כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 39

•אביתר•
״אני לא מאמינה שהצלחת לשכנע אותי לבוא לפה.״ אמרה נועה בזמן ששנינו נכנסנו הביתה.
״כזה אני, בעל כושר שכנוע רב.״ אמרתי בגאווה.
״שמענו עליך,״ היא צחקקה.
״עובדה, בזכות מי את כאן אם לא בזכות כושר השכנוע המדהים שלי.״ אמרתי ביהירות.
״האמת, אני כאן כי התגעגעתי לחברה הכי טובה שלי.״ אמרה בהתגרות.
״טוב, את עולה או מה?״ זרזתי אותה.
״הייתי פה.״ אמרה בחיוך ועלתה במורד המדרגות בריצה.
הבטתי בנועה מקפצת ממדרגה למדרגה, חייכתי לעצמי. נזרקתי על ספת העור הלבנה. לקחתי את השלט השחור והדלקתי את הטלוויזיה.
הייתי עייף מכל היום, הייתי צריך את המנוחה מול הטלוויזיה.
״אביה,״ נועה ירדה במדרגות.
״מה, כל כך מהר סיימתן לדבר, חשבתי תהיה לכן שיחה של שעתיים לפחות.״ גיחכתי.
״אני חושבת שיש מישהו למעלה.״ אמרה בשקט.
״מה?״ שאלתי בתדהמה.
״אני רצינית.״ היא ענתה.
״מה, יענו פורץ?״ גיחכתי.
״נו אביה!״ היא הרימה את קולה. ״אני רצינית.״ פנייה הרצינו.
״איפה יש מישהו?״ שאלתי בסקרנות.
״בחדר של אביב.״ היא ענתה.
״מה זאת אומרת מישהו?״ שאלתי.
״מישהו, שמעתי קול של בן.״ היא ענתה 
״זה בטח ליאב.״ עניתי באדישות.
״אני שמעתי אותה בוכה.״ היא אמרה.
״את… את בטוחה?״ שאלתי בהיסוס.
״בוא,״ היא אחזה בידי ושנינו עלינו למעלה.
שנינו נעמדנו ליד דלת חדרה אביב הקשבנו למתחולל בחדרה.
״אני לא שומע כלום.״ אמרתי והסטתי את מבטי לנועה.
״חכה,״ היא סימנה לי עם ידה.
נועה ואני עמדנו ליד הדלת למשך כמה דקות חיכינו שמשהו יקרה, אבל כלום לא קרה.
״טוב, נועה אני בחדר אם קורה משהו.״ פניתי לחדרי.
לפתע פתאום בקע רעש מחדרה של אביב, היה נדמה כאילו משהו נשבר.
נועה ואני הסתכלנו אחד על השנייה במבט מבוהל. ״שמעת את זה?״ היא שאלה.
״תעזוב אותי, בבקשה.״ נשמעו ייבבות מבעד לדלת.
זו הייתה אביב, אני בטוח. באותו רגע חשתי עצבים בכל הגוף, רציתי להרוג את אותו אחד שרק יעזב לגעת בה.
״אני נכנס.״ אמרתי והנחתי את ידי על הידית.
״חכה שניה,״ נועה עצרה אותי. ״בוא ננסה להבין מי זה.״ היא הציעה.
״תתרחק ממני!״ נשמעו צעקות מחדרה של אביב.
״מי שזה לא יהיה, הוא הולך לחטוף.״ אמרתי ופתחתי את הדלת.
אביב הייתה דחוסה בקיר וליאב מתקרב אליה ומנסה לנשק אותה בכוח.
״בן זונה,״ סיננתי מבין שיניי בעצבים.
ראיתי את הפחד בעיניים של אביב.
אחזתי בצווארון חולצתו של ליאב, ליאב נפל על הרצפה. ניצלתי את ההזדמנות ופירקתי אותו במכות. 
