כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 5

•לידור•
וואו, אחרי השיחה עם אביב הייתי המום, זאת אביב, זאת אותה אביב שאני הכרתי?
זאת אותה ילדה קטנה שפוחדת מהצל של עצמה?
בהחלט קרה כאן הרבה בחמש שנים האלה שלא הייתי כאן.
״טוב, אני מוכן.״ אליאור העיר אותי ממחשבות.
״הגיע הזמן, באמת.״ מלמלתי בעצבים.
״טוב מה אתה עצבני,״ הוא אמר באותו טון. 
״כמה זמן לוקח להתארגן?״ שאלתי בעצבים.
״לא מספיק הודעת לי בהתראה של רבע שעה, אתה עוד צועק עליי?״ הוא שאל בעצבים.
״אפשר לחשוב שאתה צריך להתאפר ולהעביר מחליק על השיער.״ גיחכתי.
״לא, אבל אני צריך…״ הוא התחיל לומר ואז נעצר כשאביתר נכנס למטבח.
״וואו לידור, שנים.״ אמר אביתר בהתלהבות כשראה אותי, התחבקנו חיבוק חברי.
״וואלק, היית מכוער נשארת מכוער,״ אמרתי בגיחוך ואליאור צחק. ״כמו אחיך.״ הוספתי בעקיצה.
״אפ אפ, דבר יפה.״ אליאור נתן לי כאפה בעורף.
״מה, לאן אתם הולכים?״ שאל אביתר.
״למסיבה.״ עניתי בחיוך. ״רוצה לבוא?״ שאלתי אותו ואליאור נעץ בי מבט רצחני, החזרתי לו מבט מבולבל.
״כן!״ ענה אביתר בהתלהבות. ״זאת אומרת… לא.״ הוא מיהר לשנות את דעתו כאשר ראה את המבט הרצחני שאליאור נעץ בו.
״טוב, יש לנו מסיבה ללכת אליה.״ אמר אליאור.
״כשאתה צודק, אתה צודק.״ הסכמתי איתו. 
״טוב, אני עולה להביא את הפלאפון.״ הוא אמר.
״אני מחכה לך באוטו.״ אמרתי, נפרדתי מאביתר וירדתי למטה.
–
התיישבתי באוטו וחיכיתי לאליאור, כמה דקות לאחר מכן הוא הגיע.
״מה זה גבול?״ הוא שאל בגיחוך כאשר ניסה לפתוח את הדלת של האוטו שהייתה נעולה.
״לא.״ עניתי וחייכתי חיוך משועשע.
״נו אז מה, למה נעול?״ הוא שאל בעצבים וניסה לפתוח את הדלת.
״הכניסה למזיקים אסורה.״ עניתי וחייכתי חיוך משועשע.
אליאור הסתכל לצדדים והביט בי במבט מבולבל.
״מה אתה רוצה ממני אתה?״ הוא שאל בבלבול. ״מה נפלת עליי עכשיו?״ הוא שאל בעצבים.
״את זה,״ אמרתי והצבעתי על הסיגריה שהייתה בידו. ״לפח.״ קבעתי.
״מה נהיית כמו החבורה הירוקה?״ הוא גיחך, הבטתי בו בשאלה. ״הפסולת לפח וחסל.״ הוא צחק, צחקתי גם אני.
״לא, עכשיו ברצינות.״ הבעת פניי הפכה לרצינית. ״רוצה להיכנס, בלי הסיגריה.״ אמרתי.
״אתה מציב לי אולטימטורים עכשיו?״ הוא שאל.
״אין מושג מסה האולטי מה שזה לא יהיה שלך, אתה נכנס, בלי הסיגריה.״ קבעתי.
״יענו, או אני או הסיגריה?״ הוא שאל.
״תחליט, או שאתה נכנס בלי הסיגריה, או שאתה נשאר בחוץ עם הסיגריה.״ הדגשתי כל מילה ומילה. 
״נו מה, אתה רציני איתי עכשיו?״ הוא שאל בפליאה. ״אחי,בחייאת לידור, אתה יודע שזה יקר.״ הוא התחנן והצביע על הסיגריה שהייתה בידו.
