כל כך שונים – פרק 11 :

נקודת המבט של שירה:
דפקתי בחוזקה על דלת המעלית.
" נו! " צעקתי.
" למה לא פותחים? " התייאשתי וירדתי למצב ישיבה.
התחלתי להתנשם בכבדות, התחלתי להזיע.
– " את בסדר? " שמעתי אותו אומר.
" אני חייבת " נעצרתי.
" אוויר " אמרתי בקושי.

נקודת המבט של דנינו:
" תביא יד " אמרתי ונופפתי בידי בחושך.
הרגשתי את היד שלה בידי.
" הנה את " אמרתי וישבתי לידה.
היא נשענה עליי והתנשפה.
" לאט לאט , הכל יהיה בסדר " אמרתי וליטפתי את ראשה.
אחרי מספר שניות היא נרגעה , לא שמעתי אותה.
הנחתי אותה בצד ובזהירות קמתי וצלצלתי בכפתור שמפעיל את האזעקה.
האזעקה התחילה לפעול וחזרתי לשבת איתה.
" שירה? " אמרתי.
היא לא ענתה.
" היי שירה!! " הרמתי את הקול והרמתי את ראשה.
היא לא הגיבה.
קמתי במהירות ובעטתי חזק במעלית.
ניסיתי לשבור את הדלת הזאת בידיים , ברגליים.
כלום. שום דבר.
התהלכתי במעלית, לא ידעתי מה לעשות, אני לא יודע מה עושים במצבים כאלה.
אבל אז נזכרתי בקורס הזה של מדא בשנה שעברה. וואלה לימדו אותנו לעשות הנשמה.
בלי לחשוב פעמיים הנחתי אותה על הרצפה ונשכבתי מעליה.
פתחתי את הפה שלה והתחלתח להכניס אוויר לתוכה. הרגשתי שהריאות שלי נגמרות אבל המשכתי ככה במשך חמש דקות.
לא יכולתי יותר ונעצרתי.
היא לא מגיבה.
אין מצב שאני מוותר עכשיו , לקחתי נשימה התקרבתי אליה ונתתי את כל מה שיכולתי.
היא כיווצה גבות וזזה עם הראש בקטנה.
" שירה " קראתי לה.
– " לא עכשיו אמא " היא לחשה והשתעלה קלות.
" יש אלוהים!!! " צעקתי.
נשארתי שוכב עליה ואז היא פקחה עיניים והסתכלה עליי. חייכתי אליה והיא אליי.
האור נדלק.
דלת המעלית נפתחה והדבר הראשון שראיתי הוא המנהל.
" דנינו! " הוא קרא.
" מה אתה חושב שאתה עושה? קום ממנה מיד! " הוא הוסיף.
– " המנהל אתה לא מבין… " אמרתי בגיחוך והוא קטע אותי.
" מבין טוב מאוד, קום וחכה לי בחדר " הוא אמר והלך.
מאחוריו ראיתי את אלידור ואביתר.
קמתי והרמתי את שירה.
אביתר נכנס למעלית.
" אחי אתה בסדר? " הוא אמר ותפח לי על הכתף.
– " רק קח אותה לאחות שתבדוק אותה. היא לא מרגישה טוב "
התעלמתי ממנו ויצאתי מהמעלית.
" וואלה הפנימייה הזאת לא בסדר בכלל " אמרתי לאלידור.
– " וואלה.. " הוא הסתכל עליי , הסתובב והלך.