טולי
שבת שלום❤❤

כמו עלה, את מנסה לברוח ברוח..

טולי 16/06/2017 580 צפיות אין תגובות
שבת שלום❤❤

פרק 3- שטויות במיץ.

"אני יוצאת לריצה," זרקתי לאוויר ללילה לאחר לילה שלם ללא שינה בה חשבנו על דרכים יצירתיות לשלב בין ג'ייק לויקטוריה. לא מצאנו דרך, מצידי שתיפול לביוב והוא יציל אותה, המשימה עליו לא עליי.
לבשתי גוזיית ספורט שחורה וטייץ שחור עם הסימן הידוע של המותג 'אדידס', בין החברות הבודדות שתפסו את עיניי ואהבתי אותן, השניה הייתה ואנס, אהבתי את הצבעים של נעלי הספורט שלהן, נעלתי נעלי ספורט כחולות ויצאתי מהחדר בעודי אוספת את שערי לפקעה קטנה.
"קוקו יותר יפה לך," ג'ייק אמר והביט בי.
"ושימי חולצה מעל, רואים את קו החזה שלך." אמר והרצין את קולו. הבטתי בגוזיית, רואים שיש לי ציצי, הוא לא קטן ולא גדול הוא במידה הנכונה לטעמי, ג'ייק אהב לקבוע את לבושי, ביום יום ובפעילויות בכלל, למזלי לא הוא זה שקובע מה כן ומה לא.
התעלמתי ממנו והתקרבתי אל הדלת, משאירה אותו מאחור ויוצאת משם.
התחלתי בריצה קלה אל הפארק, אהבתי את הרחוב שלנו, הוא היה שקט, שנאתי שכל העובדים גרו בניין ליד בניין חוץ ממונרו והבוס. למען האמת אף אחד לא יודע מי הוא או מאיפה הוא, אנחנו מקבלים אחרי כל פעילות מעטפה עם שם וסיבה לקורבן חדש, עם סיבה ורעיון. למשל, החודש, המעטפה הגיע עם שמם של ויקטוריה וליאון. פיטר היה הסיבה, יש פעמים שאם כל ההונאה שלנו את הכסף לקחנו ואת הראיות שלחנו למשטרה כדי לרסק את האנשים גם אחרי שהצליחו להוציא עצמם מן הבוץ, שתהיו בטוחים מהבחוץ שלנו קשה לצאת, ואף נדיר, היה אחד שהצליח ואחרי חצי שנה נפל שוב והתאבד. להגיד שלא כואב לפעמים הלב שאבא לשני ילדים מתאבד? כואב עד מאוד בכל חלק בגוף, משפר את הכאב שאתם יודעים שנדפקתם שאין ברירה ושזה לא כזה נורא שהוא פותר אותנו מעונשו.
הגעתי לפארק והתחלתי מתיחות, ולבסוף ניגשתי אל הברזייה, אהבתי את ניו יורק, מוזרה שכזאת אך מרתקת. יש משהו באוויר שגורם ללב להחסיר פעימה מיופייה והמוזרות שמתקבלת פה בפשטות באנשים.
"את מתכוונת לשתות אוקיינוס שלם?" קול גברי עבה שאל בגיחוך והעיר אותי מהמחשבות, הזדקפתי מעט וניגבתי את פי בעזרת גב ידי ונשארו עליה שובל קטן של מים. הסתובבתי והבטתי בו. ליאון.
"את תשארי לעמוד עוד הרבה ותחסמי את הגישה לברזייה?" שאל מובך מעט וגירד בעורפו, שריר ידו נמתח והרבה כי הוא מתאמן, על ידו השנייה הייתה רצועה כחולה כהה שנתפסה בקולר של כלב קטן חמוד ומלא בפרווה.
"את פה?" שאל שוב והעיר אותי מהסריקות של עיניי הבוחנות, גיחכתי מעט וזזתי מהברזייה.
הוא הסתובב והביט בי לאחר כמה שניות שגמע מן המים בשקיקה.
"ליאון לוניין," אמר והושיט את ידו אליי.
"אמה ג'ונסון.." מלמלתי ולחצתי את ידו והבטתי בפניו, עיניו חומות דבש רציניות ובינין אף קטן חמוד וסולד, פה לא דק מידי ולא עבה, שנח בין זיפיו, תווי פניו היו בוגרות וחזקות, שערו חום עם נגיעות קטנות של בלונד מהשמש היה מסודר לבלורית אחידה למרות הזיעה שנטפה מעט על מצחו.
"נעים להכיר ילדת ברזייה," הקניט אותי והתעוררתי מעט מהבהייה, הבטתי בכלבו.
"איך שכחתי, זה נמו." אמר בחיוך גאה וצחקקתי מעט.
"נמו היה דג," הקנטתי אותו על השם והתכופפתי ללטף את נמו.
"הוא גם אהב להסתבך בדיוק כמו נמו שלי." אמר בחיוך.
"נשמע כמו כלב אמיתי," אמרתי בחיוך והבטתי בנמו שליקק את ידי עם המים שעוד לא התייבשו לגמרי. התרוממתי ועקפתי את ליאון, לחצתי על הכפתור הברזייה ומילאתי מעט מים בידיי, התכופפתי שוב ונתתי לנמו לשתות מהמים. צחקקתי מעט בין ליקוק לליקוק ואז הכתה בי המציאות שאני וליאון היינו אמורים להיפגש מחר בבית הקפה כאשר הייתי אמורה לשבת על הכיסא הקבוע שיש בחודש האחרון, כדי שיקים אותי, ישב ואני והוא נפתח שיחה, אך המציאות הזו הרבה יותר פשוטה.
התרוממתי לאחר שנמו הפסיק לשתות ממני והבטתי בליאון שהביט בי בהפתעה והוקרה.
"אני לא אפריע לכם, תהנו," אמרתי והקפתי את ליאון באיטיות, הוא תפס בידי והסתובבתי אליו במבט שואל, עובד תמיד.
"למען האמת סיימנו את הטיול תרצי לבוא איתי לקפה? אני מכיר בית קפה מצויין," אמר בחיוך והבטתי בו והנדתי את ראשי לבסוף.
"אני מסריחה מהריצה אבל אני בהחלט מצפה לקפה שהבטחת כרגע," אמרתי בחיוך מתנצל והוצאתי את הפלאפון שלי, הגשתי לו והוא הקליד את מספרו.
"ליאון החתיך," אמר כשהבין שחיפשתי את מספרו והנהנתי בראשי.
"צנוע," אמאתי בחיוך קטן שלא הסגיר הרבה.
"שנונה, אני מחכה להודעה כשתגיעי הבייתה," אמר ועקף אותי כשראה שנמו התיישב לתפוס תנוחה.
"בוא נמו." אמר בקול קשיח מעט, נמו נדרך ונעמד לצידו.
"להתראות," אמרתי בחיוך כאשר נשק ללחי והבטתי בו מתרחק לאט לאט.

