שאל בחיוך.
 הסטתי את מבטי לליאב ונועה, לבקש אישור ללכת. ליאב בכלל התעסק בפלאפון שלו, העברתי את מבטי לנועה שהביטה בי בחיוך והנהנה בראשה לחיוב.
״טוב… למה לא?״ משכתי כתפיים וחייכתי חיוך ביישני.
״עכשיו כשאת איתנו בטוח ננצח!״ אמר עדיאל בחיוך ומשך אותי למגרש, הסתובבתי אחורה ונופפתי לנועה לשלום.
–
הפעמון צלצל וזה היה הסימן שלנו להיכנס לכיתות.
״אמרתי לך שננצח.״ אמר עדיאל בזמן שפסענו למבנה בית הספר. ״אנחנו צוות טוב.״ הוא הוסיף לאחר מכן.
״כן,״ מלמלתי בחיוך.
לאחר מכן, כל אחד התפזר לכיתה שלו. נכנסתי לכיתה, למזלי המורה עוד לא הגיעה. התיישבתי במקומי ליד ליאב. הוצאתי מהתיק את כל הציוד הנדרש לשיעור.
״פיו, אני גמורה.״ מלמלתי לאחר שהוצאתי את כל הציוד והרשיתי לעצמי להניח את ראשי על השולחן.
״אז את בטוח באה אליי אחר בית ספר, ללמוד?״ שאל ליאב.
״כן, לחץ.״  הזדקפתי ועניתי באיטיות והדגשתי כל מילה.
ליאב צחק. ״אבל תביאי איתך חומר, כי לי אין.״ אמר ליאב.
״אויי ליאב, מה אני אעשה איתך?״ נאנחתי וחזרתי להניח את ראשי על השולחן.

•אביתר•
אליאור יצא בעצבים מהמחששה וכולם הביטו בי המומים ממה שקרה. ״טוב נו מה?״ שאלתי בעצבים. ״יאללה תחפפו, מה אף פעם לא ראיתם ריב משפחתי?״ שאלתי בעצבים והבטתי בהם במבט מאיים שגרם לכולם לעזוב את המחששה.
״תירגע אביה,״ אמר דור ברוגע והניח את ידו על כתפי.
״איך אני שונא שהוא עושה לי את זה,״ מלמלתי בעצבים. ״אני כל כך שונא שהוא מתייחס אליי כמו אל ילד קטן.״ אמרתי בעצבים ובעטתי בפח שהיה לידי. ״אבל אם אביב הייתה רוצה ללכת למסיבה, מי יגיד לה לא.״ מלמלתי.
״מה זה היה עכשיו?״ שאל דור בפליאה.
״סתם, כועס עליי שהלכתי למסיבה.״ עניתי.
״למה?״ הוא שאל בגיחוך.
״כי… כי שיקרתי לו,״ אמרתי בשקט. ״שיקרתי להורים שלי,״ אמרתי.
״מה זאת אומרת?״ שאל דור בבלבול.
״זוכר את הקטטה שהייתי מעורב בה שבוע שעבר?״ שאלתי.
״ברור, איך אפשר לשכוח. זו הייתה חתיכת…״ חיוך התפרס על פניו ברגע שהתחיל להיזכר.
״טוב הבנו.״ קטעתי אותו. ״בכל מקרה, המנהל העילג לא בזבז רגע והתקשר להורים שלי, והם ריתקו אותי לחודש.״ הסברתי. ״אז ברחתי מהבית, אמרתי לאימא שלי שאני חולה, ואז נעלתי את החדר ואמרתי שאני רוצה לישון. ניצלתי את ההזדמנות וברחתי.״ סיפרתי.
״וואו אחי, זה גדול!״ אמר דור בהתלהבות.
״מה גדול בזה?״ שאלתי בעצבים. ״עכשיו אליאור יודע והמניאק ישתנקר להורים שלי,״ אמרתי בעצבים.
״דבר איתו, אני בטוח שתצליח לשכנע אותו לא לספר.״ אמר דור בעידוד.
״אני כבר אמצא דרך לצאת מזה.״ אמרתי.
״אני בטוח שתמצא, הרי אתה תמיד מסתדר בסוף.״ אמר דור בעידוד.
בדבר אחד הוא צודק, בסופו של דבר הכל מסתדר אצלי.

•לידור•
יום הלימודים הסתיים דיי מוקדם, זאת אומרת אליאור ואני דאגנו לכך שיסתיים מוקדם.
״אני לא מאמין שהפרצה הזו עוד קיימת.״ אמרתי בפליאה לאחר שכבר היינו רחוקים בכמה צעדים מבית הספר.
״חמש שנים ושום דבר לא השתנה, הא?״ אמרתי בהתפעלות.
״טוב, מה בא לך לעשות עכשיו?״ שאל אליאור ונוצרה שתיקה, כל אחד היה שקוע במחשבות שלו.
אליאור ואני הסתכלנו אחד על השני בחיוך. ״גם אתה חשבת על זה?״ שברתי את השתיקה. 
״רגע, גם אתה?״ הוא שאל בתדהמה, הנהנתי בראשי בחיוך.
–
נכנסנו לבית של אליאור. לא ייאמן, חמש שנים ושום דבר לא השתנה, הבית נשאר אותו בית קטן וחמים כפי שהיה קודם.
״טוב, מה נעמדת כמו דחליל?״ שאל אליאור בגיחוך. ״שב!״ הוא פקד עליי.
שנינו התיישבנו בסלון, ידו של אליאור אחזה בשלט השחור.
״אתה קולט שכבר יותר מחמש שנים לא עשינו מרתון בובספוג?״ שאל אליאור בפליאה.
״בשביל זה חזרתי.״ אמרתי בחיוך, אליאור הביט בי בשאלה. ״בשביל להשלים פערים.״ עניתי.
אין כמו בובספוג, בובספוג זה אהבה.
אני זוכר איך כל יום אחרי בית הספר והגן היינו באים פעם אליי ופעם לאליאור, היינו עושים מרתון בובספוג במשך אולי חמש שש שעות, במקרה הטוב.
״טוב לחזור הביתה.״ נאנחתי ונשכבתי כל הספה.
״תגיד,״ אליאור התחיל לומר והסטתי את מבטי אליו. ״מה עשיתי חמש שנים בהרצליה?״ הוא שאל.
״בעיקר,״ התחלתי לומר וכחכתי בגרוני, אליאור הזדקף במקומו והביט בי מחכה לשמוע את המשך. ״בעיקר, עבדתי.״ אמרתי בכנות.
״מה לך ולעבודה?״ הוא שאל בגיחוך.
לפני חמש שנים הייתי הבנאדם הכי עצלן שקיים עלי האדמות, בגלל זה כל כך מוזר להגיד שאני, כן אני עבדתי.
״אתה יודע, רציתי לעזור לאימא שלי, לא רציתי שהיא תתמודד עם כל ההוצאות לבד.״ הסברתי.
 ״מה איתה באמת?״ שאל אליאור בהתעניינות.
״היא… בסדר, אני חושב.״ עניתי בהיסוס.
אימא שלי היא הבנאדם שאני הכי מעריץ בעולם. כל הכוח שיש לה והיכולת להתמודד עם דברים ולהישאר חזקה.
לפני עשר שנים איבדתי את אבא שלי, לא היה לנו קל אבל למדנו להסתדר. לפני חמש שנים איבדנו את אחותי, התפרקתי כל כך כאב לי, התדרדתי לעישון ושתייה לא היה לי חשק לכלום, אבל אימא, אימא התמודדה עם זה בגבורה, היא נשארה חזקה בשביל שנינו. היא גידלה אותי ודאגה שלא יחסר לי דבר.
היא מדהימה, לא יכולתי לבקש אימא טובה יותר ממנה.
״שמח שחזרת.״ אמר אליאור בחיוך.
״גם אני.״ החזרתי לו חיוך.
״מה איתך, אתה עוד עם קים?״ שאלתי.
למרות שלא הייתי כאן חמש שנים, אני יודע כל מה שקרה. אליאור ואני שמרנו על קשר לאורך השנים.
היו תקופות שדיברנו יותר ותקופות שדיברנו פחות, גם נפגשנו כמה פעמים בין לבין.
״כן.״ הוא ענה ועיניו נצצו.
״וואו, מוזר לי לראות אותך ככה, האמת.״   אמרתי בכנות וחייכתי חיוך קטן.
״מה זאת אומרת ככה?״ הוא שאל בפליאה.
״מאוהב.״ עניתי.
״האמת גם לי.״ הוא ענה. ״אבל האמת, זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי.״ הוא אמר בחיוך.
״מה איתך, יש מישהי?״ הוא שאל בהתעניינות.
״ככה אתה מכיר אותי?״ שאלתי בתדהמה, הוא הביט בי בשאלה. ״מה לי ולזה?״ שאלתי בגיחוך.
״לא השתנית בכלל, הא?״ הוא אמר בגיחוך.
״לא.״ אמרתי בחיוך. ״טוב לי ככה.״ הודיתי.
״איך ככה?״ הוא שאל. ״עם הסטוצים?״ הוא גיחך.
״כן, מה רע.״ חייכתי. ״חוץ מזה, אל תשכח שגם אתה היית כמוני עד לפני שנתיים.״ אמרתי בכנות.
״זה מה שיפה במילה הייתי, שאני כבר לא כזה.״ הוא ענה.
״לא ייאמן, האהבה עשתה אותך סמרטוט.״ מלמלתי.
״חכה, גם תורך יגיע.״ הוא אמר בהתגרות.
״לא, לי יש עוד זמן.״ חייכתי. ״הרבה מאוד זמן…״ מלמלתי והתמתחתי על הספה.