כמה פעמים- פרק חדש תכנסו!:)

אוקי בגלל שהשארתי את הסיפור בלי סוף סגור, כי רציתי שכל קורא ייקח את הסיפור למקום האישי שלו. החלטתי לעשות המשך :)
אני אשמח אם תכנסו ותגיבו, לקוראים החדשים שבע"ה אני מקווה שיהיו עוד, הפרקים של הסיפור נמצאים בעמוד שלי פה באתר. אשמח שתגיבו ותדרגו :)
הפרק הזה הוא המשך של פרק 25 חלק ב'. הפרק האחרון . חשוב להזכיר שמתן שבסיפור הזה הוא לא מתן מאותו סיפור 'מתי היא תשים לב' ♥
**
שבוע וחצי עבר והיום ענתי יוצאת לחופש מבית הספר. כמו בכל יום עזבתי את העבודה הישנה שלי בקסטרו- כן אני עדיין עובדת שם. מישהו צריך לפרנס את ענת.
אפילו שאני ומתן נשואים אני לא מסכימה שהכל ייפול עליו.
הוא בסה"כ סטודנט וגם אני סטודנטית ואנחנו לא עובדים בעבודה שאמורה להחזיק בית- משפחה.
החניתי את הרכב שלי ליד הבית ספר של ענת, אני רק מחכה לראות את הילדה היפה שלי.
אתמול היא ישנה אצל אבא שלה, היא עשתה אצלו שישי שבת. ולא ראיתי אותה, הוא ישר לקח אותה לבית הספר.
יצאתי מהרכב אל כיוון הספסל הקבוע בבית הספר של ענת, שם אני מחכה לה בכל יום שהיא אצלי כשאני לוקחת אותה מבית הספר. גם ג'ייסון מחכה לה שם אני חושבת. או שהוא נכנס אל הכיתה שלה.
כשהוא מפתיע אותה לפעמים ולוקח אותה מבית הספר בימים שאני אמורה לקחת אותה, היא מתרגשת כל פעם מחדש כשהוא לוקח אותה לטייל. אנחנו אוהבים אותה.
אני וג'ייסון עדיין בקשר, אבל בקשר בשביל הילדה שלנו. וגם הוא כמו חבר טוב- אבל לא יותר מידי.
"אמא!" קראה ענת בהתרגשות כשראתה אותי יושבת ומחכה לה כמו תמיד בספסל ליד בית הספר.
"ילדה שלי. התגעגעתי אלייך. מה שלומך, איך היה היום בבית הספר?" שאלתי בהתעניינות וחיבקתי אותה חיבוק ארוך.
"היה כיף, היום הביאו ארנבים לשיעור!" אמרה בהתרגשות והוסיפה "איחרנו היום בבוקר"
ג'ייסון נשאר ג'ייסון. תמיד ג'ייסון היה בעייתי בלקום בבוקר אחרי שהוא נשאר ער עד מאוחר.
"איזו תסרוקת יפה יש לך, מי עשה לך את התסרוקת?" שאלתי בזמן שהלכנו אל הרכב כשסחבתי את התיק שלה על גבי.
שיערה הבלונדיני החלק והארוך שמגיע עד לאמצע מגבה הקטנטן אסוף ב2 צמות דקיקות וארוכות. דבר שהבליט את פניה העדינות ואת עיניה הירוקות.
"סבתא מאיה, ישנו אצלה. כי אבא שרף את האוכל" צחקה.
"נהנת איתו?" שאלתי בחיוך. היא הנהנה בראשה והתיישבה במקומה בזמן שחגרתי אותה למושב והתחלתי בנסיעה בטוחה אל כיוון הבית שלנו- הבית שלנו!
"אמא?" אמרה ענת בהיסוס
"כן ענתי" אמרתי והבטתי עליה דרך המראה הקדמית בזמן שעצרנו בחניה של הבית שלנו
"מחר נוסעים לאילת?" שאלה בחיוך מאושר
"כן. את מתרגשת?" שאלתי
"כן!" אמרה ויצאה מהאוטו אל כיוון הבית בזמן שאני סחבתי את הקניות ואת התיק של ענת אל תוך הבית.

