כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 35

•לידור•
התעוררתי מרעש הפעמון שהושמע בדלת, ליתר דיוק בכלל לא ישנתי.
כל הלילה לא נרדמתי, התהפכתי במיטה מצד לצד.
היא לא יוצאת לי מהראש. אני יודע שאמרתי לאביב שהנשיקה בנינו הייתה טעות, וזו באמת הייתה טעות. אבל, הטעות הכי טובה שעשיתי בתקופה האחרונה.
אסור לי בכלל לחשוב עליה, היא אחותו הקטנה של אליאור, אנחנו כמו אחים!
אבל, עם כמה שאני רוצה אני פשוט לא מצליח לשכוח אותה. את שפתיה הרכות, את הטעם המתוק שלהם. הריח שלה…
 אני מרגיש שאני משתגע.
רעש הפעמון נשמע בשנית. ״רגע!״ צעקתי בעייפות ופסעתי בצעדים מרושלים אל הדלת.
פתחתי את הדלת, אליאור עמד בפתח.
״זה נגמר.״ אמר בעצב.
האמת, לא כל כך הבנתי על מה לעזאזל הוא מדבר.
במשך כמה דקות בחנתי אותו בעיניי. הוא היה נראה לא טוב.
היו לו שקיות מתחת לעיניים, כל הצבע בפנים שלו נעלם.
״אתה מוכן להסביר לי על מה אתה מדבר.״ ביקשתי ברוגע.
״נפרדתי ממנה.״ ענה בעצב. יכולתי לנחש שהתכוון לירדן.
״מה? למה?״ שאלתי בפליאה.
הייתי המום. ידעתי כמה אליאור אוהב את ירדן וכמה ירדן אוהבת אותו. 
זה נכון, היו להם לא מעט קשיים במערכת היחסים ביניהם. אבל זה לא מה שהפריע להם לממש את אהבתם. לכן הופעתי כששמעתי את אליאור מספר על שנפרד מירדן.
״לידור, בוא נודה באמת, אולי האהבה שלי ושל ירדן חזקה אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שעומדים בנינו.״ הסביר.
״אני פשוט לא מאמין שעשית את זה.״ התקשיתי עוד לעכל את מה שאליאור סיפר לי.
״אין לך מושג כמה אני מצטער על זה.״ ראיתי את החרטה שהייתה בעיניו. ״אבל איזו ברירה כבר הייתה לי?״ שאל בייאוש.
״לא יודע, אולי להמשיך להילחם?״ שאלתי ברטוריות.
״עזוב. זה ממילא אבוד, היא שונאת אותי.״ אמר בעצב.
״ככה זה, אף פעם הדברים לא מסתדרים כפי שבאמת היינו רוצים שיסתדרו.״ מלמלתי בעצב.
״לא ייאמן, מרוב שהייתי עסוק בעצמי לא שמתי לב אליך, מה קורה אחי?״ שאל אליאור בהתעניינות.
״חיים, אתה יודע איך זה.״ עניתי ביובש.
ניסיתי להראות שהכל בסדר איתי, למרות שבתוכי הרגשתי אבוד, הייתי מבולבל. רציתי באותו רגע לברוח, לשכוח מכל מה שקרה בשבועיים האחרונים.
״אתה לא נראה טוב.״ הוא אמר.
״שמע קטע, גם אתה.״ אמרתי בציניות.
״מה אתה אומר?״ שאל ברטוריות.
אני חייב לברוח מכאן, לברוח מדולב, לברוח מאביב, לברוח מהרגשות שלי. לפתע צץ רעיון בראשי.
״אני אומר שעכשיו אתה הולך הביתה, מכין תיק עם בגדים שיספיקו לשבוע,״ אמרתי.
״אני לא מבין בשביל מה אני צריך את זה?״ שאל בבלבול.
״אתה יורד לאילת עם אחיך.״ הצבעתי על עצמי.
״עם אביה?״ שאל בפליאה.
״עם אחיך השני.״ עניתי.
״אין לי עוד אח.״ ענה בבלבול.
״תנסה שוב.״ עודדתי אותו.
