כמו עלה, את מנסה לברוח ברוח..

פרק 2- תיאום ציפיות.

נכנסתי למשרד של מונרו, הוא כמו אבא שני וראשון למען האמת. יש פעמים שהוא יותר אבהי מכל דבר אחר ויש פעמים שהוא השטן בהתגלמותו. התיישבתי בכיסא הפנוי ואט אט אנשים החלו להיכנס אל המשרד. היו כאלה שאהבו את העבודה הזו, את הריגוש, את האדרנלין שמתפרץ להם בגוף שנייה לפני שהם נחשפים, הריגוש בכמעט להחשף ולהנצל בשניה האחרונה.
הבטתי בג'ייק שנכנס למשרד והתיישב בכיסא שמולי המרווח. אני וג'ייק היינו בהתחלה חתול ועכבר, הפכנו למאהבים, סיימנו ככה, חצי אוהבים חצי שונאים.
"אמה את נראית מרתקת מתמיד," ג'ייק אמר ובחן את פניי בקפידה. הבטתי בעיניו התכולות, בגופו השרירי כאשר חזהו עולה ויורד באיטיות מענה.
"מייקל אתה נראה נראה." זרקתי באוויר והסטתי את מבטי לעבר החלון שהיה מצידי השמאלי כאשר ידי משחקת בחלקת שיער שנפלה על כתפי.
"אני יכול להשבע שכמעט ולא עקצת אותי גיסתי," אמר בשעשוע וקרץ לי. הרעיון בכללי היה שאני אצא עם ליאון ואילו ג'ייק יצא ויקטוריה עד לאירוסים, שנצליח לגרום להם לא לחתום על הסכם ממון, להפיל את אבא שלהם ולבסוף לרושש אותם. מי אמר שהנקמה של לילה לא תהיה מתוקה?
הדלת נפתחה שוב והפעם לילה נכנסה ביחד עם אחד העוזר שלה שהניח את כל הלוחות הנישאים במקומם והיא נעמדה מול השולחן, היא נראיתה חזקה, מרשימה וכריזמטית. שיערה היה שחור כמו הלילה בלי הכוכבים ועורה החום היה מבריק כתמיד, שפתייה היו אדומות מהאודם וקיבלו ברק שונה, לעומת עיניה הדבש שהמתיקו את המראה של הבחורה הצנומה, מאחורי החזות המתוקה עומדת פייטרית לא קטנה. לילה הביטה במאחרים והגניבה להם מבט עצבני ואז החלה להרצות לנו על כל מהלך שנעשה. התחלנו בשלי עם ליאון.
"ביום שלישי הקרוב תקבלי מכונית חדשה, דגם שדומה לשלו, נלמד אותך את המכני כל כך טוב שכאשר תתנגשי במאגז' שלו את תדעי בול מה נפגע במנוע ובכל חלק וחלק. את תאיימי לתבוע אותו ואילו הוא לא יתרגש למשמע האיום שלך תחילה ואז נתקוף, יהיה לך התקף אסמטי מהפאניקה, הוא ידוע ברגישות לנשים בסכנה והוא לא יניח לך עד אשר שתהיי בטוחה, מי שיטפלו בך יהיה אשלי ומייקל." אמרה לילה והדגימה כל פרט ופרט על הלוח.
"אז בעצם אני אמורה להיות סתומה ולהתנגש בו, ועוד בסוף לנסות להיות מסכנה?" אמרתי בעצבים והטחתי את כף ידי על השולחן, דמי רתח בעורקיי ויכולתי להישבע שהתחלתי לראות שחור, אני אחת הנהגות הטובות ביותר שיש, שאני אעשה תאונה כל כך מסכנה? לא.
"זה לטובת ההונאה וילו. תפסיקי להיות כל כך עקשנית, על כל רעיון את מוצאת משהו, סיבה לשלול." לילה אמרה באנחה והביטה בי, כולם איבדו את היכולת להתווכח מולי, חוץ ממנה ומג'ייק. ג'ייק הביט משועשע בסיטואציה ואילו לילה ניסתה לגרום לי לבחור ברעיון אחד, כל אחד.
"יש לי יותר טוב, אמרת שבכל יום ראשון ליאון עובר דרך הקפה הפינתי שבשכונה שלו ויושב בה כשעה לפני תחילת ראשון, כדי לפתוח את השבוע ברוגע. אז שם נתקוף." אמרתי בגאווה ולילה הנהנה בראשה כאות כניעה.
"מצויין," מלמלתי ואספתי את הדפים לתוך התיקיה הלבנה שלי.

"את חושבת שתצליחי להתחבר אליו בראשון בקפה?" לילה שאלה בלחץ כאשר ניסתה להשלים את פערי ההליכה בנינו, עצרתי לפתע והבטתי בה מתנשמת כאילו לקחו ממנה את האוויר בבת אחת.
"אני בטוחה, הוא דומה לי כל כך. אם לא היינו מעולמות שונים אולי היינו יכולים לפתח מעבר, אבל אנחנו לא. אני הרעה והוא הקורבן בסיפור הזה, לפחות כולנו הקורבנות של אביו. למרות שתמיד האמנתי שלכל אחד יש את האחריות על חייו, אנחנו צריכים להרוס לו את החיים, כמו שהוא הרס לך." הבטתי בלילה בעיניה גם כאשר הניחה את ידה על בטנה והכאב שהתגנב למבטה היה קשה מנשוא. לא הרבה ידעו אבל לפני האונס של לילה היא הייתה בהריון, היא אומנם לא הייתה המאושרת בנשים אך לבסוף קיבלה זאת ואט אט התאהבה ביצור שגדל בה, האונס הרג אותו. היא סיפרה לי על כך לפני כמה ימים במועדון, היא הייתה שיכורה כל כך כשהחלה לשפוך אור בפעם הראשונה על הקורבן החדש, ויקטוריה. הקורבן השני הוא ליאון, שבכל צעד שאני מבחינה בו, אני מרחמת עליו, על המשפחה שקיבל. אמא מסוממת בעוד אבא מושחט שמסתיר את כל הזבל במשפחה בעזרת הכסף.
המעקבים בהחלט לא הועילו לשנאה שלי נגדו אבל למזלי אני מפרידה בין רגש לעבודה.

"זה מטורף, לגזול ממנו את הכל ליל, אבל הכל. הוא עושה אירועי צדקה, תרומות לקהילה בכל חודש ותורם לעניים, איך אפשר לרושש אותו בגלל אבא שלו." אמרתי בכעס כאשר הבטתי בו קונה אוכל לחבורת ילדים, ליבי כאב מעט ואז הבטתי בלילה, כשהניחה את ידה על בטנה ודמעות עלו עיניה.
"אני הייתי אמורה לעמוד בתור לדוכן הגלידה עם הילד שלי, באשמת אביו זה לא יקרה לעולם." זרקה בארס והביטה בדוח מצב שמילאה.
"לעולם? אל תגזימי. רק עד שתשכבי שוב." אמרתי בגיחוך והבטתי בה כותבת על מעשי הצדקה ואילו העוזר שלה הביט בעוזר של ליאון וחיפש עליו דברים, לכלוך בעיקר כדי לסחוט אותו בעתיד.
"הפלתי את הילד בעקבות האונס וילו, ילד לא יוכל להיות לי לעולם, היה סיבוך בניתוח." אמרתי בשקט ודמעה סוררת נפלה על הדף. הנחתי את ידי והבטתי בליאון, הוא בהחלט גבר מרשים.
"חברות לפני הכל, לא משנה בכמה חרא אנחנו נמצאות, אנחנו נפיל אותו." אמרתי בכניעה ומבטי התחלף לשנאה, שנאתי את הכאב שגרם ללילה.
"מצאתי לכלוך על ליאון," העוזר של לילה אמר, מעולם לא שאלתי ולא עניין אותי שמו, התיישבתי ליד לילה שסימנה לנהג לנסוע והתחלתי לעיין בכתוב במחשב.
'ליאון לוניין חשוד ברצח..' הכותרת הראשית הגדולה נגלתה מול עיניי.
"הוא לא כזה טהור פתאום אה?" לילה לחשה בעקיצה והנהנתי. טעיתי. עכשיו אתה תרגיש את התוצאה.