הכנתי ארוחת צהריים לענת והתיישבתי לידה בזמן שהיא אכלה. יש כללים בבית הזה.
כשאוכלים ארוחה משפחתית אסור להתעסק במשהו אחר. חייב להיות נטו שלה.
היא אכלה את האוכל כשהיא מספרת לי איך היה אצל אבא שלה, מה הם עשו ועוד דברים.
היא סיפרה לי שהם נסעו לים ואחרי זה בצהריים הלכו להתארח אצל מאיה, והם עשו שם שבת.

"יש לך שיעורים?" שאלתי אותה, היא הנהנה בראשה והוציאה מהתיק את השיעורים שלה והתחילה לעשות.
התיישבתי לידה עם המחשב נייד והתחלתי להכין את העבודת הגשה שיש לי להגיש למרצה שלי בעוד חודש.
סיימתי עם העבודה ושלחתי למרצה שלי , אבל המשכתי להתיישב ליד ענת.
הבית היה נקי, יום שישי הספקתי לבשל ולנקות וללכת אל ציונה.
"את צריכה עזרה?" שאלתי כשראיתי שהיא מדברת לעצמה באנגלית ומחשבת באנגלית בראש מספרים. ג'ייסון המשפחה שלו ואני הרגלנו את ענת לדבר באנגלית. זה היה מאוד לא קל. אבל זאת השפת אם שגדלנו עליה, היא צריכה גם לדעת. וחוץ מזה ,זה יעזור לה בעתיד.
"זה קלי קלותה , זה 2!" אמרה בקול שמח, המילה הזאת 'קלי קלותה' הצחיקה אותי. היא כזאת מתוקה.
מתן התחיל לדבר אנגלית שוטף, הוא למד ביחד עם ענת אנגלית. שלב אחר שלב.
למרות שהוא ידע לפני, אבל אנגלית שלומדים בבית ספר, זאת לא אותה אנגלית של שפת אם.

"אני אבדוק שהמזוודות שלנו ארוזות, תקראי לי אם תצטרכי עזרה, טוב?" שאלתי באנגלית
"כן אמא" אמרה באנגלית
בדקתי שכל המזוודות ארוזות היטב וסגרתי אותן. הכל מוכן לקראת הנסיעה שלנו לפנות בוקר.
אני די עייפה מלנסוע לאילת. אני עובדת ולומדת ואמא. זה קשה. אבל כיף :)

"אישה שלי. התחלת עם השיגעון שלך עוד פעם?" שמעתי את מתן צוחק מאחורי גבי
"כן, נראה לי שהכל מאורגן" צחקתי והושטתי אליו את ידיי בזמן שישבתי על הריצפה בחדר של ענת ישיבה מזרחית.
"איך היה היום ,יפה שלי?" שאל והתיישב לידי ונשק לשפתיי נשיקה רכה
"מעייף." חייכתי והוספתי "איך היה לך, בעלי"
"קשה, אבל שורדים" צחק והוסיף "ענת שרה לעצמה בסלון שירים של מאור אדרי, רואים שאנחנו גרים ביחד" צחק מתן
"אתה מקלקל את הילדה שלי" אמרתי בחיוך
"חס וחלילה. רק מעשיר את ידע המילים שלה" צחק
"אני אוהבת אותך , אתה יודע את זה, קטן?" שאלתי. הוא מובך כשאני קוראת לו 'קטן' ליד אנשים
"אני אוהב אותך קטנה שלי" אמר ונישק את שפתיי נשיקה ארוכה. אני לא ציפיתי שככה החיים שלי ימשיכו.
את האמת. לא צפיתי את העתיד של החיים שלי מאז שגיליתי שאני בהריון.
אבל קיוויתי לעתיד טוב בשביל הילדה שלי.
כשענת נולדה התחלתי להאמין בעצמי. וכשפגשתי את מתן, התחלתי להעריך אותי.

צלצול הטלפון שלי הפר את השקט המרגיע בין שנינו. פשוט ישבנו על הריצפה מחובקים, מביטים אחד בשני דרך המראה התלויה על הארון הזזה הלבן עם עיטורים ורודים של ענת.
עניתי לטלפון, זה היה ג'ייסון

-"היי ג'ייס" אמרתי ועשיתי פרצוף מוזר למראה, מתן הסתכל עליי דרך המראה וצחק.
"רותם, אני ב7 וחצי חוזר מהעבודה, רציתי לעבור דרכם ולהביא לכם את הספות שאמרתי לך"
ג'ייסון היה אצלנו בבית והוא אמר שחסר לנו ספות בחצר, הוא אמר שיש לו ספות במחסן שהוא לא משתמש בהם והם סתם תופסים לו מקום בבית, והוא ישמח להביא לנו.
-"בכיף, אתה מוזמן תמיד. שמעתי שלא התעוררת היום בבוקר" צחקתי
"כן, ענת אמרה לך?" צחק
-"כן. אבל זה בסדר. אני בטוחה שענת תשמח לראות אותך היום עוד פעם" אמרתי בצחקוק קל
"טוב, רותם. אני חייב להמשיך לעבוד. אני כבר אראה אתכם. ד"ש למתן" אמר
-"בחזרה, הוא ליידי" צחקתי

סיימנו לדבר והסתכלתי על מתן. הוא הסתכל עליי. ואני הסתכלתי עליו. והוא עליי.
"די!" צחקתי והסטתי את מבטי ממנו וניסיתי לקום מהרצפה אך נפלתי על התחת
"מצחיקולה, בואי" צחק מתן ועזר לי לקום והלכנו אל הסלון
"אתה רעב?" שאלתי כשהוא התיישב ליד ענת בזמן שאני פתחתי את המקרר ובחנתי מה יש בתוכו. יש בו בלי העין הרע אוכל. אבל אני לא יודעת מה אני רוצה לאכול… :-(
"כן, מה את אוכלת?" שאל
"אני לא יודעת מה אני רוצה לאכול" אמרתי בביאוס ושמתי לו בצלחת עוף אורז וירקות מבושלים.
"תאכלי עוף" אמר והסביר לענת איך לפתור את השיעורים
"אכלתי היום בשר, לא בא לי עוד פעם" אמרתי בביאוס ובסוף התפשרתי על אורז
"ענת שתית היום מים? חם מאוד" אמרתי בדאגה
"בא לי פטל" אמרה בהתפנקות
"פטל זה לא מים" אמרתי ועמדתי על דעתי. היא צריכה לשתות מים ולא שטויות.
מזגתי לה כוס מים והלכתי אל הסלון עם האוכל של מתן ושלי.
"תודה" אמרה בחיוך שחשף את שיניה החלביות ואני ומתן התיישבנו לאכול , מתן התעמק בטלוויזיה ששידרה תוכנית פעולה.
היום מתן מסיים ללמוד מוקדם, ב1 וחצי. וב3 הוא הולך לעבוד, יש לו הרבה עבודות שאני כבר הסתבכתי!
אבל היום הוא עובד בחברת ביטוח של רכבים, הוא ממליץ על רכבים ועל כל מיני שטויות.

"אתה הולך לעבודה?" שאלתי כשהוא קם מהספה ושם את הכלים שלנו בכיור והכניס לכיס שלו את הדברים שלו. סיגריות מפתחות ומצית. הוא לא השתנה.
לעומתו – ג'ייסון הפסיק לעשן, הוא הבין שזה פוגע בו ובילדה שלו ובסובבים שלו.

"כן. נתראה בערב" אמר ונישק את שפתיי שוב ואמר "ביי ענתי, תלכי לישון מוקדם, מחר נקום מוקדם מוקדם בבוקר ונסע לאילת!" אמר בהתלהבות לענת ונשק לראשה
"ביי!" אמרה בהתלהבות והוסיפה "סיימתי את השיעורים, עכשיו תורי בטלוויזיה!"
"עבודה נעימה אהובי" אמרתי והושטתי לענת את השלט, היא ישר העבירה לערוץ ניקולדיון, איך קוראים לערוץ הזה?!
מתן יצא מהבית ואני וענת צפינו בטלוויזיה בנחת.

השעות עברו אני וענת הספקנו לשחק בפאזל ובמשחק הזיכרון, משחקים של פעם אבל ממש של פעם! אני לא זוכרת את עצמי ששיחקתי במשחקים כאלה. הייתי מול הטלוויזיה רוב הזמן. כי להורים שלי לא היה זמן לזה.

השעה כבר 19:35, ג'ייסון נתקע בפקקים. ואני מאוד רוצה שענת תראה אותו לפני שהיא תלך לישון. אני וענת כבר הספקנו להתקלח. היינו לבושות בפיג'מה כבר.
דפיקה בדלת נשמעה ומיד הלכתי לפתוח את הדלת
"מה נשמע" צחקתי והזמנתי אותו להיכנס.
"יום לחוץ, חשבתי שאני אפספס את ענת והיא תלך לישון לפני שאני אבוא" אמר
"היא בחדר שלה, היא בדיוק יצאה מהמקלחת" אמרתי וסגרתי אחריו את הדלת והמשכנו אל החדר של ענת, היא היתה לבושה בפיג'מה של נסיכות. אשתו של ג'ייסון קנתה לה.
"אבא! מה אתה עושה כאן?" אמרה בהתרגשות וקפצה על ג'ייסון בחיבוק רחב והוא הרים אותה באוויר ועשה לה אווירון
"באתי להגיד לך לילה טוב, והבאתי ספה לגינה שלכם. הגיע הזמן לא?" צחק
"אבא אתה בא איתנו לאילת?" שאלה ענת בחיוך
"לא מתוקה, אני עובד ולומד. זוכרת? אבל את תהני עם אמא ועם מתן" אמר ג'ייסון בחיוך
"כן! אנחנו נהיה בבריכה ונקום מאוחר!" אמרה בהתלהבות, כבר חושבת על לקום מאוחר, ראיתם מה זה?
"ומה הכי חשוב?" שאל ג'ייסון ונשק למצחה
"הכי חשוב זה שנהנה" אמרה בחיוך מאושר. אין על האוצר שלי!
"נכון" אמרתי בחיוך מאושר ויצאנו שלושתינו אל הסלון.
"רוצה לשתות משהו?" שאלתי את ג'ייסון, "אני אשמח לקפה" אמר והודה שלי בחיוך מנחם בזמן שהתיישב על הספה וענת ישבה על רגליו ונשענה על בטנו והקריאה לו סיפור
הגשתי לו את הקפה והקשבתי לסיפור שענת הקריאה
"את קוראת מאוד יפה" אמרתי לענת בחיוך וצילמתי אותה ואת ג'ייסון
"הילדה שלי קוראת הכי יפה! גם בעברית וגם באנגלית!" אמר ג'ייסון בהתגאות
"יש לך קוצים בזקן" אמרה בצחקוק קל כשהעבירה את ידה הקטנה והעדינה על הזיפים של ג'ייסון
"כן, אני צריך להתגלח" צחק והוסיף "זה נעים, לא?"
"זה מדגדג" צחקה

המשכנו לשבת עד שמתן הגיע ב8 וחצי מהעבודה, ענת נשפכה בסלון וג'ייסון הרים אותה לחדרה ונשק לראשה וכיסה אותה היטב.
"בייב הגעת בזמן לעזור לג'ייסון" צחקתי
"בייב יותר מנומס לתת נשיקה, חיבוק" אמר מתן וחיבק את ג'ייסון חיבוק גברי
"תהנו" צחקתי והבטתי על שניהם מרימים את הספה הכבדה ומוציאים אל החצר ומסדרים אותה יפה.
"ג'ייסון תודה רבה על הספות, אני זזה לישון. אני בטוחה שענת הלכה לישון מאושרת עכשיו" אמרתי וחיבקתי אותו
"בכיף. לילה טוב, תהנו מחר באילת. תשלחו תמונות והכי חשוב תהנו ותשמרו על עצמכם" אמר ודיבר עם מתן ולאחר מכן עזב את הבית שלנו ונסע אל הבית שלו.

נשכבתי במיטה שלי ושל מתן והדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ 22, להתעניין. לשמוע חדשות.
"איך היה בעבודה?" שאלתי בחיוך והבטתי עליו מוריד את חולצתו ומכנסו בשביל להיכנס למקלחת.
"נחמד, אני נכנס להתקלח אני גמור מעייפות" אמר ונכנס למקלחת דקה אחרי ששלח לי נשיקה באוויר.

יהיה נעים מחר באילת. אני מקווה שהכל ילך לפי המתוכנן.
עצמתי את עיניי ופקחתי אותן לאחר רגע, נאבקת בעייפות שלי.