"אתם מה?" צעקה לילה לאחר שסיפרתי לה על התקרית עם ליאון.
"נהרס כל התוכנית מחר!" צעקה והתיישבה על הספה באנחה.
"להפך, מצויין הם פיתחו קשר יהיה להם יותר קל להתקרב מאשר שהיא תתחיל איתו בבית קפה כמו נואשת," אמר מונרו, חייך וקם מהספה.
"תקבעו למחר בבוקר." אמר בנוקשות ויצא מן הבית.
'היי, אז בקשר לקפה.. מה אתה אומר על מחר בבוקר?' שלחתי במהירות לליאון בהודעה וחיכיתי לתשובה.
ליחה הביטה בג'ייק כאשר יצא מחדרו ביחד עם בלונדה, פתח לה את הדלת והיא נישקה אותו על שפתיו. אני ולילה גרנו יחדיו אבל אדון ג'ייק החליט לשרוף את הבית באחת מהמסיבות ולכן הוא מתגורר אצלי כמו עלוקה.
הבטתי בו חסר חולצה עם טרנינג פשוט שחור שנפל על מותניו כאשר התקדם למטבח, פתח את המקרר ולגם מהחלב.
"דוחה.." מלמלתי בכעס והתקדמתי לחדרי מהסלון.
אני שונאת אותו.
קול הודעה נשמע והבטתי במסך הפלאפון, ליאון שלח הודעה
'נשמע לי מצויין לפתוח איתך את השבוע על קפה, מכירה את קפה 24?' שאל אותי בהודעה.
"הוא רוצה שניפגש מחר בקפה," אמרתי ללילה.
"תקבעו, אני אהיה שם לעזרה." אמרה בחיוך שהזכיר לה שהיא מתקרבת לנקמה.
"כן, הקפה החדש של הצעירים. באיזה שעה?' שלחתי לו.
'בתשע?' שלח לאחר דקה.
'קבענו.' שלחתי בחזרה עם סמיילי מחייך ותמים.
הבטתי בלילה והגשתי לה את הפלאפון שלי.
"המשחק התחיל," אמרה בחיוך וקמה מהספה והתקדמה לחדר.
"עוד אחד שיפול."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך