כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 41

וואו, אני ממש שמחה שסוף סוף אני מצליחה להעלות 3 ימים ברצף,
אפשר להגיד קולולולולוווו חחחח ;)
מקווה שתאהבו <3

אני מרימה את הטלפון ושמה אותו על האוזן שלי בחזרה, אני נושמת עמוק לפני שאני שואלת את השאלה הבאה
״מתי הטיסה?״ אני שואלת
״….

״הטיסה שלך זה ביום ראשון, עוד ארבעה ימים״ היא אומרת, ואני רק רוצה למות, רוצה לשכוח שזה קורה, רוצה לא לדעת, שזה לא יקרה בכלל
״הבנתי…״ אני אומרת, מנתקת את הטלפון, הדמעות כבר עומדות בעיניי, איך אני עומדת לעזוב הכל? ועוד בהתראה כל כך קצרה? איך אני מספרת לכולם? איך אני ישרוד בלעדיהם?! הם עשו את הכמעט שנה הזאת לתקופה הכי יפה בחיים שלי
״אהובתי״ הוא נכנס לחדר שלי, עם חיוך גדול, אבל בשנייה שהוא רואה את הדמעות שבעיניי, הוא ישר מתיישב לידי, מנסה לדובב אותי
״מה קרה?״ הוא שואל, והבכי שלי מתחזק, הוא נושק על כתפי הימנית, ואני רק חושבת על זה שזה לא יקרה עוד, לפחות לא בשנה הקרובה,
״כלום״ אני אומרת, רציתי לספר לו! אבל אני פשוט לא מסוגלת
״אני מכיר אותך, את לא בוכה סתם״ הוא אומר ואני שותקת
״אתה אוהב אותי?״ אני שואלת לאחר שתיקה ארוכה
״מזה השאלה הזאת?! ברור שכן, אני מאוהב בך ואוהב אותך תמיד!״ הוא אומר
״גם אם נגיד אני ילך, למקום רחוק, עדיין תשאר שלי?״ אני שואלת, מוחה את דמעותי שלא מפסיקות לרדת
״כן, את שלי, את האחת שלי, האישה שלי״ הוא אומר, אבל אני לא מאמינה בו
״מאיפה הבאת את השאלה הזאתת?!״ הוא שואל, אני פותחת את הפה להגיד לו, לספר לו, אבל אני פשוט לא מסוגלת, זה קשה לי מידי, אני לא עונה לו
הוא מרים את ראשי בעדינות, מביט בעיניי, אבל אני לא מישירה לו מבט, אני מפחדת

אוףףף, בבקשה תתנו לי רעיון להמשךך…