כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 47 :)

עברתי ליד ספסל שישבו עליו ועמדו מסביבו בנים ובנות שנראו בגיל שלי, אחד מהם סיפר בדיחה וכולם צחקו, אני מרגישה כל כך לבד כשאני רואה אותם,
״בייב!״ אחד מהם צעק לי מסמן לי לבוא אליו.
״את חדשה פה?״ הוא שאל באנגלית ואני הנהנתי
״בת כמה את?״ הוא שאל מברך אותי לשלום
״אני בת 17״ אני עונה לו בחיוך מאומץ
״אני בן 18, והיא בגיל שלך״ הוא אומר ומצביע על נערה יפה שעומדת לידו
״הי, אני אליאן, אחותו״ היא אומרת ומחייכת, העיניים שלה חומות גדולות, והשיער בהיר
״אני אלכס״ אני אומרת ומחזיקה חיוך
״ואני דין״ הוא אומר בחיוך מושלם, הם אחים יפים!
״אני יודע שאני חתיך הורס, אבל את מביכה אותי״ הוא אומר במעט התנשאות
״אוי שתוק!״ היא אומרת ומגלגלת עיניים
״חחחח אז מאיפה באת?״ הוא שואל, מתעלם מאחותו
״מישראל, ההורים שלי גרים פה ואני הייתי בפנימייה אבל עכשו גם אני עברתי״ אני אומרת במרמור
״הי, למה את ככה? לא כזה נורא פה!״ הוא אומר מחייך אלי, מישהו קורא לאליאן והיא מתנצלת והולכת
״פשוט יש לי שם הרבה חברים טובים, והייתי צריכה להפרד מחבר שלי בגלל זה״ אני אומרת
״אז את רווקה?״ הוא שואל וניצוץ שובב נראה בעינייו
״כנראה?״ אני אומרת קצת בייאוש
״למה הדיכאון? רווקים זה הסטייל של היום״ הוא אומר וקורץ לי, ״וחוצמזה שאת יכולה לעשות מה שבראש שלך בלי לדפוק חשבון״ הוא אומר
״אז זהו ש… עד עכשו הייתי בפנימייה אז יכולתי לעשות מה שאני רוצה, עכשו אני גרה עם ההורים שליי״ אני אומרת
״יש בזה משהו״ הוא אומר
״אז.. איפה אתה לומד?״ אני שואלת
״בKeren" הוא אומר ״ואת?״
״חחחח אני לא כל כך יודעת, רק היום נחתתי פה אז אני לא מפוקסת פה כל כך״ אני אומרת