״מתעסק עם אחותי, הא יא מניאק?״ נתתי לו עוד בעיטה בבטן, ליאב שכב על הרצפה והתפתל מכאבים.
אביב נעמדה במקומה מבוהלת ובוכה, נועה ישר רצה אליה.
״שאני לא אראה אותך בבית שלי יותר, חתיכת מתרומם.״ אחזתי בצווארון חולצתו של ליאב, פתחתי את הדלת וזרקתי אותו החוצה.
טרקתי את הדלת ונעלתי אותה, גם מלמעלה וגם מהמפתח. מי יודע אולי המטורף הזה עוד ינסה להיכנס הנה בכוח.
נשענתי על הדלת והתחלתי להתנשם בכבדות. הרגשתי נוזל חם נוזל מאיזור הלחי שלי, העברתי את ידי על לחיי, שכבת דם הודבקה לידי.
אין לי זמן להתעסק עם זה עכשיו. הזכרתי לעצמי.
עליתי למעלה, לאביב לבדוק שהיא בסדר.
עליתי במורד המדרגות לחדרה של אביב.
״הכל בסדר, עכשיו.״ קולות בקעו מחדרה של אביב, עמדתי בפתח חדרה. נועה ואביב ישבו על המיטה, נועה מנסה להרגיע את אביב.
תקתקתי על הדלת. מבטן של נועה ואביב הוסט אליי. ״אני מפריע?״ שאלתי.
״לא,״ ענתה אביב בקול צרוד.
התיישבתי על המיטה מצידה השני של אביב.
״תודה, אביה.״ היא חיבקה אותי.
״העיקר שאת בסדר עכשיו.״ מלמלתי אל תוך החיבוק.
נועה ואני החלפנו בנינו מבטים מודאגים. התלבטנו מי הולך להיות זה שהולך לשאול.
״אביב,״ קראתי לה.
״ממ…״ היא המהמה והניחה את ראשה על כתפי.
״יש,״ התחלתי לומר, הסתכלתי על נועה שסימנה לי להמשיך.
״יש משהו שאני רוצה לשאול אותך.״ אמרתי.
״אז תשאל.״ היא אמרה.
״אני רוצה שתספרי לי מה קרה כאן עכשיו.״ ביקשתי.

•אביב•
הרמתי את ראשי מכתפו של אביתר, השפלתי את מבטי לרצפה ושתקתי.
מה אני הולכת לספר להם עכשיו? שגיליתי שהחבר שלי הוא בעצם נרקומן עם התקפי זעם? שהוא שיקר לי כל הזמן?
״אביב,״ אביתר העיר אותי ממחשבות.
בלעתי את רוקי והדקתי את לסתי. ״הכל התחיל מלפני כמה ימים,״ התחלתי לספר, לקחתי כמה נשימות עמוקות לפני שאמשיך. אביתר ונועה הביטו בי מסוקרנים.
״היינו בבית של ליאב, ניצלנו את השבוע החופשי שהיה לנו, בלי מבחנים.״ סיפרתי. ״היה איזה רגע שהתווכחנו על איזה משהו ומשם נגררנו למלחמת כריות,״ פה נעצרתי, לא הייתי מסוגלת להמשיך. בכל פעם כשאני נזכרת ברגע הזה הכל מתחיל לחזור אליי.
״מה קרה אחר כך?״ שאל אביתר בחוסר סבלנות.
״אביתר,״ נועה העירה לו בעדינות.
״כשעשינו מלחמת כריות נוצות החלו להתעופף בחדר, אבל הן לא היו הדבר היחידי,״ עצרתי, מחיתי כמה דמעות שעמדו בעיניי.
״מה היה שם?״ שאלה נועה.
״די, אני לא יכולה יותר.״ ניסיתי להתחמק.
״אביב, מה היה שם?״ אביתר הרים את קולו.
״סמים.״ עניתי בשקט בלית ברירה.
מה?״ שאלה נועה הבעת פנייה הייתה המומה.
״אנחנו רבנו קצת, אני אחזתי בשקיק בידי, ליאב ניסה לקחת אותו ממני. התנהל בנינו כמו סוג של קרב כוחות, בסופו של דבר ליאב חטף את השקיק מידי והדף אותי לרצפה.״ סיפרתי.
״אני לא מאמין, איזה זבל.״ אביתר היה עצבני.
״את בטוחה, אביב?״ שאלה נועה. הנהנתי בראשי. העפתי מבט באביתר, הוא השפיל מבט וקבר את ראשו בין ידיו.
״אביה,״ מלמלתי.
״אני לא מבין אותך, למה לא סיפרת שום דבר לאף אחד?״ הוא שאל.
״פחדתי,״ הודיתי.
״בא לי עכשיו ללכת אליו ולפוצץ אותו מכות!״ הוא צעק.
״בדיוק בגלל ידעתי למה אני לא רוצה לספר לכם.״ צעקתי גם אני.
״רגע, היד שלך,״ הוא הצביע על ידי. ״זה הוא עשה, המניאק?״ הוא שאל. שתקתי, איך אומרים? שתיקה כהסכמה.
״אני לא מאמין,״ הוא החל להתהלך בחדר.
״טוב די!״ צעקתי. ״עשית לי סחרחורת.״ 
״אני ככה קרוב לעלות אליו לדפוק לו מכות.״ הוא צעק.
״מה זה יעזור שתעלה ותדפוק לו מכות?״ צעקתי.
״זה לא, אבל לפחות ככה זה יגרום לי להרגיש יותר טוב.״ הוא ענה.
אביתר המשיך להתהלך בחדר, נועה ישבה על מיטתי ושתקה. ואני? אני ניסיתי לחשוב על דרך הגיונית להיעלם.
״תתלבשי,״ אמר אביתר.
״מה?״ שאלתי בכיווץ גבות.
״אנחנו הולכים למשטרה!״ קבע אביתר.
״לא לא, אין מצב!״ מחיתי.
״הבן זונה הזה חייב לשלם על כל מה שהוא עשה לך.״ הוא ענה.
״אני לא יכולה לעשות את זה,״ אמרתי בביטול.
אביתר נאנח והתיישב על מיטתי. שתיקה שררה בחדר למשך כמה דקות.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בחצי צעקה כאשר הבחנתי באביתר מוציא משהו מכיס המכנס שלו.
״מתקשר לאליאור, אולי הוא יצליח לשכנע אותך לעשות את הדבר הנכון.״ הוא ענה.
״אתה ממש לא הולך להתקשר אליו!״ מחיתי.
מה שחסר הוא שגם אליאור יידע מכל הסיפור הזה, עד שהצלחתי לשכנע את לידור שלא לספר לו.
״תן לי לחשוב על זה, לישון על זה לילה או שניים.״ התחננתי.
״יומיים, יש לך יומיים להחליט.״ הוא אמר.
״תודה אביה,״ קפצתי עליו בחיבוק.
״טוב, כדאי שתלכי לישון עכשיו, עבר עלייך הרבה.״ הוא ליטף את שיערי. הנהנתי בראשי להבנה.
״לילה טוב,״ אמרו נועה ואביתר.
״נועה, חכי שנייה.״ קראתי לה.
אביתר יצא מחדרי ונותרנו רק נועה ואני.
״אני מצטערת,״ התנצלתי על הריב הכל כך מפגר שלנו שבכלל לא זכרתי על מה רבנו.
״גם אני.״ היא השיבה.
״אני אוהבת אותך,״ התחבקנו.
״אולי תשארי, תישני איתי.״ ביקשתי.
אחרי מה שקרה היום לא ממש התחשק לי לישון לבד.
״בטח,״ השיבה בחיוך.
שתינו שכבנו במיטה שלי, התכסינו בשמיכת הפוך הגדולה, אט אט עיניי נעצמו ושקעתי בשינה.