״יקר יקר, לא באוטו שלי.״ אמרתי בנחישות.
״טוב, צחקנו נהנינו, עכשיו תן להיכנס.״ הוא ביקש וניסה לפתוח את הדלת בכוח.
״בלי הסיגריה.״ אמרתי והדגשתי כל מילה.
״מה זה?״ הוא שאל בפליאה.
״אתה לא נכנס עם הסיגריה לאוטו שלי.״ קבעתי. ״האוטו עבר ניקוי היום בבוקר.״ הסברתי, אליאור הביט בי בשאלה. ״ראבק, אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי, פעם אחת, לשמור על האוטו נקי. פעם אחת.״ אמרתי בחצי צעקה ודפקתי על ההגה מתוך עצבים.
אפשר להגיד שפעם הייתי בלגאניסט אמיתי, סדר וניקיון לא היו ממש בסדר העדיפויות שלי, אבל עם השנים זה השתנה, לפחות כשזה קשור לאוטו שלי. אליאור הביט בי במבט המום. 
״מה אתה מסתכל עליי ככה?״ שאלתי בעצבים. ״בוא תנקה אתה את האוטו שלוש שעות.״ אמרתי בהתגוננות.
אליאור הביט בי במבט משועשע,
״וואלה אחי, זה באמת היה נאום מרגש, נוגע ללב.״ הוא צחק ומחא כפיים.
״אתה נכנס או מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות.
״תן לי לחשוב על זה.״ הוא אמר וחייך חיוך משועשע.
״טוב, אז אני נוסע, סלאמת.״ אמרתי ובאתי לסגור את החלון.
״נו חכה רגע!״ הוא עצר אותי. ״צוחקים איתך מה לקחת ברצינות.״ הוא צחק.
 אליאור הניף את ידיו לגובה כתפו כחף מפשע. הוא זרק את הסיגריה ודרך עליה.
״זהו, עכשיו אני יכול להיכנס לאוטו, או שיש עוד סלקציה שאני צריך לעבור לפני?״ הוא שאל בגיחוך. 
״האמת, נראה לי שהכל…״ אליאור קטע אותי ונכנס לאוטו.
״בסדר.״ מלמלתי לעצמי את המשך המשפט.
״חשבתי שסלקציה יש רק במועדונים, פעם הבאה תודיע לפני, שים שלט על האוטו או משהו כזה.״ הוא גיחך.
״שלט כמו, הכניסה למכוערים אסורה?״ שאלתי בגיחוך. ״כי אם כן, אתה יודע שאסור לך להיכנס.״ צחקתי.
״פעם הבאה אני נוסע באוטו שלי,״ הוא רטן בעצבים.
״אוהו, עד פעם הבאה.״ צחקתי. ״בשביל לנסוע באוטו שלך, אתה לא צריך אוטו קודם?״ שאלתי בגיחוך.
״חבר זבל, זה מה שאתה.״ הוא מלמל ועשה את עצמו נעלב.
״אז מה, אנחנו ברוגז עכשיו?״ צחקתי, אליאור שתק.
״אוקיי…״ מלמלתי והסטתי את מבטי לכביש. במשך כמה דקות שתיקה שררה באוטו. 
ידעתי שבכל רגע אליאור ישבור את השתיקה, זה תמיד היה ככה כשהיינו ילדים קטנים.
״טוב, שים שירים, משהו שיהיה שמח.״ אליאור שבר את השתיקה.
ומסתבר שצדקתי, זה מה שאני אוהב באליאור, אנחנו רבים אבל שוכחים אחרי חצי דקה.
״ידעתי שתישבר בסוף.״ גיחכתי.
״לא נשברתי.״ הוא התגונן.
״ברור.״ מלמלתי וחיוך התפרס על פניי. הפעלתי את הרדיו, בדיוק התנגן השיר ״לוחמת״ של אייל גולן. אוח, כמה שאני מת על השיר הזה.
״ויש לי חשק לפעמים לצעוק חזק אל העולם…״ שרנו באוטו.
