כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 43 :)

״דווקא את זה?״ אני שואלת, מסמיקה
״מהה יפה לך אדום״ הוא אומר, מתכוון גם לפנים שלי שהסמיקו וגם לחזייה
הוא קורץ לי, ומחייך את החיוך המושלם שלו

"יאלה לקחתי הכל, בואי" הוא אומר, מושיט לי את ידו ועוזר לי לקום,
כשאנחנו נכנסים לחדר שלו הוא מתיישב על המיטה שלו ומושך אותי לשבת עליו
"מה יש? אני דואג לך, את נראית מוזר" הוא אומר, מלטף את גבי באיטיות, מעביר בכל גבי צמרמורות נעימות, אבל זה דוקר לי בלב, אני לא רוצה לעזוב אותו, אני ממש לא רוצה! אני זקוקה לו, חייבת אותו, לא יכולה בלעדיו
"לא עכשו, עכשו כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות איתך" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה עדינה, שהפכה לסוערת ותשוקתית, מלאת אהבה, משכיחה ממני את הכל,
כשאני מורידה ממני את החולצה, הוא מחייך, בוחן את גופי במבט מסופק, אבל מתעשת ומנענע את ראשו לשלילה
"לא, אני לא יכול" הוא אומר בשקט, משפיל את ראשו
"למה?" אני שואלת בקושי, יודעת שאם לא עכשו, אז עוד חמש שנים, או אולי אף פעם
"אני לא מסוגל, אני לא רוצה להפוך אותך להיות כמו הבנות 'שהיו איתי', את מיוחדת, אני לא רוצה לפגוע בך, במיוחד שאת במצב רגיש, אני לא רוצה להרגיש שאני מנצל אותך" הוא אומר עם ראש מושפל
"אבל אני מסכימה, אני רוצה!" אני אומרת
"אני מצטער, אני לא מסוגל כרגע, עוד קצת…" הוא אומר
"אבל אתה לא מבין שלא יהיה עוד קצתת?!" אני צועקת בקול שבור
"מ…מההה?" הוא שואל, לא מבין
"בגלל זה בכיתי! בגלל זה רציתי לישון איתך, להרגיש אותך ולהיות איתך כמה שיותר!" אני נשברת, והדמעות שבות לעיניי
"אלכס? תרגעי, הכל בסדר, תסבירי לי מה קורה" הוא אומר
"אני הולכת, אולי לשנתיים, או שלוש, או אפילו ארבע" אני אומרת בכאב, לא מביטה בעיניו
"אז למה את בוכה? אני יבוא לבקר, מה זה אוטובוס קטן כדי להגיע לאהבה שלי?!" הוא אומר
"אתה לא הבנת, אני לא יהיה פה קרוב, אני טסה, טסה לארצות הברית" אני אומרת, והוא בולע את רוקו ועינייו נוצצות בכאב
"מתי?" הוא שואל, ועל פניו רואים שהוא לא רוצה לדעת את התשובה
"ביום ראשון הטיסה" אני אומרת בוכה, הוא מוחה את דימעותי, מחבק אותי חזק
"אני לא רוצה שתעזבי אותי, אני יישבר, אני לא יעמוד בזה" הוא אומר
"אתה תהייה בסדר" אני אומרת, לא רוצה לראות אותו סובל
"לא אני לא! אני יחזור לזיין ולזרוק, להיות זבל" הוא אומר, והמילים שלו נתקעות בליבי כמו חצים חדים
"בבקשה לא, תבטיח לי שלא תעשה את זה יותר אף פעם!" אני אומרת ומוסיפה "לא משנה מה יקרה ביניינו, תבטיח שאתה לא תחזור לזה" אני אומרת, מתחננת אליו
"אני מבטיח" הוא אומר, ואני נשכבת על מיטתו, מושכת אותו אלי,
הוא נשכב לצידי, מביט בי, ואז מקרב אותי אליו עוד יותר, מושך אותי לנשיקה עמוקה, מלאת פחדים וכאב, תשוקתית, וסוערת
והפעם? הפעם שאני מורידה את חולצתי הוא מחייך חיוך קטן, ולא נסוג,
לאט לאט מתקלפים מאיתנו הבגדים, שכבה אחר שכבה, חולצה אחר חולצה,
עד ששניינו נותרים חסרי בגדים, ומלאים באהבה