כמו עלה, את מנסה לברוח ברוח..
פרק 10- שינוי פתאומי.
-חודשיים לאחר מכן-
"אנחנו לא נהרוג אותו וילו," מונרו אמר ונכנס לחדרי, הבטתי בו בגיחוך והמשכתי לקרוא את הראיות הנסיבתיות והעובדתיות שאספו במהלך החודשיים האחרונים, בטני החלה לתפוח מעט אך לא יחסית חשיבות. הייתי שקועה מידי ברצון לנקום.
"המוות של אבי לא יהיה לשווא מונרו." סיננתי מבין שיניי והבטתי בכתבה על מריוס שהפך להיות סנטור, נוכל.
"הוא לא לשווא אם הוא גרם לך ולכולנו לצאת משם! אם נכנסת להריון והתאהבת. כלום לא לשווא הכל משמיים!" צעק והטיח את ידו בשולחן.
"התכוונתי לצאת במילא הוא התנקם והרג את אבי. אז אני אהרוג אותו!" צעקתי גם והתיישבתי כאשר היה לי כאבים חדים בבטן. "איי!" צעקתי והנחתי את ידי על הבטן, דמעות היו בעיניי בכל פעם שנזכרתי באבי. "וילו.." מונרו הביט בי וג'ייק נכנס בדלת. "יש לי רעיון. יש לי חבר שלמד איתי הוא עובד במשרד המשפטים של היועץ, נביא לו ראיות עובדתיות ונסיבתיות, כאלה שאפשר לעצור בגללם, שיחקור בעצמו. נעשה לו מה שהוא עשה לנו ולאחרים." ג'ייק אמר, חשבתי על כך. אני אהרוס אותו, זה כמעט כמו להרוג רק לתת לו להתמודד מול החרא שהוא יאכל. מוות זה עונש פשוט, זה אומר כאב רגעי שבסוף יעלם לעומת חיים שלמים בהתמודדות. "אני מסכימה. תשלח את הכל כבר מחר לחבר שלך," אמרתי והבטתי באיידן שישב ושיחק באקדח שלי, נעמדתי ולקחתי את האקדח מידיו, שלא יפלוט לי כדור בבית, כאילו שזה מה שחסר לי. "ותעיף איתך את הזבל." אמרתי והצבעתי על איידן כדרך אגב. "פעם היית נחמדה יותר ולנטינה." אמר וקרא בשם הזהות שלי שהייתה שלי. "ויולטה בשבילך. עכשיו עוף," אמרתי והתיישבתי על הכיסא. ליאון צחק והביט בי משועשע כאשר ראה את היחס החרא שאיידן קיבל. אהבתי את איידן, שנאתי שלאחר שהצעתי לו גלגל הצלה מהחיים שלו, מהסמים, הכנופיות שהיה בהם, הוא בחר להישאר שם בעוד שידע שאם הוא יצא איתי משם יש לנו סיכוי בחוץ, בעולם האמיתי. "בוא זבל הולכים." ג'ייק אמר משועשע והביט באיידן שהתעצבן. לא היה לאיידן סיכוי מול ג'ייק מה שגרם לג'ייק להקניט אותו עוד יותר.
"נפגשתי עם ג'ורדן מילס, החבר שלמד איתי פעם באוניברסיטה לפני שהסתבכתי וכל החרא, הבאתי לו ראיות, הקטע שהוא מציע לנו להעיד כדי שיהיה יותר ראיות, עדויות. בתמורה לא נפגע, נהיה עדי מדינה. אני הסכמתי, מה אתם אומרים?" ג'ייק שאל והביט בי, לאחר מכן בלילה ובטום, ובסוף במונרו. זה אומר שיש סיכוי שניפרד כולנו. "אני מוכנה." הסכמתי ולאחר מכן גם לילה, טום, מונרו, ליאון וויקטוריה. "גם אנחנו." אמרו ביחד וחיזקתי את אחיזתי בידו של ליאון.
"את מהממת," ליאון אמר ונישק את בטני אחרי שנכנסנו לחדר. נישקתי את ראשו והבטתי בעיניו, אלוהים אני אוהבת אותו כל כך.
"אני כל כך משמינה אלוהים. אני לא מפסיקה לאכול." קיטרתי והתיישבתי על המיטה והתחלתי לאכול עוד קוראסון שלילה הכינה, ליאון צחק והבטתי בו בעצבים, נחנק מהצחוק ורטנתי על כך. "תפסיק אני אוכלת בשביל שניים!" אמרתי ודחפתי אותו מכתפו. "בטוחה שלא בשביל שלוש? ואל תדאגי, את תהיי יפה גם עם עוד שבעים שמונים קילו," אמר ופערתי את פי. "אני לא אגיע לעוד שבעים שמונים קילו!" צעקתי. מונרו נכנס לחדר והביט בי משועשע.
"חתיכת כלב!" צעקתי ויצאתי מהחדר, לוקחת עוד קוראסון ומתיישבת על הספה. "שונאת אותם," התלוננתי בפני לילה שצחקה גם היא.
"את מוכנה להעיד?" ג'ורדון מילס שאל והנהנתי בראשי. נכנסנו אחד אחרי השני, הודינו בכל מה שעשינו לאנשים, הראנו להוכחות, בכינו מעט כדי להראות את הכאב שלנו. הונאנו את ג'ורדון ותוך כדי סיפרנו את האמת. יצאנו מהחדר חקירות.
"יש לכם זהויות חדשות לפי מה שג'ייק אמר נכון?" ג'ורדון שאל ואישרנו את דבריו. "קוראים לי אמה ג'ונסון, ללילה יקראו ג'וליה מרין, טום נשאר טום אבל הוא מקווה להיות בעלה של גברת מרין ומונרו יהפוך להנרי ג'ונסון הוא יהיה אבי." אמרתי והוא הנהן בראשו. "תודה לכם." אמר ונכנס אל הבניין של יועצי הנשיא.
"אז את הבת שלי החוקית בערך?" מונרו שאל וחיבק אותי. מונרו איבד את המשפחה שלו בתאונת דרכים, כך שהיינו המשפחה שלו היחידה. "אני אוהבת את אבא שלי, אבל תמיד ראיתי בך אבא, ואני אוהבת אותך כמו את אבי. אתה גידלת אותי וגרמת לי להתבגר." אמרתי עם דמעות והוא חיבק אותי בחוזקה. "יאללה לכי לאכול," אמר והקים אותי ביחד איתו מהספה לכיון המטבח.
"אני כל כך משמינה אחרי ההריון." הודעתי לכולם.
"את שמנה כבר עכשיו." טום אמר כשראה את הצלחת שהכנתי ובעטתי ברגלו מתחת לשולחן, הבטתי בפניו מתעוותות מהכאב ושמחתי על כך.
"תמות."
תגובות (0)