״תגיד, מה היה הקטע עם אביה?״ שאלתי בהתעניינות.
״איזה קטע?״ הוא שאל בתמימות.
״היית קצת עצבני עליו.״ אמרתי.
״סתם. הסתבך באיזה משהו.״ הוא ענה ביובש.
״מאז שאני מכיר את הקטנצ׳יק הזה הוא מסתבך.״ גיחכתי.
״הוא מוציא אותי מדעתי פשוט,״ אמר אליאור.
״מה הוא עשה הפעם?״ שאלתי ומבטי היה מוסט לכביש.
״שיקר להורים שלי, אמר שהוא חולה, ואם זה לא מספיק הוא ברח למסיבה.״ הוא ענה.
״נו אז?״ שאלתי בקלילות. 
״מה אז?״ הוא הרים את קולו. ״הוא שיקר.״ אמר אליאור.
״מזכיר לי מישהו.״ גיחכתי והסתכלתי על הכביש.
״מה אתה רומז פה?״ שאל אליאור.
״לא רומז. אומר בפירוש.״ אמרתי בכנות. ״אביה, הוא העתק שלך.״ קבעתי.
״ממש לא!״ אמר אליאור. ״אנחנו לא דומים.״ אליאור התגונן.
״כן!״ אמרתי בנחישות. ״אנחנו היינו הרבה יותר גרועים ממנו.״ הודיתי.
״טוב… בדבר אחד אתה צודק.״ הוא הודה. ״אנחנו באמת היינו גרועים יותר.״

•אליאור•
הגענו למסיבה, נכנסנו למועדון. מהמועדון בקעו קולות של מוזיקה חזקה, וריח חזק של סיגריות ואלכוהול.
״טוב שלא באתם אחרי האפטר.״ אמר אור בגיחוך.
״תאשים אותו,״ אמר לידור והפנה לעברי אצבע מאשימה.
״למה אני לא מופתע?״ שאל נתאי בגיחוך.
״סתמו סתמו,״ אמרתי בעצבים ופסעתי לכיוון הבר.
התיישבתי על הבר עם כוס וודקה ביד, לפתע הרגשתי נגיעה קלה על הכתף. זו הייתה בחורה, שהאמת הייתה נראית לא רע בכלל. היא לבשה שמלה אדומה קצרה.
״המקום הזה תפוס?״ היא שאלה והצביעה על הכסא שהיה לידי.
״לא.״ עניתי ביובש ולגמתי מהוודקה.
הסטתי את מבטי לרחבה, כל אחד מהחברים שלי כבר היה מסודר עם מישהי מהצד. החיים הטובים.
לומר את האמת, זה כל כך קשה לי ללכת למסיבות ועוד איכשהו לשמור על עצמי לא לעשות שטויות. אבל אני תמיד נוהג להזכיר לעצמי את קים, וכל הסבל הזה שווה הכל.
״אני שיר,״ אמרה אותה בחורה והושיטה לי את ידה.
היא באמת הייתה נראית טוב, קשה להגיד לא לאחת כמוה. אבל מיד דאגתי להזכיר לעצמי את קים, שמחר שאני הולך לראות אותה.
״ואני…״ התחלתי לגמגם, היא הביטה בי בחיוך וחיכתה לתשובה.
ואז ברגע האחרון התאפסתי על עצמי. ״אני הולך.״ אמרתי וקמתי ממקומי, אבל אותה בחורה לא ויתרה, היא אחזה בידי.
״עזבי!״ אמרתי בעצבים וניסיתי להשתחרר מאחיזתה.
״הייתי עוזבת אם הייתי בטוחה שאתה באמת רוצה ללכת.״ היא אמרה וליטפה את לחיי. 
המגע שלה הרגיע אותי. באותו רגע התנהל ויכוח סוער בין הראש שלי לרגליים שלי. מצד אחד, הרגליים שלי באמת רצו להישאר, אבל מצד שני הראש שלי כל הזמן הזכיר לי את קים.
״אז מה אתה אומר?״ היא שאלה בחיוך. ״תישאר?״