כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 60

•אביב•
התייצבתי מול המראה, בחנתי את גופי. הייתי לבושה בשמלה שחורה צמודה שלחצה במעט על צלעותיי.
את פני עיטר איפור עדין, שיערי היה אסוף לקוקו גבוה וכמה חתיכות שיער נופלות על פניי.
״אוח…״ הסטתי את מבטי לכיוון הדלת שנפתחה בפתאומיות. ״תי.״ אביתר עמד בפתח מביט בי בפה פעור.
הבטתי בו במבט שואל. אביתר שתק והמשיך להביט בי כשעל פניו הבעת פנים המומה אך מרוצה.
״טוב… צא מההלם.״ התחלתי לצחקק.
״כן, ברור.״ הוא מלמל והחל לסדר את עצמו מול המראה.
״אוייש, אביה.״ נענעתי בראשי ופלטתי גיחוך קטן מפי.
״מה?!״ הוא חזר להביט בי.
״כלום.״ השבתי.
״נו!״ הוא לחץ עליי.
״כלום. שום כלום.״ נלחמתי עם עצמי לא לפרוץ בצחוק.
״אביב!״ הוא האיץ בי.
״מצחיק אותי כמה שאתה גנדרן.״ אמרתי בכנות.
״כאילו שאת לא.״ הוא עקץ אותי.
״מה זה אמור להביע?״ הבטתי בו בהרמת גבה.
״כנראה שאחרי הכל זוגיות עשתה לך טוב.״
״ע…על מה אתה מדבר?״ שאלתי מבולבלת.
״סופסוף התחלת להתנהג כמו בת.״
״רגע… שאני אבין, לפני כן לא הייתי מספיק נשית עבורך?״ שאלתי.
״אם לומר את האמת… ילדה שלומדת ג׳ודו במקום ריקוד ומכסחת את כל הבנים בקבוצה שלה או ילדה שמעדיפה ללכת אחר הצהריים למגרש לשחק כדורגל עם החבר׳ה במקום ללכת לקניון עם שאר הבנות, היא…״
״אוקיי. הבנתי אותך.״ קטעתי אותו בכעס.
״אבל עכשיו… עכשיו את ליגה אחרת, אוחתי.״ אביתר הביט בי מחייך.
״כן… טוב… אני דיי אוהבת את מה שאני רואה האמת.״ הצהרתי בזמן שהבטתי בעצמי במראה הארוכה הממוקמת בחדרי.
״זה הדבר הכי חשוב.״
״טוב… הגיע הזמן שנצא כבר, לא?״ שאלתי אותו.
״אחרייך.״ אביתר פתח את הדלת ופינה לי את הדרך.
״וואו.״ אמרתי בהתרשמות.
״מה?״ שאל בעודו מסדר את שיערו.
״סופסוף נהיית גבר.״ טפחתי את שכמו ויצאתי מהחדר מצחקקת ואביתר בעקבותיי.

״רגע… שאני אבין, לפני כן לא הייתי מספיק גבר בשבילך?״ הוא שאל בזמן ששנינו ירדנו במדרגות.
״תראה… בקשר לזה…״ ניסיתי להתחמק.
״כן, אני מקשיב.״ אני חייבת נס משמיים לצאת מזה.
״אהמ… זה לא שאתה לא…״ לפתע נשמע צלצול בדלת.
תודה אלוקים! הסטתי את מבטי לשמיים וחייכתי חיוך קטן. ״זאת בטח נועה.״ מלמלתי ורצתי לפתוח את הדלת.
״שלא תחשבי שתצליחי להתחמק ממני לעוד הרבה זמן.״ אמר אביתר באזהרה.
״נונה!״ התנפלתי על נועה בחיבוק כאשר פתחתי את הדלת.
״סליחה… אנחנו מכירות?״ שאלה נועה בהיסוס. אביתר מיד החל לפרוץ בצחוק.
״מה אתה צוחק?״ הסטתי את מבטי לא לאביתר.
״אפילו החברה הכי טובה שלך לא מזהה אותך.״
״א…אביב? זאת את?״ שאלה נועה.
״אני.״ אישרתי.
״וואו.״ נועה הביטה בי בפה פעור.
״לא בכל יום יש מסיבת סיום.״ הסברתי.
״שיחקת אותה, אחותי.״ אמרה נועה בהתפעלות.
״תודה. גם את נראית לא רע.״ התגריתי בה.
״לא רע?״ שאלה נועה בפליאה. ״אני נראית מושלם.״
״כן, טוב… אבל אני יותר.״ התערב אביתר.
״מה אתה קשור?״ עקצתי אותו.
״קשור וחצי.״ השיב בהתגרות.
״אולי נצא כבר?״ אמרה נועה.
״אני רק הולכת להביא את הפלאפון שלי מלמעלה.״ אמרתי.
נועה ואביתר הנהנו בראשם לחיוב.
עבר כבר חודש מאז שלידור ואימו טסו. מאותו יום לא שמעתי מלידור.
אם לומר את האמת, אני לא חושבת שאני אשמע ממנו איי פעם. אולי טוב יותר ככה.
אני אוהבת את לידור. אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לאהוב מישהו אחר כמו שאני אוהבת את לידור.
במשך שבועיים ניסיתי לשכוח אותו, להכריח את עצמי להמשיך הלאה.
אביתר התנדב לעזור לי. הוא מזמין אותי לצאת איתו ועם החברים שלו בכל פעם שהם יוצאים.
אני מודה שפעם לא ממש אהבתי מסיבות, אפילו שנאתי אותן. אבל משהו בחודש האחרון השתחר אצלי.
גיליתי צדדים חדשים בעצמי, צדדים כיפיים יותר. אני בכלל מרגישה שנולדתי מחדש.
״אני חשבתי שאמרתי לך לא להתקשר אליי יותר.״ קולות בקעו מכיוון חדרו של אליאור. קים.
כן, מועד החתונה של אליאור וקים הולך ומתקרב. הבטן של קים הולכת וגודלת מחודש לחודש.
אני… רק המחשבה הזאת שהולך להיות ילדה לאליאור מהקרפדה הזאת, או עצם העובדה שהוא הולך להתחתן איתה ואנחנו נהיה גיסות עושה לי חשק להקיא.
משום מה השיחת טלפון של קים מאוד סיקרנה אותי. הצמדתי את ראשי אל הדלת והתרכזתי בשיחה.
״רגע… אתה בטוח? זה סופי?״ שמעתי את קולה של קים. ״היא עשתה הפלה.״ לא יכולתי לשמוע את הצד השני מדבר אלא רק את קים והקול המעצבן שלה.
על איזו הפלה היא מדברת? חשבתי לעצמי. ולמה היא נשמעת שמחה כל כך?
״לא לא. אני לא מאמינה לך.״ שמעתי את קים מצחקקת. ״ירדן. עשתה. הפלה.״
פערתי את פי. איזו ירדן? ירדן של אליאור? הייתי המומה. טוב… אולי זה רק צירוף מקרים. מה קורה פה?
אני חייבת לדלות עוד ועוד מידע.
״אביב!״ נשמע קולה של נועה מהקומה הראשונה.
״שיט.״ מלמלתי לעצמי. נועה ואביתר מחכים לי.
בלית ברירה נאלצתי לעזוב את קים ושיחת הטלפון שלה וירדתי במדרגות לקומה הראשונה.
״כמה זמן להביא פלאפון?״ אביתר הביט בי בפנים חמוצות.
אני חייבת לגלות עוד ועוד על השיחת טלפון המוזרה של קים.
״אביב.״ נועה העירה אותי ממחשבות.
״אה… מה?״ שאלתי.
״הכל בסדר איתך?״ שאלה בדאגה.
״כן בטח, אני… בואו נצא שלא נאחר.״ ניסיתי להתחמק. אביתר הביט בי בעיניים מצומצמות נראה לא ממש משוכנע מהתשובה שלי.

״אני לא מאמינה שהמסיבת סיום שלנו היא בחצר בית הספר, כאילו זה סוף שנה אז…״ שלושתנו פסענו לכיוון בית הספר. נועה כהרגלה קיטרה כל הדרך ואילו אביתר היה עסוק בלהביט בי במבט חשדן.
״מה נסגר?״ שאלתי אותו.
״הכל בסדר?״ שאל בדאגה. הנהנתי בראשי לחיוב.

אני חייבת להשיג מידע נוסף על השיחת טלפון של קים.
לא יודעת… משהו שם לא מסתדר לי כל כך. קים בהריון, חודש חמישי ליתר דיוק. השיחת טלפון ממוקדם על איזו ירדן אחת שעשתה הפלה, קים מאושרת.
״היי, למה את עומדת פה ככה סתם? בואי לרקוד!״ נועה משכה אותי איתה לרחבת הריקודים.
ואם הירדן הזאת זאת ירדן של אליאור? חשבתי לעצמי.
״אביב!״ נועה העירה אותי ממחשבות. שידלתי חיוך ואילצתי את עצמי להינות כדי שנועה לא תחשוד בשום דבר.
המסיבה הייתה רועשת ועמוסה. הבטתי בכל הילדים רוקדים ונהנים. כל התיכון מכיתות י עד יב נכחו במסיבה.
חיפשתי את אליאור בעיניים. אני חייבת לגלות עוד פרטים על השיחה של קים.
״אני הולכת להתאוורר קצת בחוץ, דיי חנוק פה.״ הודעתי לנועה בקול חזק מתקשה להתגבר על המוזיקה החזקה שהתנגנה באולם. נועה הנהנה בראשה לחיוב.

הסתובבתי באולם, חיפשתי את אליאור וקים בעיניים. ״אביב.״ לפתע נשמעה צעקה מאחוריי. זה היה אביתר. עצרתי ופסעתי לכיוונו. החברים של אביתר סרקו את גופי והביטו בי בחיוך. ״תעיפו את המבט.״ אמר אביתר בעצבים. צחקקתי קצת. ״לאן את הולכת?״ שאל בחשדנות.
״לנשום קצת אוויר, דיי חנוק לי כאן.״ הסברתי.
״איפה נועה? למה את לבד?״ שאל.
״סתם. ככה טוב לי.״
״אני אבוא איתך.״ הציע.
״זה בסדר, תשאר כאן. אני עוד מעט אחזור.״ מחיתי.
״אני יוצא קצת לנשום אוויר וחוזר.״ הודיע אביתר לחבריו.

״חבל, אביה. אני לא רוצה שתפסיד הכל בגללי.״
״כולה מסיבה, הייתי בטובות יותר.״ השיב. אני בתגובה התחלתי לצחקק. ״טוב, את רוצה לספר לי כבר מה קורה?״
״מה קורה?״ שאלתי בתמימות.
״אני מרגיש שעובר עלייך משהו.״
״לא עובר עליי שום דבר, אביה.״ ניסיתי להתחמק.
״לא יודע, את מוזרה כבר מאז שיצאנו.״ אמר. ״אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל אני מרגיש את זה שקרה משהו, אנחנו תאומים. אני יודע שקרה משהו.״ התעקש אביתר.
״אתה בטוח שלא תחשוב שהשתגעתי ברגע שאספר לך?״ שאלתי בחשש.
״אביב, את הבנאדם הכי שקול ורציני שאני מכיר. אין מצב שאני אחשוב ככה.״ אמר.
״טוב, זה לא הולך להיות קל.״ הזהרתי.
״אני מקשיב.״

״טוב… צא מההלם.״
״זה ממש לא מצחיק מה שעשית עכשיו, אביב.״ אמר אביתר בפנים רציניות. ״אליאור ממש יכעס כשהוא יגלה על זה.״
״ידעתי שלא תאמין לי.״ חייכתי חיוך מזויף. ״מה חשבתי לעצמי שסיפרתי לך בכלל?״
״לא יודע, אביב. זה קצת נשמע לי מופרך מידי בשביל שזה יהיה אמיתי.״ אמר אביתר.
״אל תשכח שבכל זאת קים הייתה במוסד לחולי נפש פעם.״ הזכרתי.
״אבל עדיין, לזייף היריון בשביל שאליאור לא יהיה עם ירדן, זה חולני מידי, אפילו למישהי כמו קים.״
״לא אמרתי שהיא זייפה את ההיריון שלה, היא באמת בהריון.״ אישרתי.
״אז מה את מנסה להגיד כאן?״ שאל אביתר.
״אתה לא מרגיש שקורים כאן יותר מידי צירופי מקרים?״ שאלתי בחשדנות.
״אני לא מבין.״ אביתר הביט בי מבולבל.
״אנחנו חייבים לדבר עם ירדן.״ קבעתי.
״ואם בכלל כל מה ששמעת זה לא נכון?״ שאל אביתר.
״שאני אבין, אתה מנסה לגרום לי להרגיש משוגעת?״ שאלתי בעצבים.
״תירגעי, זה לא מה שאמרתי.״ אמר אביתר ברוגע. ״אני רק אומר שמה שיש לנו זה לא מספיק.״
״אנחנו צריכים את הפלאפון של קים.״ קבעתי.
״מה יעזור לך הפלאפון של קים?״ שאל אביתר בבלבול.
״בטוח יש שם הודעות, שיחות. דברים שיכולו לעזור לנו.״ עניתי.
״אבל איך לעזאזל נוכל לקחת לקרפדה הזו את הפלאפון מבלי שהיא תשים לב? הרי היא לא הולכת סנטימטר בלי הפלאפון שלה.״ אמר אביתר.
״אביב!״ לפתע נשמעה צעקה מרחוק. אביתר ואני הסטנו את מבטינו למקום שממנו בקעה הצעקה. ראינו אליאור וקים מרחוק אוחזים יד ביד ולאט לאט הולכים ומתקרבים אלינו.
״נו גאון, מה עכשיו?״ שאל אביתר.
״עכשיו תסמוך עליי ויהיה בסדר.״ השבתי.
לאט לאט אליאור וקים החלו לצמצם את הפער וחלו להתקרב אלינו יותר ויותר.
״אני מאוד מקווה שחשבת מה לעשות.״ אמר אביתר.
״היי!״ אמרה קים בקולה הצווחני וחייכה חיוך צבוע.
״גם אתה פה?״ שאל אליאור בפליאה כאשר ראה את אביתר יחד איתי.
״הייתי צריך קצת אוויר.״ השיב אביתר.
״אם אביה צריך להתאוורר קצת ממסיבות, סימן שימות המשיח הגיעו.״ אמר אליאור בגיחוך.
״מאמי, אתה בא?״ קים פנתה אל אליאור במבט מתחנן. כבר ציינתי כמה שאני שונאת אותה?!
״אתם לא באים פנימה?״ שאל אליאור בעודו מצביע לכיוון אולם הספורט.
אביתר ואני התחלנו להחליף מבטים אחד עם השני. ״אממ… תלכו אנחנו ניכנס עוד חמש דקות.״ אמרתי.
״טוב, איך שאתם רוצים.״ אמר אליאור במשיכת כתף והוא וקים פסעו לכיוון אולם הספורט.
״אוייש, כמעט שכחתי.״ מלמלתי.
״שכחת מה?״ שאל אביתר בתמימות.
״אליאור!״ קראתי לו. קים ואליאור הסתובבו אליי והביטו בי בעיניים שואלות. ״אממ… אתה יכול לתת לי הפלאפון שלך בבקשה?״ שידלתי חיוך.
״את הפלאפון שלי?״ אליאור הביט בי מבולבל.
״כן, הפלאפון שלי נשאר בבית, אני צריכה להתקשר לאימא להגיד לה משהו ו…״
״אז למה לא ביקשת מאביה?״ שאל אליאור.
״כי…״ הסטתי את מבטי לאביתר. הבטתי בו במבט מתחנן שיעזור לי.
״היא ביקשה, אבל אין לי בטרייה.״ התערב אביתר.
״אוף.״ אליאור נאנח. ״תאמינו לי אתם שניכם, אתם לא אחראים.״
״אז אפשר?״ שאלתי בציפייה.
״בסדר, קחי.״ אליאור הושיט לי את הפלאפון שלו.
יופי. בינתיים הכל הולך לפי התוכנית.
לקחתי את הפלאפון של אליאור. התחלתי לדפדף ברשימת אנשי הקשר שלו, חיפשתי את המספר של ירדן.
״מה קרה?״ שאל אליאור.
״אני… אני מחפשת את המספר של אימא.״ עניתי.
״את זוכרת אותו בעל פה, אביב.״ אמר אליאור בחשדנות.
״הינה!״ אמרתי בהתרגשות. ״הסתדרתי.״ הכרזתי.
״טוב, חבל שתתקעו כאן סתם בגללי, לכו תהנו.״ שידלתי חיוך.
״הפלאפון.״ הזכיר אליאור.
״אל תתרחקו יותר מידי, אני אחזיר לך אותו עוד חמש דקות.״ הודעתי.
״אביב, בלי שטויות. הא?״
״תירגע, הכל בסדר.״ צחקקתי.
אליאור וקים החלו לאט לאט להתרחק. חיכיתי שהם ייכנסו אל תוך אולם הספורט בכדי שאוכל להתחיל במשימה שלי.
״את מוכנה להסביר לי מה זה היה?״ שאל אביתר.
״פשוט מאוד.״ השבתי בחיוך. ״נמצא את המספר של ירדן, נלך לדבר איתה, היא תספר לנו הכל ואז…״
״אז מה, אביב? אז נרקום תוכנית סודית כזאת שבה הכל חוזר להיות כמו שהיה קודם?״ שאל אביתר.
״אני…״
״אביב, צאי מהסרט שאת חיה בו.״ הוא קטע אותי בצעקה. הבטתי בו המומה. לרגע אחד הוא האח הכי מתחשב והכי מבין שיש ואחר כך, הוא האח הכי מגעיל בעולם.
הוא נענע בראשו ופלט גיחוך מפיו. ״לא מאמין שבכלל שיתפתי פעולה עם השטות הזאת, יש מסיבה בפנים ואני פה מתעסק בשטויות.״
״אתה יודע מה?״ שאלתי ברטוריות. ״לך, פשוט תלך.״ צעקתי. ״אף אחד לא הכריח אותך.״
״אביב, תאמיני לי שגם אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהיה קודם, אבל מה לעשות? לא כל מה שאנחנו רוצים קורה.״
״אוקיי. אתה לא רוצה לעזור לי, לא צריך. אני אסתדר לבד.״
״אביב,״
״קח.״ הנחתי בידו של אביתר את הפלאפון של אליאור. ״תן לו את זה בדרכך פנימה.״
״את מוכנה להקשיב לי שנייה?״ שאל מיואש.
״תהנה.״
״מה תהנה, את לא באה?״ שאל מבולבל.
צקצקתי בלשוני. ״לא ממש מתחשק לי, אם לומר את האמת דיי נמאס לי כבר מכל המסיבות האלה.״
״אביב,״ אביתר אחז בידי מונע ממני ללכת. ״תבטיחי לי שלא תעשי שטויות.״ התחנן.
״לילה טוב, אביה.״ מלמלתי ויצאתי משטח בית הספר מתעלמת מקריאותיו של אביתר לעברי.

•לידור•
״נוסעים נכבדים, טיסה מספר 69448 תנחת בעוד כחמש דקות.״ התעוררתי ממשמע מערכת הכריזה במטוס.
שפשפתי את עיניי עם ידיי והתחלתי להתמתח במקומי.
עבר חודש מאז שאימא ואני טסנו ללונדון. חודש שאני רחוק מהחברים שלי, מהבית שלי.
אחרי חודש שלם בלונדון, הבנתי טוב מאוד שזה לא הבית שלי, שזה לא המקום שלי. הרגשתי מבולבל.
החלטתי לחזור לארץ, לפחות עד שאני באמת אחליט מי אני, מה אני רוצה לעשות.
לא סיפרתי לאף אחד על החזרה שלי לארץ. אפילו לא לאליאור, החבר הכי טוב שלי. איש הסוד שלי.
המטוס נחת, לאט לאט הנוסעים החלו לרדת מהמטוס.
לקחתי את המזוודות והתיק שלי ויצאתי משדה התעופה, חיכיתי למונית.
מחוץ לשדה התעופה הוצב שלל מוניות העומדות בטור זו אחר זו והמוני אנשים אשר ממתינים ליקירהם שייצאו משדה התעופה.
לפתע נשמע צפצוף מאחת המוניות. זה היה הסימן שלי לעלות על המונית.
העמסתי את התיקים והמזוודות על המונית, והתיישבתי במושב שליד הנהג.
״אז לאן אמרת שאתה צריך?״ שאל הנהג.
לאן אני אלך עכשיו באמת? הרי… הרי את הבית שלנו אימא מכרה, ואין לי מספיק כסף כדי לשכור מלון. ״אממ…״ הדקתי את לסתי. ״לרחוב הכליות 12.״ השבתי.
החלטתי בלית ברירה לנסוע לבית של דוד שלי, אחרי הכל הוא המשפחה השנייה שלי. אפשר לומר שהוא גידל אותי מאז שאני ילד קטן.
האמת, אני לא יודע למה באמת בחרתי לחזור הנה שוב. או שבעצם הסיבה לחזרה שלי כן ברורה לי? אביב.
בפעם האחרונה שלנו יחד שתקתי כמו דג, ניסיתי לברוח מהרגשות שלי, התנהגתי כמו פחדן.
לפי מה שאליאור סיפר לי בפעם האחרונה שדיברנו, אביב בסדר גמור. נראה שהיא המשיכה הלאה. אני יודע שיש מצב שאני אחזור עכשיו והיא שכחה אותי. שכל הרגשות שהיו לה כלפיי נעלמו. בכל זאת, בצדק. מגיע לי.
אני בחרתי ואני צריך לשאת בתוצאות של הבחירות שלי.
אבל אומרים שהחיים מלאים בהפתעות, חלקן טובות וחלקן פחות.
אני מאוד מקווה החיים יפתיעו אותי לטובה ושלסיפור שלי יהיה סוף טוב.