״אני יכול להישבע שאביה הוא האח היחיד שלי.״ אמר לאחר חשיבה של כמה דקות.
״אני יא נעל, אני!״ צעקתי.
״וואלה?״ שאל בפליאה.
״וואלה.״ השבתי בחיוך.
״מגניב!״ אמר בחיוך.
״אז עוד שעה אתה אצלי, כן?״ שאל.
״שעה. אם אתה לא מוכן, אני נוסע.״ עניתי.
״שעה.״ הוא אישר.
אליאור הלך, נותרתי לבדי בבית.
האמת, כשאני חושב על זה. אילת זה רעיון לא רע בשביל לשכוח מהבעיות שלך, גם אם זה אומר כשאחזור שוב בחזרה והבעיות יצוצו מעצמן, אם אי אפשר לשכוח לגמרי מהבעיות אז לפחות נשכח מהן לכמה ימים בודדים.

•אביב•
״אביב מתוקה, את צריכה לקום.״ אימא נכנסה לחדרי.
התעלמתי, העליתי את השמיכה עד לראשי כתוצאה מהאור שהגיף לחדרי. רציתי להישאר במיטה ולא לצאת ממנה לעולם.
הלילה היה לילה זוועתי, לא עצמתי עין לדקה, המחשבות לא הפסיקו לרוץ בראשי.
המשפט שלידור אמר לי בליל אמש מהדהד בראשי ללא הפסקה. כואב לי לדעת שהייתי בשבילו רק טעות.
ואם זה לא מספיק לא הפסקתי לחשוב על ליאב, מה לעזאזל גרם לו להשתנות כל כך ולעשות סיבוב של שלוש מאות ושישים מעלות?
ונועה, אני כל כך מתגעגעת אליה. מדהים איך דווקא עכשיו מצאתי את התזדמון המושלם לריב איתה.
״אביב!״ אימא משכה את השמיכה מעליי.
״אני לא מרגישה כל כך טוב.״ תירצתי ולקחתי את השמיכה מידה, כיסיתי את עצמי.
״לא, אין לך חום.״ אמרה אימא כשהניחה את ידה על מצחי.
״אבל ממש כואב לי הראש.״ תירצתי.
״בסדר, את יכולה להישאר, אבל רק הפעם.״ אמרה אימא.
״תודה, אימא.״ הודיתי לה.
״אימא,״ אביתר נכנס לחדרי עטוף בשמיכה.
״בוא נשמע מה אתה צריך, אביה.״ אמרה אימא בזלזול.
״אני לא מרגיש כל כך טוב.״ הוא אמר.
״תגידו, יש משהו בבית הספר שאני צריכה לדעת עליו?״ שאלה אימא בחשדנות.
אביתר ואני החלפנו בנינו מבטים מבולבלים. ״לא.״ ענינו יחד.
״טוב, מה שזה לא יהיה, אני מסכימה.״ אמרה אימא בכניעה. ״בתנאי,״ אמרה אימא.
אויי לא, תמיד כשאימא מציבה תנאים עדיף לוותר וללכת לבית הספר. אף פעם אי אפשר לדעת מה יעלה בראשה.
״בתנאי כשאני חוזרת מהעבודה הבית מצוחצח.״ היא אמרה. אביתר ואני העפנו מבט אחד בשנייה ולאחר מכן הנהנו בראשנו להסכמה.
אני מוכנה לנקות את הבית מאתיים פעם אם צריך, רק לא לראות את ליאב או את לידור.

•אביתר•
״אז מה התירוץ שלך?״ שאלתי את אביב בזמן ששנינו ישבנו על הספה וצפינו בטלוויזיה.
״תירוץ?״ שאלה בכיווץ גבות.
״נו, הרי את לא מצפה ממני להאמין שאת חולה. יש סיבה אחרת שלשמה הסכמת להפסיד יום לימודים.״ הסברתי.
הרי אני מכיר את אביב, אין מצב שהיא תפסיד יום לימודים.
גם כשהיא חולה מתה צריך להכריח אותה להישאר בבית.
״יש לי כאב ראש.״ ענתה ביובש והסיטה את מבטה אל מסך הטלוויזיה.
