LOVE:)
פרק שלם שכולו של אביב ולידור!!! אני מקדישה את הפרק לסהר המדהימה, הבטחתי פרק של לידור וקיימתי. מה אתם חושבים על אביב ולידור בתור זוג? אהבתם את ההפתעה שלידור עשה לאביב? מה לדעתכם הולך לקרות בהמשך ומי הזוג שאתם הכי אוהבים? אני מעלה את הפרק בפעם השנייה אחרי תיקונים קטנים שערכתי בפרק. אני אשתדל השבוע לעלות פרקים למרות שאני לא בטוחה שיהיה לי זמן כי אני באטרף לבגרות בספרות. מקווה שאהבתם את הפרק, שבת שלום אוהבת המונים

כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 42

LOVE:) 26/12/2014 3204 צפיות 7 תגובות
פרק שלם שכולו של אביב ולידור!!! אני מקדישה את הפרק לסהר המדהימה, הבטחתי פרק של לידור וקיימתי. מה אתם חושבים על אביב ולידור בתור זוג? אהבתם את ההפתעה שלידור עשה לאביב? מה לדעתכם הולך לקרות בהמשך ומי הזוג שאתם הכי אוהבים? אני מעלה את הפרק בפעם השנייה אחרי תיקונים קטנים שערכתי בפרק. אני אשתדל השבוע לעלות פרקים למרות שאני לא בטוחה שיהיה לי זמן כי אני באטרף לבגרות בספרות. מקווה שאהבתם את הפרק, שבת שלום אוהבת המונים