"בייב קומי, בוקר טוב" שמעתי את מתן קורא לי. לא היה לי כח לקום
"בייב, מה השעה?" מלמלתי
"4 לפנות בוקר" צחק
"לא!" אמרתי בעייפות ועצרתי את עצמי מלצחוק
"ענת כבר קמה, היא בסלון שותה שוקו. גם את צריכה לקום" אמר והושיט לי את בגדיי בשביל שאתלבש ונוכל לנסוע לפני שיתחילו הפקקים.
"זאת לא החלטה פזיזה מידי לנסוע עם ענת? הרי יש מסיבות כל היום שם" אמרתי
"אנחנו במלון אחר, יש מלונות קבועים של המסיבות. אנחנו נצא לבד למסיבות שם, והיא תשאר במלון" אמר ואני שתקתי. איך הסכמתי לזה
"אבל אנחנו נהיה איתה שאר היום, נכון?" שאלתי
"כן. אלירן ועדי לא יוצאים למסיבות בערב, זוכרת? הם רק נחים. הם אמרו שהם רוצים לשמור על ענת שם כל הימים. ואנחנו לא הסכמנו, זוכרת?" אמר הנהנתי בראשי והוא המשיך
"והם התעקשו ולבסוף הסכמנו שהם ישמרו עליה רק יום אחד והם התעקשו יותר, בגלל זה הם באותו מלון איתנו" אמר והוסיף שוב "אבל הם ישמרו עליה רק יום אחד, לא יותר מזה"
"טוב חופר" אמרתי וזרקתי עליו כרית וקמתי מהמיטה אל המקלחת בשביל להתארגן.

בזכות ענת יצאנו ב5 ולא אחרי, היא זירזה אותנו שנצא מהר.
התחלנו בנסיעה, אני כמובן נרדמתי על הדקה הראשונה וענת שיחקה באיפון שלה, וכששיעמם לה היא ראתה את הסרט סינדרלה בטלוויזיות הקטנות שמותקנות במושבים האחוריים.

הגענו סוף סוף לאילת!!
היה עיכובים עם החדרים כי היו הרבה משפחות שם במלון שעזבו והגיעו,
מתן נשאר לחכות לחדרים כשאני הלכתי עם ענת לבריכה, ענת כבר לבשה עליה בגד ים וגם אני והלכנו אל הבריכה. כשאני יושבת במיטת שיזוף והיא בבריכה של הקטנים
מתן קיבל את החדר סוף סוף ועלה לשים את המזוודות ועל הדרך לתפוס תנומה קלה.

ענת באה להתיישב לידי כשהיה לה קר בבריכה, מישהו שישב לידינו הסתכל עליי ועל ענת, ואז המשיך להביט על האזור לידנו בכללי.
שכחתי להודיע לג'ייסון שהגענו. ענת רצתה לדבר איתו ולספר לו איך היא ומתן צחקו עליי כל הדרך שישנתי. חצופים קטנים.
"תביאי לי" אמרה ענת בחיוך והוסיפה "אני אספר לאבא שהגענו לאילת"
"רגע, אני אסיים לדבר עם אבא ואביא לך, טוב ענתי?" אמרתי והיא התיישבה לידי במיטת שיזוף בזמן שמרחתי לה קרם הגנה על כל הגוף ועל הפנים.

"איך קוראים לאחותך?" שאל הבחור, שנראה סטודנט, את ענת.
"אחותי?" שאלה ענת ללא הבנה, הבטתי על הבחור ולא הבנתי מה הוא רוצה..
"זאת שלידך" אמר בחיוך קטן
"זאת לא אחותי" אמרה והזעיפה את פניה, הצד הזה שלה הוא מג'ייסון שלא תחשבו שזה חס וחלילה ממני.. חחחחח
"ענתי, קחי את אבא" אמרתי והוספתי "הוא עם סבא אשר וסבתא מאיה"
ענת דיברה איתם ושכחה שאנחנו לידה , היא שמחה וסיפרה לג'ייסון ולסבא ולסבתא שלה שהיא נמצאת בבריכה ויש כאן הרבה ילדים.
וגם על זה שנרדמתי ישר כשעלינו לאוטו חחחח

"מה רצית ממנה?" שאלתי ללא הבנה, אני לא מסכימה שכל אחד ידבר עם הבת שלי.
"רציתי לשאול איך קוראים לפרח כמוך" אמר בחיוך פלרטטני
"בשביל מה אתה צריך לדעת?" שאלתי בחיוך ולא הבנתי לאן הוא חותר
"רציתי לדעת. את סטודנטית?" שאל
"כן, אתה גם?" שאלתי
"כן. באתם לפאנג'ויה?" שאל, הנהנתי בראשי

"אז ענתי. איך אמרנו קוראים לחברה שלך?" אמר הבחור לענת כשסיימה לדבר בטלפון
"זאת לא חברה שלי!" אמרה בכעס והוסיפה "זאת אמא שלי!"
"אמא?אמא?!?" שאל ללא הבנה
"אמא, אמא." אמרתי והוספתי "נעים להכיר"
"יפה. בת כמה את? את נראת צעירה" אמר
"22" ענתה ענת במקומי
"ואו. ממש צעירה" ענה בצחקוק קל
"כן" אמרתי והוספתי "ענתי צריך לעלות למעלה, מתן רוצה ללכת לישון"
"אז ענתי ואמא שלה. נתראה" אמר בחיוך ואני וענת התקדמנו אל החדר שלנו.

"למה כולם אומרים שאת אמא צעירה מאוד?" שאלה ענת ללא הבנה והביטה בי בעיניים נוצצות.
"כי אני ילדתי אותך בגיל מוקדם. היום יש אימהות שיולדות בגיל מאוחר מאוד" אמרתי. אני לא אספר לה שנכנסתי בטעות להריון.
מזלי שענת לא זוכרת שגידלתי אותה לבד עד גיל שמונה חודשים.
היא זוכרת את העבר שלה בעזרת צילומים, סיפורים. ילדים קטנים לא זוכרים את העבר שלהם כשהם היו תינוקות.
"ולמה הוא שאל איך קוראים לך?" שאלה ללא הבנה
"הוא רצה להכיר חברים בשביל שניפגש במלון" אמרתי והוספתי "כמו שאת מכירה חברים בבית הספר"
"ולמה את ואבא לא גרים ביחד?" שאלה ללא הבנה
"זוכרת שאמרנו שיש זוגות שעדיף שהם יחיו בנפרד וככה הקשר ביניהם ימשיך טוב יותר? אני ואבא אוהבים מאוד אחד את השני. אנחנו אוהבים אותך. אבל העדפנו לא לגור ביחד. זה לא התאים לנו. אבל אנחנו חברים טובים. ועכשיו יש לך שני בתים.
בית של אבא, והבית שלנו" אמרתי
"והבית של סבתא מאיה וסבא אשר, והבית של ציונה" אמרה בחיוך רחב
"נכון. ואת זכית! ראית כמה אנשים אוהבים אותך?" שאלתי בחיוך
היא הנהנה בראשה ונכנסנו אל החדר שלנו.
אני לא רוצה לחשוב מה ייקרה כשהיא תגדל יותר , כשהיא תצטרך לעשות עבודת שורשים ותשאל הרבה שאלות שאני לא יודעת אם אני מוכנה לחשוף את הילדה שלי לסיפורים האלה…

ענת נכנסה להתקלח ואני התיישבתי במיטה שלי ושל מתן והסתכלתי עליו ישן. הוא היה מותש.
אני הספקתי להתקלח גם ויצאתי מהמקלחת וענת כבר ישנה.
מתן היה בשלבי התעוררות. הוא הבחין בענת ישנה במיטה בחדר השני כשאני יושבת בפינה של החדר שלה ומקלידה במחשב נייד עוד עבודה שהייתי צריכה להגיש.
"בייב, מה את עושה על הריצפה?" שאל בחיוך
"לא רציתי להשאיר אותה לישון בחדר לבד" אמרתי וקמתי מהריצפה ויצאתי אל המרפסת ביחד עם מתן. הוא עישן סיגריה.

"בבריכה מישהו שאל את ענת איך קוראים לי, הוא חשב שאני אחותה" אמרתי ומתן הנהן בראשו והוספתי "היא כעסה" צחקתי
"כעסה?" שאל בחיוך
"כן. היא אמרה שאני אמא שלה, והיא כעסה על זה שהוא שאל אותנו שאלות" הסברתי
"כל הכבוד. אף אחד לא צריך להתחיל איתך. את האישה שלי" אמר ונשק לכף ידי
"היא שאלה אותי למה אני ואבא שלה לא גרים ביחד. ולמה אנחנו לא ביחד" אמרתי והיה קשה לי להפסיק
"ומה ענית לה?" שאל והביט בעיניי וחיבק אותי. הוא נתן לי תחושה שהכל בסדר.
"שאנחנו אוהבים אותה מאוד. אבל העדפנו לגור בנפרד ולהיות בקשר טוב, כמו חברים טובים. ושיש לה שני בתים והיא זכתה. ושאני מאוד אוהבת אותה , אפילו שאנחנו לא גרים עם אבא שלה ביחד" אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו בזמן שישבתי עליו, כשהוא ישב על הכיסא. הוא הרחיק את הסיגריה מלידי ועישן את העשן למעלה.
"זה טבעי שהיא תשאל. היא רואה שחברות שלה יש להן בית אחד. וזה מבלבל אותה כל העניין הזה. אבל היא תתרגל לזה" אמר בחיוך קטן ונשק לראשי
"ומה ייקרה כשהיא תגדל ותשאל הרבה שאלות שאני לא יוכל לענות לה?" שאלתי ללא הבנה
"את תמיד תוכלי להגיד לה שכשתרגישי מוכנה לספר לה את תספרי לה" אמר
"אבל איך אני יכולה להגיד לה את זה.? היא תרצה לדעת על עצמה. כשהיא תראה שאין לה תמונות עם אבא שלה מהגילאים הקטנים שלה. פתאום אבא שלה נכנס לאלבום תמונות בגיל שמונה חודשים. היא לא תשאל איפה הוא היה כל השמונת חודשים האלה? היא כבר רמזה בכיוון" אמרתי בדאגה
"היא בסופו של דבר תצטרך לדעת. היא תדע את זה כשהיא תהיה גדולה ותהיה מוכנה" אמר
"וכשהיא תשאל למה לא כתוב לי שאני גרושה ואז נשואה" אמרתי
"תגידי לה את האמת. שלא היית נשואה לאבא שלה" אמר
"ואני אגיד לה שנכנסתי להריון בגיל 15 וקצת? שאבא שלה עזב אותי? שההורים שלי עזבו אותי?" שאלתי בעצב והתחלתי לבכות. תמיד הנושא הזה מעלה לי דמעות..
"בייב זה בסדר לבכות.. תשחררי את זה" אמר ונשק לכתפי
"את יודעת שאבא שלי עזב אותנו כשהיינו קטנים? הוא הקים משפחה משלו. תמיד כששאלתי את אמא שלי 'איפה אבא' היא היתה ממציאה לי תירוץ אחר. עד שהילה אמרה לי שאבא עזב והקים משפחה חדשה. כעסתי, הייתי מאוכזב. חשבתי שאני לא מספיק טוב. אבל בסוף השלמתי עם זה. אמא שלי היא גיבורה. היא המשיכה בחיים שלה. כמו שעכשיו היא גרה עם הבן זוג שלה שמעון כבר 4 שנים. היית מאמינה?" אמר וניסה לעודד אותי
"היא כעסה. היא לא הבינה למה כולם אומרים שאני אמא צעירה" התחלתי לבכות עוד יותר
"ככל שתגדלי הפער יהיה פחות משמעותי. חוץ מזה מה ההבדל בין אמא צעירה לבין אמא מבוגרת? אני יכול להבטיח שאת עושה מעל ומעבר." אמר ונשק לראשי שוב
"אני אוהבת אותך" אמרתי והוספתי "ענת אמרה שהיא רוצה אחים" התחלתי לצחוק ולבכות תוך כדי.
"כשתסיימי את התואר הראשון אני מבטיח להביא לה 10 אחים" אמר בהגזמה
"אני לא רוצה 10 ילדים" אמרתי בצחקוק קל וניגבתי את דמעותיי
"יהיו לענת אחים קטנים שישגעו אותה וישחקו איתה" אמר בחיוך רחב
"תנשק אותי כבר" צחקתי והנחתי יד אחת על צווארו ויד שניה על בטנו השרירית והתנשקנו נשיקה ארוכה. מעורבבת בסערת רגשות.