״ואני גם ממש מאמין לך.״ אמרתי בציניות.
״רגע, מה אתה עושה בבית?״ שאלה בחשדנות והסיטה את מבטה אליי.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בגיחוך. ״אני זה אני, אני תמיד מחפש סיבות לא ללכת לבית הספר.״ עניתי באדישות.
״כן, אבל מה, תפסיד משחק כדורגל?״ שאלה בחשדנות.
אוח, אביב מכירה אותי יותר מידי טוב. 
״כן. פעם אחת.״ עניתי בקלילות.
״אביה, מה קורה?״ אביב כיבתה את הטלוויזיה והסיטה את מבטה אליי.
״מ… מעולה מה איתך?״ חייכתי חיוך מזויף.
״אביה, לא נולדתי אתמול. אני יודעת שקרה משהו.״ פנייה הרצינו.
״לא קרה כלום.״ ניסיתי להתחמק.
״אביה,״ אמרה אביב בקול מאיים.
״די נו,״ ניסיתי להתחמק בשנית.
״מה קרה לך ביד?״ שאלתי כאשר הבחנתי בתחבושת על ידה של אביב, ניסיתי להעביר נושא.
״זה סתם, נפצעתי באימון אתמול.״ היא ענתה.
״אה.״ מלמלתי.
רגע, איזה יום היה אתמול? יום שלישי!
לפי מה שזכור לי המתנ״ס סגור בימי שלישי.
״רגע, איך יכול להיות?״ שאלתי בפליאה.
״עשיתי איזו תנועה לא נכונה ו…״ היא החלה להסביר.
״המתנ״ס אתמול לא היה סגור?״ שאלתי בחשדנות.
״אממ… כן. אמרתי שלישי?״ שאלה. ״התכוונתי ליום שני.״ היא תיקנה.
הרגשתי שמשהו לא בסדר, הייתה לי הרגשה שהיא מסתירה משהו.
״אביב, אני מרגיש שאת מסתירה ממני משהו.״ אמרתי ברצינות.
״אני לא מסתירה כלום.״ היא התגוננה.
״לא יודע למה, אבל אני לא מאמין לך.״ עניתי.
״זכותך.״ ענתה ביובש והדליקה את הטלוויזיה. לקחתי את השלט מידה וכיביתי את הטלוויזיה.
״אביתר!״ היא צעקה.
״אם את רוצה את השלט, כדאי שתתחילי לדבר.״ אמרתי בקשיחות.

•אביב•
״אוייש אביה, זה ממש לא חשוב.״ ניסיתי להתחמק.
אוח אביב, את כזאת סתומה. איך נפלת ככה? הרי ברור שהמתנ״ס סגור בימי שלישי.
אני חייבת לחשוב על סיפור כיסוי מתאים.
״אם זה לא כל כך חשוב אז אני מניח שאין לך בעיה לספר לי, נכון?״ הוא שאל.
״ב…בטח.״ עניתי בהיסוס.
״אני מחכה.״ אמר בחוסר סבלנות.
מה לעשות, לספר לאביה את האמת?
על מה שקרה עם ליאב? על הנשיקה עם לידור?
אביב, את צריכה להיות אמיצה. בסופו של דבר האמת תצא לאור. דחק בי הקול שבראשו.
״זה לא הולך להיות כל כך קל.״ הזהרתי.
״יש לי את כל הזמן שבעולם.״ אמר ברוגע.
לקחתי כמה נשימות עמוקות, ניסיתי לסדר את המילים בראש. ״אתמול…״ התחלתי לספר ולפתע הדלת נפתחה, אליאור נכנס בסערה.
״מה אתם עושים כאן בשעה כזאת?״ שאל אליאור בפליאה.
״מחלימים.״ ענה אביתר.
״מחלימים?״ שאל אליאור בגיחוך.
״כן, אנחנו לא כל כך מרגישים טוב.״ הסברתי.
״למה מה יש לכם?״ שאל אליאור בגיחוך.
״כאב ראש.״ ענינו יחד.
״מה אתה עושה כאן ואיפה היית בלילה?״ שאלתי את אליאור בחשדנות.
״מחלים. וזה לא ממש משנה איפה הייתי.״ הוא ענה.
״הבנתי. מחלים ממה, אם אפשר לשאול?״ שאלתי בחיוך.
״בדיוק כמוכם. כאב ראש.״ הוא ענה.
״מה אתה עושה?״ שאלתי את אליאור כשהבחנתי בו מוריד תיק גדול מהארון.
״מחלים.״ ענה בחיוך.
״לא הבנתי.״ אמרתי בכנות.
״כן, גם אני.״ אמר אביתר.
״אני נוסע לאילת.״ הכריז בקול נלהב.
״זה ברור לך שאימא תיתפחלץ כשהיא תשמע על זה.״ אמרתי בהיסטריה.
״אמרתי לה שיש לי טיול שנתי.״ הוא ענה.
״אני פשוט לא מאמינה עלייך, אליאור.״ נאנחתי. 
״מגניב!״ אמר אביתר בהתלהבות. 
״לכמה זמן אתה נוסע?״ שאלתי.
״חמישה ימים.״ ענה.
״עם ירדן.״ שאל אביתר וחייך חיוך שובב.
״עם לידור.״ הוא ענה.
״אה.״ מלמלתי בשקט בעוד אביתר ממשיך להתלהב.
הוא מנסה לברוח ממני, אני בטוחה בזה.
״טוב, אני במקלחת. אם החמור ידפוק, תפתחו לו.״ אמר אליאור.
״ברור.״ מלמלתי וגלגלתי עיניים.
״מה יש לך?״ שאל אביתר בחשדנות.
״כלום.״ עניתי במהירות.
״שלא תחשבי ששכחתי, היינו באמצע משהו.״ הזכיר אביתר.
״אני אספר לך אחר כך.״ עניתי.
״תזכרי.״ אמר באזהרה. צחקקתי ועליתי לחדר שלי.
לא רציתי להיות כאן במקרה שלידור יחליט לקפוץ.
רציתי להתבודד לי לבדי בחדר שלי, בפינה שלי. להתכסות בשמיכה ולהיעלם.

•לידור•
סיימתי לארגן את הדברים האחרונים לנסיעה, הייתי מוכן.
הנסיעה הזו באה לי ממש בטוב, ככה אני אוכל לחשוב על הדברים ברוגע. לשקול כל צעד שאני עושה.
העפתי מבט בשעון, הייתי מוכן קצת לפני הזמן.
לקחתי את המפתחות מהשיש, אחזתי ברצועת התיק והנחתי על כתפי. כיביתי את כל האורות ויצאתי מהבית וסגרתי את הדלת אחריי.
נכנסתי לאוטו, ברדיו בדיוק התנגן השיר ״האם להיות בך מאוהב״. שיר שללא ספק מתאר את המצב שלי ואת מה שאני מרגיש.
״האם להיות בך מאוהב והחלון מראה לי סתיו,״ 
זה מדהים, כמה שאני מנסה לא לחשוב עליה אני רק חושב עליה יותר. כאילו חלק בתוכי מסרב להאמין שזו הייתה טעות.
״ואם את רוצה לפרוח תברחי, כי הכל נובל אצלי.״
במשך כל הנסיעה התרכזתי במילים, חשבתי אולי הן יעזרו לי. אבל לצערי, הן רק גרמו לי להתבלבל יותר.
הגעתי לבית של אליאור, העפתי מבט בשעה. תכנית, נותרו לו עוד עשר דקות. הנחתי שכמו שאני מכיר את אליאור אין מצב שהוא כבר מוכן. ירדתי מהמכונית ופסעתי לכיוון הבניין.
נקשתי על דלת ביתו של אליאור, חיכיתי שיבוא לפתוח לי את הדלת.
הדלת נפתחה להפתעתי אביתר עמד בפתח.
״הא אביה, מה קורה?״ התחבקנו חיבוק חברי.
״יכול להיות יותר טוב.״ הוא ענה.
״מבין אותך.״ מלמלתי.
״אז מה, שמעתי אתם נוסעים לאילת,״ אמר אביתר.
״קצת חופש לא הרג אף אחד.״ עניתי בחיוך.
״מה, מה אתה עושה בבית?״ שאלתי בהתעניינות.
״סתם, לא התחשק לי ללכת לבית ספר.״ ענה.
״האמת, מבין אותך.״ הזדהיתי איתו.
״אתה לא משתעמם פה לבד?״ שאלתי בזמן שהתיישבתי על הספה בסלון.
״אני לא לבד.״ ענה בחיוך והתיישב לידי. 
״אתה יודע שאליאור ואני לא ממש נחשבים, אנחנו…״
״אביב פה.״ אמר בחיוך.
״איזה אביב?״ שאלתי בבלבול.
״אתה מכיר עוד אביב?״ שאל בגיחוך.
״לא. אני…״ 
״מסתבר שאני לא היחיד שלא רצה ללכת לבית הספר.״ אמר אביתר בציניות.
״רגע, אתה רציני? היא ממש פה?״ שאלתי בפליאה.
״כן.״ הוא צחק. ״היא בחדר שלה.״ אמר.
אני חייב למצוא דרך לדבר איתה, לנסות להבין מה היא מרגישה כלפיי. אם בכלל יש לה רגש כלפיי.
״טוב. אני… אני אלך לראות מה קורה עם אליאור.״ אמרתי.
״הכוסית הזאת, יקח לו לפחות שלוש שעות להתארגן.״ אמר אביתר בגיחוך.
״כן הא?״ צחקקתי.
עליתי במדרגות בריצה. עברתי מהחדר של אליאור. החמור במקלחת, זה אומר שיש לי מספיק זמן. לפחות שלוש שעות.
הגעתי לחדר של אביב, הדלת הייתה סגורה. במשך כמה דקות נעמדתי ליד הדלת שלה.
אולי… אולי אם אדבר איתה זה רק יהרוס? 
הרי… הרי אחרי הכל זו הייתה טעות, או שלא?
לפתע הדלת נפתחה בפתאומיות, אביב עמדה בפתח לבושה בפיג׳מה סגלגלה.
״היי,״ אמרה בביישנות ומיהרה להשפיל מבט.
״היי,״ אמרתי בחיוך.
במשך כמה דקות רק הבטתי בה, מדהים איך כל המילים שרציתי לומר נעלמו מראשי כאילו לא היו.
הסתכלתי עליה, פתאום ראיתי כמה היא יפה ובעיקר כמה שאני רוצה אותה.
״לידור?״ אביב העירה אותי ממחשבות.
״אני… אני צריך לדבר איתך.״ אמרתי.
״אוקיי.״ אמרה בקולה העדין.
״ואם את רוצה לשמוח תברחי ,כי כל כך מטריד אותי מה זה להיות בך מאוהב.״ 
נכנסנו לחדר שלה, התיישבתי על המיטה שלה, סימנתי לה עם ידי לבוא לשבת לידי.
היא התיישבה לידי, במשך כמה דקות שתקנו.
אז על מה לעזאזל אתה הולך לדבר איתה, גאון? צעק עליי הקול שבראשי.
״אז על מה רצית לדבר?״ היא שאלה.
״ב…בקשר למה שקרה אתמול,״ התחלתי לומר.
״לידור,״ אביב עצרה אותי. ״בוא פשוט נשכח ממה שהיה, הרי זו הייתה טעות, ו…״ היא המשיכה לדבר אבל לא כל כך התרכזתי במה שהיא אמרה. התרכזתי רק בדבר אחד. בשפתיה הורודות והבשרניות. כמה שאני כבר מת להרגיש אותן שוב.
״לידור, אתה מבין את מה שאני מנסה להגיד לך?״ שאלה והסיטה את מבטה אליי.
כל כך רציתי, כל כך חיכיתי להרגיש אותן שוב, את שפתיה הרכות עם הטעם המתוק.
הנחתי את ידיי על פניה, היא השפילה את מבטה. 
הרמתי עם אצבעי את מבטה. היא הביטה בי בשאלה.
לפני שהיא הספיקה להגיב הנחתי את שפתיי על שפתיה והתנשקנו.