לידור•
"מתי זה קרה?" השוטר החל למלא את דוח התלונה. לאורך כל החקירה לא עזבתי את אביב לרגע, היה חשוב לי להיות איתה ולחוות איתה את התהליך שהיא עוברת ולעבור אותו איתה ביחד.
"לא מזמן." ענתה מהוססת. "משהו כמו… כמו חודש ככה."
השוטר הנהן בראשו ורשם עוד כמה דברים על הדפים שלו.
אביב לקחה כמה נשימות עמוקות וסובבה את מבטה אליי. חייכתי אליה חיוך מעודד.
אני יודע כמה קשה לאביב לעשות את זה.
אני יודע כמה היא לחוצה ומפוחדת, חוששת ממה שהולך לקרות.
לאורך כל החקירה הבטתי בה. מדהים כמה היא יפה והיא שלי.
הייתי גאה בה, כל כך גאה בה איך היא מתמודדת עם הדברים כמו גדולה למרות כל הקושי.
לקחתי את ידה ושילבתי את אצבעותינו זו בזו, אביב הגניבה לעברי חיוך קטן עם קצת דאגה.
"השאלה שאני הולך לשאול אותך עכשיו היא קצת קשה," אמר השוטר באזהרה.
"או-אוקיי." ענתה אביב וקולה רעד מעט.
הייתי סקרן לדעת מהי השאלה שהשוטר עומד לשאול את אביב.
"אני רוצה שתתארי לי אם את יכולה, את כל מה שקרה באותו היום." ביקש השוטר.
"אוקיי." אביב בלעה את רוקה וחזרה להביט בי. ניסיתי כמה שיותר לשדר רוגע, להראות לה שהכל  בסדר.
"לאט לאט, קחי את הזמן." לחשתי לה. אביב חייכה אליי חיוך קטן והנהנה בראשה.
"זה… זה היה באיזה שבוע שלא היה לנו אף מבחן, רצינו לנצל את השבוע הפנוי," אביב התחילה לספר, השוטר הנהן בראשו ורשם כמה דברים על הדף.
"היינו, היינו אצלו ראינו סרט ואז…"
"איזה סרט?" השוטר התפרץ לדבריה של אביב.
"אני לא… לא ממש…" אביב ניסתה להיזכר.
"זה משנה עכשיו?" התערבתי.
"אני מניח שלא." ענה השוטר וחזר לכתוב עוד כמה דברים על הדף.
אביב שתקה, היא הניחה מרפקיה על ברכיה וביניהם את ראשה.
"הכל בסדר, קטנה?" רכנתי אליה והנחתי את ידי על גבה. "את מעולה בינתיים." עודדתי אותה.
היה חשוב לי לעודד אותה ולהראות לה שאני שם בשבילה, כי אני יודע כמה זה קשה לה לעשות את זה.
"אני…" היא מלמלה בקול חנוק.
"את רוצה מים?" שאלתי אותה. היא הנהנה בראשה לחיוב.
"אני אלך להביא לך," נעמדתי במקומי.
"אל תלך!" אביב אחזה בידי.
"אבל רצית מים, לא?" שאלתי.
"אל תשאיר אותי פה לבד," היא התחננה.
"יש בעיה?" התערב השוטר.
"האמת ש-"
"שום בעיה." אביב קטעה את דבריי.
"ראינו סרט," אביב עצרה במעט בשביל לקחת אויר. "ראינו סרט. היה שלב שהתחלנו לריב על איזה משהו טיפשי באמצע הסרט." היא סיפרה.
"על מה רבתם?" שאל השוטר בחשדנות.
"אממ… על-"
"זה באמת נחוץ?" התערבתי.
"אתה הנחקר?" שאל השוטר. " לא, נכון. שאלתי אותה." 
אוח, אני שונא את השוטר הזה, לא מספיק גם ככה קשה לה, הוא מקשה עליה עוד יותר?
"אז על מה אמרת שרבתם?" השוטר פנה אל אביב.
"סתם, על איזה משהו טיפשי שקשור לסרט." היא ענתה.
"מה קרה אחר כך?" שאל השוטר ורשם עוד כמה דברים על הדף.
"התפתחה מלחמת כריות, נוצות החלו לעוף באוויר. ואז-" אביב נעצרה, עיניה נצצו מדמעות.
"עוד קצת, חיים שלי." אמרתי בעידוד. "את יכולה לעשות את זה."
"מ-מאחת הכריות נפל שק עם אבקה לבנה." סיפרה וקולה רעד. אחזתי בידה שרעדה גם כן. "אני מצטערת, אני לא יכולה להמשיך." אמרה וקמה ממקומה.
"לאן?" שאלתי אותה.
"הביתה, אני מצטערת דורי, זה קשה לי מדי." אמרה בנימה מתנצלת.
"אל תוותרי עכשיו, יפה שלי." ניסיתי לשכנע אותה להישאר.
היא נענעה ראשה לשלילה. "זה קשה לי מדי," אמרה בקול חנוק.
"אני איתך, אני לא עוזב אותך לרגע." הזכרתי.
"אל תלחץ עליי, אני פוחדת." דמעה בוגדנית זלגה מעיניה.
"אין לך ממה, חיים שלי. אני פה ואני אשמור עלייך." מחיתי עם אגודלי את אותה דמעה בוגדנית שזלגה מעיניה וקירבתי אותה אליי לחיבוק.
"נו, מה קורה?" שאל השוטר בחוסר סבלנות.
אני לא סובל את השוטר הזה, פשוט לא סובל אותו!
אביב ואני התיישבנו חזרה במקומות שלנו. אביב אחזה חזק חזק בידי, כאילו פחדה שאני עלול לעזוב אותה.
"מה היה השק הלבן שמצאת?" שאל השוטר.
"מה אתה חושב שהוא היה?" שאלתי בעצבים. הוא מחרפן אותי השוטר הזה!
השוטר הביט בי במבט אזהרה ואז החזיר את מבטו חזרה לאביב. "אני חוזר על השאלה שלי, מה זה השק הזה?" הוא התעלם ממני לגמרי. שוטר מעצבן.
