כמו עלה, את מנסה לברוח ברוח..

פרק 5- שנה כיוון.

"אני שונא את הריגשי המזדיין הזה שאתן כל כך אוהבות לעשות לנו!" קרא בקול ג'ייק והתיישב לידי, לקח את השלט מבטני והעביר למשחק הכדורגל שלו. לא הייתי שקועה בטלויזיה כך שלא כל כך הזיז לי שהעביר, למען האמת שמחתי לשמוע את קול האוהדים לאחר שאחד מהשקחנים הבקיע שער. הרגשתי כמו שהוא הרגיש על גג העולם, ליאון נישק אותי, נשיקה עדינה על השפתיים שבין רגע הפכה לתובענית, כאילו רצה להטביע בי את חותמו על שפתיי. אהבתי את זה. שנאתי את זה שלא שלח הודעה מאתמול.
"תעני כשאני מתלונן לך!" צעק ג'ייק פתאום והקפיץ את ליבי, הבטתי בו כבמשוגע והוא נאנח.
"ויקטוריה, שכבנו ועכשיו היא רוצה מעבר." אמר באנחה.
"עברו כולה יומיים, אתה לא כזה טוב במיטה," הקנטתי אותו בצחקוק כאשר ראיתי את פניו מאדימות.
"אני מלך במיטה חוצפנית, היינו מרותקים במשך שבת שלמה למיטה!!" צעק והזכיר נשכחות שטוב לשכוח.
"תתקדם הלאה יא כוסית. זה הרעיון בהונאה שלך? אז מה אתה בוכה." שאלתי כלא מבינה.
"ארוחת שישי מחר, היא רוצה שאני אבוא איתה לארוחת שישי אצלם בבית, להכיר את המשפחה שלה. אחותי, אני מזיין אותך לא לוקח לאישה." אמר בכעס והתיישב שוב כשראשו בין ידיו.
"אתה מתרגש ומפחד זה לגיטמי. לך לזה, תרשים אותם, זיין אותה שוב. תגרום לה להתמכר אליך ולמגע שלך," אמרתי והרמתי את ראשו כשהתקרבתי אליו, הנחתי את ידי על לחיו, אהבתי שיש לי עדיין השפעה, קירבתי את שפתיי לחיו והעברתי אותן בעדינות עד לשפתיו, הוא שתק ובלע את רוקו בכוח, כאילו ניסה לשלוט בעצמו. הנחתי את שפתיי על צווארו ונישקתי אותן חלושות.
"אני מת לזיין אותך, כאן ועכשיו." אמר בתקיפות וצחקקתי מעט, התרוממתי מהספה והוא הביט בי כלא מבין.
"לך תרשים אותה סופרמן." אמרתי והלכתי לחדרי, מגורה אבל לא מספיק כדי להישבר ולשכב איתו. לא הפעם.

התעוררתי מקול הודעה, 'ליאון'. טוב שנזכר באמת, לרגע חשבתי שדמיינתי את הנגיעות בארוחה עם ויקטוריה, בסרט והנשיקה.
'ביום שישי יש ארוחה משפחתית כמו תמיד.. אנחנו רק שבוע ביחד אבל תרצי לבוא?' שלח לי והרגשתי את ביישנותו, עכשיו אני מבינה הכל.
'אני אשמח,' שלחתי לו ויצאתי מהשיחה, קמתי מהמיטה ונכנסתי לחדר של לילה, היה לה ארון בעל יינות, לקחתי את היין המשובח ביותר שראיתי לחדרי כדי שלא ישתו אותו. יש לי לפחות מתנה כדי לא לבוא בידיים ריקות.
'מצויין, אני אשמח אותך מחר בשש.' שלח וסגרתי את האייפון שוב.

"אנחנו נתראה בשישי בארוחה," אמרתי לג'ייק שנחנק מהשניצל שאכל.
"לא." קבע וניסה לחזור לנשום שוב.
"לא תלוי בך, ליאון הזמין אותי והסכמתי." אמרתי בחיוך ולילה מחאה כפיים ביחד עם מונרו.
"זה למה אתם ההכי טובים. בשבוע אחד הצלחתם לגרום להם להסתחרר." אמר בחיוך והלך למשרדו, השאיר אותי, את לילה ואת ג'ייק מאחור, אוכלים.
"אל תבואי, יהיה לי קשה לשלוט בעצמי." אמר בשקט ולילה הביטה בו באכזבה.
"שוב התאהבת בוילו? תבין כבר שלעולם לא יתנו לכם להיות ביחד. יהרגו אותה או אותך, או יותר גרוע את שניכם." אמרה בשקט והוא הנהן.
"אני מגיעה לארוחה ואתה תלמד לשלוט בעצמך." אמרתי בנוקשות והמשכתי לאכול את הרביולי גבינה שלי, אני לא צמחונית, אבל אני מעדיפה על פני בשר.

"את נראית, ואו." אמרה לי לילה כמה דקות לפני שליאון הגיע. לבשתי שמלה ורדרדה ללא כתפיות אשר הבליטה את החזה שלי, ונפלה למטה עד לברכיי, נעלתי נעליי עקב לבנות. לילה איפרה אותי מעט בסומק, איילינר, מסקרה ואודם. לא נגענו בשיערי אשר נפל על בית החזה שלי כרגיל, שנאתי לאסוף אותו ביום יום, אלא אם אני יוצאת לריצה ואז שנאתי את הזיעה על העורף בגלל החום של השיער. צלצול בדלת קטע את השיחה והבטתי בלילה שהולכת לדלת ומסמנת לי שליאון הגיע.
"קוראים לי גול אל תשכחי," אמרה בלי קול והנהנתי בראשי, כאילו אפשר לשכוח, אני מומחית בהונאה כבר. היא פתחה את הדלת והביטה בליאון שהיה לבוש בחולצה לבנה מכופתרת וגינס שחור כהה, שיערו עמד לצד ושריריו איימו לרגע לצאת מן החולצה.
"היי אני ליאון באתי לאסוף את.." אמר והשתתק כאשר ראה אותי, התקרבתי אליו בחיוך ונשקתי את לחיו.
"אני חושבת שהוא בא לאסוף אותי גול," אמרתי בחיוך ובשקט מתוק והוא הנהן.
"את נראית.. אין לי מילים אפילו." אמר ושמעו בקולו שנשמתו נעתקה מגופו לרגע, הבטתי בו ברוך ויצאתי איתו מהבית.
"תהנו," לילה, גול צעקה לנו וטרקה את הדלת. ליאון הניח את ידו על מותניי והתחלנו להתקדם לעבר המכונית שלו.
"אני מתרגשת," הודיתי בשקט והבטתי בנוף שהשתקף מהחלון, ליאון הניח את ידו על ירכי ולחץ אותה מעט. אהבתי את המגע שלו עליי אבל בו זמנית שנאתי שזה עניין של זמן עד שאהרוס אותו ואת משפחתו, למרות שאני יודעת שזה מגיע לפיטר לסבול. כמו שלילה סבלה.
"אל תדאגי, ויק מתה עלייך, אמא שלי תשתגע עלייך הרבה זמן שלא הבאתי מישהי הבייתה רצינית ועוד יפייפיה שכמוך, אני גם ככה משוגע על כל חלק בך ואבא שלי הוא קשה אבל הוא יפול לרגלייך." אמר ושמעתי את חיוכו גדל ממילה למילה, הסמקתי מעט בשל מילותיו, מעטים האנשים שהחמיאו לי, מעטים האנשים שאוהבים או אהבו אותי.
"תודה.." מלמלתי בשקט ושיחקתי באצבעותיו בין שלי, יש פעמים שאני שוכחת מהכל ופשוט נהנית מאיתנו, מנסה לברוח מהאמת המרה ומנסה לחשוב רק עלינו.
"על מה?" שאל ונכנס אל תוך שער, שער שהוביל לשדרה של עצים שעמדו בצידי הכביש ונראו כמו סרט.
"שאתה שלי." קבעתי ונישקתי את ידו נשיקה קטנה. ליאון נעצר מול האחוזה ונער בן 15 הופיע ופתח את הדלת שלי, בעוד ליאון יוצא אחריי וזורק לו את המפתח.
"ואוו.." אמרתי כאשר סרקתי את הבית, ידענו לכמות ההון של פיטר לוניין אבל לא חשבתי שהבית יראה כך. ליאון הניח את ידו על מותני ומשך אותי בעדינות אל גרם המדרגות, דלת הכניסה הייתה בעלת מראה עדין שהראה את הטאצ' של האישה בבית, ידית כסופה שלפתע ירדה למטה ופתחה את הדלת.
"ליאון," קול אישה מבוגרת נשמע והבטתי בגברת שמולי, רוזלינה לוניין. זה מדהים איך בני הבית אנשים כל כך טובים, לא מצאנו בהם רוע, אולי ליאון חמום מוח טיפה שאוהב לריב מכות כשהוא לא עוצר את עצמו אבל לא מצאתי מעבר, בעוד אביהם פיטר, אדם כל כך נוראי שהיום בוגד באישתו בנוסף לכל העוונות.
"ואת בודאי אמה," אמרה בקול חמים ונישקה את לחיי.
"נעים להכיר רוזלינה," אמרתי בחיוך תמים כאילו אני לא הולכת לשבור לה את הלב בסוף.
"אוי בבקשה, רוז זה מספיק." אמרה והניפה את ידה בביטול דבריי.
"כנסו אתם כבר מאחרים, ויקטוריה פה עם החבר שלה החדש, בטח עוד סטוץ שישבור לה את הלב. לפחות הוא חתיך," אמרה והכניסה אותנו לבפנים ונתנה לליאון מרפק קטן בסוף המשפט מה שגרם לו לצחוק.
"את מוזרה, את האדם הכי מוזר שאני מכיר אמא." אמר ונשק לראשה.
"היי ויק, היי אבא," ליאון אמר ונשק לראשה של ויקטוריה כאשר פיה היה מלא בשניצל שבודאי גנבה מהמטבח, ג'ייק ישב לידה ובחן אותי, במציאות אחרת אני וג'ייק היינו ביחד, במציאות הזו, זה לא יקרה.

*
"מה יקרה אם יגלו אותנו?" שאלתי את ג'ייק שנישק את קו הלסת שלי בתאבה, גנחתי חלושות ומשכתי בשיערו השחור.
"בואי נברח אז." אמר ונאנח על צווארי ולאחר שניה הזדקף והביט בעיניי, ג'ייק גבוה ממני בראש, הוא בחור מרשים למדי.
"יהרגו את המשפחה שלי. את אבא שלי." אמרתי והנדתי בראשי כאשר דמעות עלו בעיניי, אבא הסתבך עם הבוס וכדי להגן עליו אני התגייסתי להונאות שלו, אבא בטוח יתאכזב כשהוא יגלה, למזלי מונרו תפס פיקוד ואמר לו שאני עובדת בחברה שזקוקה שאני אזוז ממקום למקום.
"אז נהיה ביחד וכשיגלו נעבור את זה ביחד," אמר בחיוך קטן ונישק את שפתיי. ג'ייק לא ידע עדינות, הוא כוחני ואוהב להראות מי הבוס.
"וילו, ג'ייק!" צעקה חרישית נשמעה ופקחתי את עיניי והבטתי במונרו, פי נפער וידעתי שזה הסוף. ג'ייק חיזק את אחיזתו במותניי ונעמד מלפניי. זה נגמר.
*

שבוע אחריי ג'ייק הגיע חזרה למשרד, עם פנס וצלעות שבורות מלווה באזהרה חותכת שניפרד.
"תכירו אמה ג'ונסון האישה שכבשה את ליבי." קולו של ליאון העירו אותי מהזכרונות, חייכתי חיוך מתוק והושטתי את ידי לפיטר ולחצתי אותה כאשר הוא מקרב אותי אליו.
"אני כבר שונא אותך," לחש בשקט והתרוממתי כאשר אני המומה ממשפטו.
"הכל טוב?" ליאון שאל ושיחררתי את ידי מהאחיזה בגסות.
"הכל מעולה," אמרתי בחיוך כאשר לא הורדתי מפיטר את מבטי.
"וזה מייקל בן זוגי," ויקטוריה אמרה בחיוך, ג'ייק נעמד ולחץ את ידו ונראה כי פיטר לחש לו את אותו הדבר.
"מאמי אתה בסדר?" שאלה כאשר איגרף את ידו.
"לא, הוא אמר שהוא שונא אותי ושכדאי שניפרד אחרת הוא יגרום לי להצטער על זה שאני איתך." אמר וכעס נשמע בקולו, ג'ייק היה האמיץ יותר מבנינו, הכנה יותר כאשר הוא רוצה לפגוע וזה שלא מפחד מההשלכות.
"אתה אמרת לו מה?" ויקטוריה צעקה והבטתי בג'ייק שמשך בכתפיו כיודע מה הוא עושה.
"נו באמת, אמרתי את זה גם לחברה הקטנה של ליאון, היא לפחות לא עשתה דרמה." אמר והניף את ידו, קם מהכורסא והלך לכיון החדר אוכל כנראה כי רוז קראה לכולם לבוא לאכול. ויקטוריה לא הסכימה להרגע ומשכה את ג'ייק ביחד איתה בצעקה שהוא לא יפריד ביניהם.
נשארתי לבד עם ליאון בסלון ובהיתי בנקודה לא ברורה.
"למה לא אמרת לי אמה?" ליאון שאל באנחה והתיישב מולי, התכופפתי כדי שנביט אחד לשנייה בעיניים.
"כי לא עשיתי מזה עניין, אני לא צריכה את האהבה שלו, רק שלך." אמרתי בחיוך ונשכתי את שפתיי. התקרבתי אליו ונשקתי את שפתיו, ליאון בהתחלה לא נישק אותי בחזרה, כשהתנתקתי ממנו הנהנתי ובאתי להתרומם, ליאון תפס בפניי ונישק אותי באגרסיביות.
"לעולם, אבל לעולם אל תסתירי ממני כלום, תגידי ישר. נטפל בזה ביחד." אמר כשעצר את הנשיקה והנהנתי הראשי.
"אמא אמרה שתבואו לאכול," ויקטוריה אמרה וקטעה את הנשיקה, היא צחקה ואני קברתי את פניי בשקע צווארו של ליאון שנעמד ביחד איתי והנהן בראשו ומשך אותי לחדר האוכל.