אביב בלעה את רוקה והחלה לנוע באי נוחות על הכסא. "סמים." אמרה בקול שקט.
"את בטוחה?" שאל השוטר בהרמת גבה.
"למה שהיא תשקר לך?"  הערתי.
השוטר הזה מוציא אותי מדעתי.
"עוד מילה אחת ממך ואני שולח שוטרים שיוצאו אותך החוצה." אמרה בנימה מאיימת.
"מה שתגיד," מלמלתי בזלזול. אביב הביטה בי במבט חושש.
היה מת להעיף אותי מכאן, שיביא אפילו מיליוני שוטרים הוא לא יצליח להזיז אותי.
"כן, אני בטוחה." ענתה אביב. השוטר הנהן ורשם עוד כמה דברים על הדף.
"תמשיכי בבקשה," הוא סימן לאביב להמשיך לדבר.
"אחרי שגיליתי את מה שגיליתי הוא ניסה לחטוף את השקית מידי בכוח, במשך כמה דקות התנהל כמו סוג של מאבק כוח כזה בנינו, בסופו של דבר הוא ניצח." היא סיפרה.
היא הרימה את מבטה אל התקרה, מנסה להילחם עם הדמעות שמאיימות לפרוץ מעיניה.
"חיים שלי, זה תכף נגמר." קירבתי אותה אליי לחיבוק.
התנתקנו מהחיבוק, אביב ניקתה את הדמעות מעיניה. "אחרי הכל הוא היה זה שניצח בקרב הזה ואני מצאתי את עצמי על הרצפה." אביב המשיכה בסיפור.
"הוא הרביץ לך, או שפשוט נפלת?" שאל השוטר בכיווץ גבות.
"זה… זה קרה ביחד כזה. כשרבנו על השק הוא דחף אותי כמה פעמים עד שאיבדתי שיווי משקל ונפלתי." היא ענתה.
"מה היה מהות היחסים שלך עם הנאשם?" שאל השוטר.
"זוג." היא ענתה בשקט. השוטר הנהן בראשו ורשם עוד כמה דברים על הדף.
"ואתה," הוא פנה אליי. "מה הקשר ביניכם?" שאל.
"זאת חברה שלי." עניתי בגאווה והסטתי את מבטי לאביב שחייכה אליי חיוך קטן.
"אז אני מבין שאת לא מבזבזת אפילו רגע." אמר השוטר בהתפעלות וחייך חיוך משועשע. אביב הייתה דיי מובכת מכל המצב שנוצר.
"זה עניינך?"  שאלתי. "לא. תתעסק בעניינים שלך." עניתי בעצבים.
"מצטער." אמר השוטר בהתנצלות.
"מאז, היו לך עוד תקריות עם הנאשם?" השוטר פנה אל אביב.
אביב הסיטה את מבטה אליי, ראיתי בעיניים שלה את כל הכאב והצער שהיא חשה באותו רגע.
את ההתלבטות שהייתה לה אם לספר את מה שקרה לאחר מכן.
הנהנתי בראשי לחיוב, ניסיתי לעודד אותה שזה הדבר הנכון לעשות.
"אחת." היא ענתה בשקט.
"מתי זה קרה?" השוטר הניח את מרפקיו על השולחן והפנה את מבטו לאביב.
"שבוע לאחר מכן." היא ענתה. השוטר סימן לה עם ידו להמשיך לדבר.
"הייתי… הייתי לבד בבית באותו יום,"  היא התחילה לספר. התרכזתי בסיפור, כאילו  שלא שמעתי אותו אף פעם.
"הוא נכנס לחדר שלי, עמד שם וחייך. כאילו כלום." אביב ניסתה להילחם עם הדמעות בעיניה.
רכנתי אליה והנחתי את ידי על גבה. "אל תלחצי, קחי את הזמן." ניסיתי להרגיע אותה.
"פחדתי, התחלתי להתמלא שוב בפחד, הוא התחיל להתקרב אליי. ניסיתי לברוח." אביב החלה לפרוץ בבכי.
"ששש… הכל בסדר, קטנה שלי." קירבתי אותה אליי לחיבוק חם. " את עושה את זה כמו גדולה." ליטפתי את שיערה.
אביב התנתקה מהחיבוק והסיטה את מבטה לכיוון שולחן החקירות. "הוא…״ היא כיחכה בגרונה. ״הוא התחיל להתקרב אליי, אני לא רציתי, ניסיתי לברוח מה שגרם לו להתקרב יותר, התרחקתי עד שנמחצתי בקיר ולא היה לי לאן לברוח, הוא ניסה לנשק אותי בכוח ואני לא רציתי אני…" הבכי של אביב התחזק יותר, השוטר רשם עוד כמה דברים על הדף שלו.
"זהו, עשית את זה. יפה שלי." עטפתי אותה בחיבוק חם ואוהב.
הייתי כל כך גאה בה, היא עשתה מעשה אמיץ, מעשה שאני בטוח שאחרים במקומה לא היו עושים.
השוטר השפיל את מבטו אל המחברת, רפרף בעיניו בדפים.
"אין לך מושג כמה אני גאה בך." נשקתי לראשה של אביב.
השוטר סגר את המחברת והסיט את מבטו אלינו. "אני חושב שסיימנו, זה יספיק לנו בשלב הזה." הוא אמר בקולו המחוספס.
"אביב, כל הכבוד. היית גיבורה." הוא אמר ועזב את החדר.
עד כמה שלא סבלתי את השוטר הזה והיו לנו אינסוף חילוקי דעות במשך השעתיים הללו, בדבר אחד הוא צודק. אביב באמת הייתה גיבורה.
"אני לא מאמינה שזה נגמר." היא החלה  לצחקק ולבכות יחד.
"תוציאי הכל, יפה שלי."  חיבקתי אותה וחייכתי חיוך מרוצה.
"אני אוהב אותך, גיבורה שלי." מחיתי את הדמעות מעיניה ונשקתי לשפתיה נשיקה עדינה.

אביב ואני יצאנו מתחנת המשטרה פוסעים יד ויד אל האוטו. הופתעתי לראות שכבר נהיה חשוך בחוץ. השעה גם נהייתה מאוד מאוחרת.
"מה אתה חושב שהולך לקרות עכשיו?"  שאלה אביב בחשש בזמן שהיינו באוטו.
"שיהיה בסדר." עניתי בנימה אופטימית.
"אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם כל זה בלעדיך." היא שילבה את אצבעותינו זו בזו.
"אני תמיד אהיה שם בשבילך." השבתי והגנבתי לעברה מבט חטוף. היא חייכה אליי חיוך קטן.
"לא חשבתי שאני אגיד את זה איי פעם, אבל אני שמחה שעשיתי את זה." היא אמרה בחיוך.
"אני גאה בך, נסיכה שלי." אמרתי בחיוך והעברתי את ידי בלחייה.
"היי, פספסת את הפנייה לבית."  אמרה אביב כששמה לב ששיניתי קצת את הדרך.
"מי אמר שנוסעים הביתה?" התחכמתי.
"אה, לא?" שאלה באותה נימה.
"לא." עניתי בחיוך.
"שאני אנחש לאן הולכים?" שאלה.
"את יכולה לנסות." עניתי והסטתי את מבטי לכביש.
לאחר "הביקור" שלנו בתחנת במשטרה רציתי לקחת את אביב למקום מיוחד, שונה, לשנות קצת אווירה.
"אולי תגלה לי בכל זאת?" אביב התחננה לאחר אינספור ניחושים כושלים.
"לא. תצטרכי לחכות ולראות." התגריתי בה. אביב עשתה פרצוף חמוץ ושילבה את ידיה.
אני פשוט מת על הילדה הזאת!
תוך מספר דקות של נסיעה הגענו ליעד, הנמל!
חניתי את האוטו ליד הנמל, שנינו ירדנו מהאוטו.
"דורי, אני…" אמרה אביב בפה פעור.
"האמת, חשבתי שזה המקום הראשון שתחשבי עליו." הודיתי.
לא סתם בחרתי לקחת את אביב לנמל. בעבר, היינו מגיעים לנמל בכל יום שבת יחד עם המשפחות שלנו, היינו עושים ארוחות בוקר משפחתיות יחד. זה גם היה המקום שאביב ואני נפגשנו לראשונה. הפגישה שלנו הייתה מקרית לחלוטין, זה קרה לפני עשר שנים. אני אז הייתי בכיתה ג', אני והמשפחה שלי עברנו לא מזמן לעיר. הגענו לנמל באחת השבתות, במקרה פגשתי את אליאור בנמל, זה קרה בתקופה שאליאור ואני היינו חברים טובים.
את אביב אני זוכר כילדה קטנה ונמוכה עם נמשים על הפנים, אני זוכר איך אפילו לא עברה דקה מהפעם שנפגשנו וכבר התחלנו לריב. הייתי אוהב לעצבן אותה. טוב… אני עדיין אוהב.
"לא ייאמן, המקום הזה מעלה בי כל כך הרבה זיכרונות נעימים מפעם." אמרה בחיוך.
"כן… אני זוכר איך תמיד אליאור ואני אהבנו להעיף עלייך חולות ואז לברוח." צחקקתי.
"היי!" אמרה אביב בקול פגוע. "היה לוקח לי שעות להתנקות מהחול המגעיל הזה." היא אמרה ואני בתגובה פרצתי בצחוק כשנזכרתי באותם ימים.
"אתה רע," היא רטנה.
"די, יפה שלי. קצת זיכרונות מפעם." משכתי אותה אליי לחיבוק מפייס.
אביב ואני ישבנו במשך כמה דקות על אחד הספסלים, השקפנו על הים.
"קר לך?" שאלתי את אביב כשהרגשתי את גופה מתחיל לרעוד ושיניה נקשו. הורדתי את הז'קט שלי וכיסיתי אותה בו. אביב השעינה את ראשה על חזהי.
"רגע, מה איתך?" שאלה בדאגה והזדקפה מעט. "שלא תתקרר."

"חייכתי חיוך קטן. "כשאני איתך אין מצב שיהיה לי קר, כשאני איתך אני מרגיש חום בכל הגוף." עניתי. קירבתי את אביב אליי וליטפתי את ראשה.
״דורי?״ אביב קראה בשמי.
״מממ…״ המהמתי.
״אני אוהבת אותך.״ היא מלמלה. חייכתי לעצמי.
אולי זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את המילים האלו יוצאות מפיה, אבל אני חייב להודות שזה מרגש כל פעם מחדש לשמוע את זה.
״גם אני.״ השבתי בחיוך.
״גם אתה מה?״ אביב הסיטה את מבטה אליי.
״אוהב, מאוד.״ עניתי ונשקתי לשפתיה ברכות.
התנתקנו מהנשיקה, אביב השעינה על ראשה על חזהי. למשך כמה דקות שררה שתיקה, אבל שתיקה טובה כזאת.
"תראה אותנו, הייתי מאמין שזה מה שיהיה איתנו בסוף?" אביב שברה את השתיקה.
"האמת, ממש לא." עניתי בכנות.  "אבל מי אמר שאין הפתעות בחיים?"

"נהנית?" שאלתי את אביב כשהיינו באוטו, בדרך הביתה.
"מאוד," ענתה בחיוך.
אני יכול להישבע שיש לה את החיוך הכי יפה בעולם.
"תודה, דורי." היא אמרה.
"על מה?" שאלתי בתמימות והגנבתי אליה מבט.
"על הכל. לא יכולתי לבקש חבר יותר מדהים ממך." היא ענתה.
"זו רק ההתחלה." מלמלתי בחיוך והתרכזתי בכביש.
שאר הנסיעה עברה בשקט כששירים שקטים מתנגנים ברקע.
מידי פעם הגנבתי מבט קטן לכיוונה של אביב.
היא שקטה כבר יותר מדי זמן. הסטתי את מבטי אליה, היא נרדמה.
"תישני, גיבורה שלי." ליטפתי את ראשה וחייכתי לעצמי.
מדהים איך הדברים הכי לא צפויים קורים בזמן הכי לא צפוי.
מדהים איך הדבר שהייתי צריך כל הזמן הזה נמצא כל הזמן  כל כך קרוב אליי.
אם לפני חצי שנה היו אומרים שאני הולך להתאהב באותה ילדה קטנה עם הנמשים והצחוק הממכר, האחות של החבר הכי טוב שלי, הייתי אומר להם שהם הוזים ושאין סיכוי שזה הולך לקרות.
אבל מי אמר שאין הפתעות בחיים?
עבר עליי הרבה בחצי שנה האחרונה, אבל כל רגע שהיה לי בחצי שנה האחרונה אפילו לא משתווה לרגע שלי עם אביב.
היום, אני יכול להגיד בוודאות עם היד על הדופק זו הרגשה שקורית רק פעם בחיים.
הגעתי לבית של אביב, החניתי את האוטו ממול הבניין. הרמתי את אביב ופסעתי לבניין.
נכנסתי לבית בשקט ובזהירות שלא להעיר אף אחד. השעה הייתה כבר ממש מאוחרת, כולם בבית כבר היו ישנים.
עליתי בזהירות במדרגות כשאביב בידיים שלי, נכנסתי לחדר שלה והנחתי אותה בעדינות ובזהירות על המיטה, חלצתי את נעליה בעדינות, נזהר שלא להעיר אותה. כיסיתי אותה בשמיכה.
התיישבתי בקצה מיטתה ולמשך כמה דקות הסתכלתי עליה ישנה. היא כל כך יפה.
"לילה טוב, גיבורה שלי." נשקתי לראשה וקמתי מהמיטה, פסעתי לכיוון הדלת.
"דורי,"  אביב מלמלה חלושות.
"תישני, קטנה שלי." ניגשתי אליה, התיישבתי לידה בקצה המיטה. ליטפתי את ראשה ברכות. היא עצמה את עיניה לאט לאט.
כמה דקות לאחר מכן קמתי מהמיטה ופסעתי בשנית לכיוון הדלת.
לפתע הרגשתי מגע חם על ידי. זו הייתה אביב. "אל תלך," היא התחננה. "תישן איתי." היא ביקשה.
"אביב אביב…" נאנחתי וחיוך התפרס על פניי.
לא באמת יכולתי לסרב לה, נכון?
אביב פינתה לי מקום לידה במיטה, שכבתי לידה כשהפנים של שנינו פונות אחת לשנייה.
"לילה טוב, אחד שלי." מלמלה אביב בחיוך חולמני ועיניה נעצמו להן לאט לאט.
"לילה טוב, אחת שלי."  מלמלתי בחיוך.

 

 

 

 


תגובות (7)

העלת את הפרק הזה אתמול

26/12/2014 15:56

אוווווווווווווווווו
איזה חמוודיייםםםם
היא באמת גיבורהההה
כל הכבוד להההה
מגיע לו שייכנס לכלאאאא
אני חולה על לידור ואבייבבב
הם כאלה נושייםםם
תמשיייכייייייייייייייייייייייייייייי
ובהצלחהה בבגרותתת

26/12/2014 16:12

    כמעט שכחתיייייי
    מושלםםםם
    אוהבתת ❤️❤️
    חחחחחחחחח
    הייתי חייבת

    26/12/2014 16:12

העלת את הפרק הזה כבר…

26/12/2014 16:13

ישישישישיש !!
פרק שלייייי ! של לידור ואביב בעצם אבל עדין שליייי !!
אין אין לידוריי כזה מושלם ! אני מקנאה באביייב!
חיימשליי אייזה פרק מהם! בחירה מעולה של שיר
תודה רבה על ההקדשה ♥ ועוד תודה קטנה על זה שאת כותבת כלכך מדהים ! הסיפורים שלך הם הנקודת מפלט שלי ביום. כשאני ורצה להירגע אחרי בית ספר אני קוראת פרק וכלכך נהנתת !!
את כותבת פשוט מדהים !
בהצלחה בבגרות !!!
אוהבת מלאאא ♥♥♥

26/12/2014 16:19

זה כזה מושלמייייייייי תמשיכייי

26/12/2014 17:56

מפרק לפרק אני מתפעלת מיכולת הכתיבה האדירה שלך !
את כותבת מדהימה יש לך מלא פוטנציאל!!
את בןאדם כלכך מוכשר, בחיי שאף סיפור באתר לא גורם לי לרגשות חוץ מצחוק.
אבל הסיפור שלך.. שאת כותבת נקודת מבט אביב אני מרגישה איך אני נכנסת לנעליים שלה ואם זה הופך לנקודת מבט אליאור אני מרגישה את הכאב שלו. זה ממש מדהים בעיניי .
חוץ מזה אני ממש לא מאמינה שקים בהריון ועוד מאליאור?!
זה ממש לא פייר אבל.. תופים בבקשה
ליידיס אנד ג'לטמנס לידור ואביב שוב טוגדר !!!
יש לך מזל שלפחות משהו טוב קרה
ו.. אני כמו תמיד מחכה להמשך

16/02/2015 19:18
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך